אמרי שמואל א עח

ולפענ"ד נראה לישב הכל בע"ה בסגנון אחד דהכי פריך הגמ' רבו שני ממאן קני לה משבאי שבאי גופיה מי קני לה וכוונת הגמ' הכי דאמאי קני לה השבאי אמאי לא יזכה העבד א"ע תיכף כשייאש רבו דהעבד עצמו הוא קודם לכל אדם כמו בגר שמת והניח עבדים שהבאתי לעיל ומשני הגמ' דהשבאי לא קני ליה רק למעשה ידיו ורבו ראשון יש לו עליו קנין הגוף משום דכיון דהשבאי לית ליה קנין בהעבד רק למעשה ידיו משו"ה רבו ראשון לא מייאש מהגוף ונ"מ שאם יהיה הגוף לרבו ראשון יזכה רבו ראשון במציאתו ובמתנתו כמו שמבואר שם בתוס' ד"ה בין כך ע"ש וזה יהיה כוונת הגמ' בתירוצם דהשבאי לית ליה קנין רק למעשה ידיו והגוף שייך לרבו ראשון דאינו מתיאש מהגוף וכוונת הגמ' לתרץ בזה שלהכי אינו יכול לזכות העבד בעצמו משום דהגוף שייך לרבו ראשון משו"ה ליכא בהעבד כח לזכות בעצמו וזהו כוונת רש"י ד"ה בחזקה שכתב שקנאו רבו בחזקה של עבדות לאחר יאוש היינו כוונתם שלאחר שנתיאש הבע"ב ממעשה ידיו קנאו השבאי למעשה ידיו בחזקה של עבדות אבל קושטא מהגוף אינו מתיאש להכי לא יכול העבד לזכות בעצמו כיון דהגוף אינו שלו וכיון דהגוף אינו שלו אזי גם המעשה ידיו אינו יכול לקנות. והשתא לא קשה הקושיא שהקשיתי דמאי פרכת הש"ס רבו שני ממאן קני לה משבאי שבאי גופיה מי קא קני והקשיתי לעיל אמאי לא קני הרבו שני ביאוש ושינוי רשות והשתא ל"ק מידי דהכי פריך הגמ' שבאי גופיה במאי קני היינו דהעבד יזכה בעצמו דהוא קודם לכל אדם וכנ"ל

ולפענ"ד נראה שבזה מתורץ נמי קושית הגאון בעל גרש ירחים הנ"ל שהקשה על הגמ' לרבא דאמר לאחר יאוש ולרשב"ג ישתעבד משום דחזקי' והקשה ע"ז הגאון הנ"ל איך יתכן כיון שעפ"י דין תורה הוא משוחרר ואיך יתכן שמשום דחזקי' ישתעבד ויהי' מותר בשפחה ובתרומת הבע"ב אם רבו ראשון כהן ולפי מה שכ' לק"מ כיון דלפי המסקנא לפי מה שפי' לרבא דאמר לאחר יאוש אינו מייאש רק ממעשה ידיו אבל מהגוף אינו מייאש והוי לרבו ראשון וא"כ אי אמרינן שמשום דחזקי' ישתעבד גם המעשה ידיו לרבו ראשון לא יהיה שום תקלה בזה דקושטא הוא דהוא מותר בתרומה של בעליו הראשון ובשפחה כיון דלא אייאש מהגוף

ובזה נוכל לבאר פירש"י דפירש הגמ' בין כך ובין כך ישתעבד משום דחזקי' ופירש"י לרבו ראשון ועמד ע"ז התוס' ד"ה בין כך דמ"ש דפירש רש"י ישתעבד לראשון אמאי לא פירש דישתעבד לרבו שני ולפי מה שפי' לעיל א"ש דאי נימא דמשום דחזקי' ישתעבד לשני אתי לידי תקלה דפעמים דהרבו ראשון הוא ישראל והרבו שני הוא כהן ויאכל בתרומה ולפי מה שפי' דמהגוף לא מייאש רבו ראשון ושייך הגוף לרבו ראשון א"כ לא קני ליה שני רק למעשה ידיו א"כ אסור לו לאכול בתרומה כיון דרבו ראשון הוא זר להכי פירש"י דישתעבד משום דחזקי' לרבו ראשון

גם קשה לי להבין דברי רש"י שהבאתי לעיל דפירש"י דהעכו"ם קונה להעבד בחזקה חזקת עבדות הלבישו הנעילו כו' אחר שנתיאש רבו עכ"ל והלא העכו"ם אינו מתכוין לשם קנין ומ"ש מעודר בנכסי הגר וכסבור שהן שלו לא קנה ועיין בח"מ סי' ר' סק"ח ובנתיבות שם סקי"ד ובקצוה"ח סי' ער"ה סק"ד ויש ליישב

עוד בענין הזה הנזכר לעיל על החקירה אשר חקרתי אי יאוש בטעות מהני או לא דלכאורה דמי לקנין בטעות שחוזר ואף הפקר בטעות נמי חוזר כמו שמבאר הר"ש במס' פיאה פרק ששי ע"ש ומהגמ' דגיטין דף מ"ז וע"ש בתוס' ד"ה אדעתא ולכאורה מ"ש יאוש מהפקר אך לפי הראיות שהבאתי שמה מוכח דיאוש בטעות מהני היינו