אמרי שמואל א סט

ליד המוצא לפני יאוש צריך להיות מונח בידו עד שיתברר של מי הוא

ולפי מה שהוכחתי לעיל דאין מחזירין אבידה מספיקא א"כ בכה"ג אם מצא אבידה דבר שאין בו סימן בדבר שאינו חשוב שספק הוא אולי בא ליד המוצא לפני יאוש או לאחר יאוש אזי אינו צריך להחזיר רק שיהיה מונח בידו עד שיתברר האובד ע"י עדים שמכירים את החפץ בט"ע וגם יברר שלא היה מיאש מזה החפץ כיון שאין המוצא צריך להחזיר מספיקא כמו בתינוק הנמצא במקום שמחצה על מחצה דאף שיש לו דין ישראל מ"מ אין מחזירין לו אבידה מספיקא וכנ"ל ה"נ בנ"ד אין מחזירין לו אבידתו עד שיתברר בעדים המכירים בט"ע וגם יברר שלא היה מיאש מזה. א"כ לפי זה אי נוקי למתני' דרוב ישראל חייב להכריז לרשב"א באבידה שאינה חשובה וכקושית הגרע"א ומשו"ה צריך להכריז בדבר שיש בו סימן כיון שיכול להיות שבא ליד המוצא לפני יאוש משו"ה צריך להכריז ולהחזיר אף לרשב"א אף אם יסבור דברוב ישראל נמי אמר הרי אלו שלו דהבעלים מתיאשים מכ"מ הכא כיון דאיכא למימר שבא ליד המוצא לפני יאוש צריך להכריז ולהחזיר כן הוא קושית הגרע"א. ולפי מה שכתבתי לעיל דהיכא שבא ליד המוצא בספק יאוש ש"מ אזי לא נוכל להוציא מיד המוצא מספק א"כ בנ"ד במצא אבידה שיש בה סימן בדבר שאינו חשוב דהוי ספק יאוש ש"מ אזי צריך האובד לברר ע"י סימנים שהוא שלו וגם יהיה צריך לברר שלא יאש מזה החפץ טרם שבא ליד המוצא וזהו דבר רחוק שיהיה יכל לברר זאת ע"י עדים שבא ליד המוצא לפני יאוש א"כ לפי"ז לא יהיה מועיל ההכרזה שיכריז המוצא ע"ז החפץ א"כ למה צריך להכריז כיון שלא יועיל הכרזתו כמו מי שמוצא דבר שאין בו סימן בדבר שאינו חשוב שיכל להיות שבא ליד המוצא לפני יאוש שאינו צריך להכריז אף שיכל להיות שע"י ההכרזה יודע להאובד ויביא עדים המכירים את החפץ בט"ע מ"מ אין חוששין לזה: אחרי שהוא רחוק שיהיה יכל להתברר זאת ה"נ בנ"ד באבידה שיש בה סימן בדבר שאינו חשוב לרשב"א דכיון דיהיה צריך לברר שבא ליד המוצא לפני יאוש וזהו דבר רחוק להתברר א"כ אזי אינו מחויב להכריז ג"כ כיון דע"י ההכרזה לא יגיע להאובד תועלת וכנ"ל א"כ אינו צריך להכריז משו"ה ליכא לאוקמי מתני' בהכי בספק יאוש שלא מדעת וכנ"ל ובזה נתישב שפיר קושית הגרע"א כמובן

והא דהקשה הגרע"א דגם לפי המסקנא דקמשני הגמ' בטמון פירשו התוס' ג"כ דמשו"ה צריך להכריז משום דהוי יאוש שלא מדעת וע"ז הקשה דל"ל להגמ' לאוקמי בטמון וביאוש ש"מ לוקמי בלא טמון וביאוש ש"מ באבידה שאינה חשובה וכנ"ל ולפי מה שכ' א"ש דאם לא נוקמי בטמון רק באבידה שאינה חשובה וכנ"ל אזי לא יהיה רק ספק יאוש ש"מ דיהיה הספק אולי בא ליד המוצא לפני יאוש וכיון דפירשתי לעיל דהאובד צריך לברר שבא ליד המוצא לפני יאוש וזהו דבר רחוק שיהיה יכל לברר זאת א"כ לא היה מהני הכרזתו משו"ה ליכא לאוקמי בזה מתני' דרוב ישראל חייב להכריז דכיון דההכרזה לא יהיה מועיל אזי הדין נותן דאינו חייב להכריז אבל כשמשני הגמ' בטמון הוי ודאי הינוח ובודאי בא ליד המוצא לפני יאוש וכמשמעות הגמ' והתוס' [ודלא כמו שמביא הגרע"א בשם הר"ן דמיירי בספק הינוח דמפשטיות הגמ' והתוס' מוכח דמיירי בודאי הינוח] וכיון שבא ליד המוצא לפני יאוש משו"ה צריך להכריז אף לרשב"א. ולפי מה שכ' לעיל דהיכא שבא לידו בתורת השבה א"כ אף שמיאש אח"כ האובד אינו מועיל היאוש כיון דבאיסורה אתי לידיה היינו שבא לידו בתורת השבה

ועפי"ז נלפע"ד לבאר דברי התוס' בריש אלו מציאות שהקשו וז"ל ואם