אמרי שמואל א עא

איזה אופן נוכל להעמיד הברייתא שיהיה ל"ת ועשה היינו ע"כ שאמר לו אביו לפני יאוש שיטלנה ע"מ לגוזלה דבאופן אחר לא יתואר ל"ת ועשה ביחד דהנה בב"מ לעיל בדף כ"ו ע"ב חשיב רבא באיזה אופן יצויר שיעבור העשה ול"ת של אבידה ולא מצא אופן אחר זולת זה והשתא יהיה קשה פי' הברייתא דהלא לפי פי' הרשב"א הנ"ל מוכרחין אנו לומר דבציוו האב יהיה להאב הנאה מיניה וא"כ הכא כשציוה אביו שיטול את האבידה ע"מ לגוזלה מה הנאה אית ליה לאביו מזה אך דע"ז נוכל לומר דאמר לו אביו טול את האבידה ותנוהו לי א"כ שפיר אית ליה לאביו הנאה מיניה וכיון דמיירי לפני יאוש א"כ כשנוטלה ונותנה לאביו הרי הוא גוזלה דלפני יאוש צריך המוצא להחזיר את גוף החפץ ולא דמי האבידה וא"כ כשנוטלה ונותנה לאביו הרי הוא גוזלה ומבטל לעשה דהשב תשיבם והשתא מיושב לן שפיר הקושיא שהתחלנו בה דלא מצינו לאוקמי הברייתא היכא דנטל האבידה ע"מ להחזירה ולאחר יאוש אמר לו אביו שיכוין לגוזלה ז"א דבכה"ג אין לו לאב שום הנאה מזה דליכא למימר שאמר לו אביו שיטלנה ויתן לו ז"א דאף אם יתן את האבידה לאביו לא עבר בזה העשה דהשב תשיבם כיון דמיירי לאחר יאוש א"כ אינו מחויב להחזיר להמוצא גוף החפץ רק דמים כמו שמבואר במס' ב"ק בדף ס"ו בתוס' ד"ה ה"נ א"כ בזה שנותנה לאביו לא עבר בזה העשה דהשב תשיבם רק בזה שחשב לגוזלה שלא להשיב כלל אף דמי האבידה בזה עבר אעשה דהשב תשיבם ועל זה אינו מחויב לשמוע לאביו שיכוין לגוזלה לפי שיטת הרשב"א משום דלית ליה לאביו שום הנאה מיניה בזה שיכוין שלא יחזיר להאובד דמים אף לאחר זמן רב וא"כ לא נוכל לאוקמי הברייתא ע"ז האופן משום דא"כ מאי קמ"ל הברייתא דלא ישמע לאביו כיון דליכא הכא כלל מצות עשה דכיבוד

ומה שכתבתי דלאחר יאוש אינו מחויב להחזיר להמוצא רק דמים ולא את גוף החפץ דין זה הוא מבואר במס' ב"ק, דף ס"ו בתוס' ד"ה ה"נ ע"ש כו' וזה, לשונם דבמציאה נמי נהי שלא היה יאוש קונה לגמרי מ"מ קונה יאוש לענין זה שלא יתחייב להחזיר גוף החפץ רק דמים עכ"ל והגאון רע"א בספרו חידושי רע"א על מס' ב"מ בריש פרק א"מ מפרש דכוונת התוס' הוא דווקא למ"ד יאוש קונה בגזל ה"נ קונה באבידה שאינו צריך להחזיר רק דמים אבל אי אמרינן דבגזל אין יאוש קונה ה"נ באבידה לא קני יאוש לגמרי עכ"ד וא"כ לפי"ז למ"ד יאוש לא קנה בגזל יהיה קשה הקושיא שהתחלנו בה דלא נוכל לתרץ כדפי' לעיל דליכא בזה עשה דכיבוד אב כדפי' כיון דלמ"ד יאוש לא קנה בגזילה ה"נ באבידה צריך להחזיר גוף החפץ ולא דמים ומצות עשה דכיבוד שייך הכא כיון דאית ליה הנאה מהחפץ א"כ יהיה קשה כנ"ל דמאי קושית הגמ' ואמאי האי עשה והאי ל"ת ועשה ולא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה אימא דמיירי בזה האופן דליכא רק עשה וכגון שנטלה לפני יאוש ע"מ להחזירה ולאחר יאוש אמר לו אביו שיתננה לו דלא אתי עשה דכיבוד ודחי עשה דהשבת אבידה ולכאורה נוכל לתרץ דקושית הגמ' יהיה למ"ד יאוש קונה בגזל וא"כ ה"ה דמהני יאוש באבידה שאינו צריך להחזיר גוף החפץ רק דמים ולדידיה מוכרח להעמיד הברייתא רק באופן דאיכא עשה ול"ת דלא מצינן לאוקמי היכא דנטלה ע"מ להחזירה ולאחר יאוש אמר לו אביו תן לי החפץ דיהיה עובר על עשה דהשב תשיבם ז"א כיון דלאותו מ"ד אינו עובר בזה שמכלה החפץ על העשה דהשב תשיבם כיון דאינו מחויב להחזיר רק דמים ובזה בודאי צריך לשמוע לאביו ואם אמר לו אביו שלא יחזור לו הדמים ליכא בזה מצות עשה דכיבוד כיון דאין לאביו הנאה מזה בזה שיכוין שלא יחזיר להאובד דמים אף לאחר זמן רב וא"כ לא נוכל לאוקמי הברייתא ע"ז האופן משום דא"כ