אמרי שמואל א סח

ולהאמין דבר רע לעצמו להכי אינו מתיאש בספק השקול כמו שמפורש בחי' רע"א שם בתוס' ועיין מה שכתבתי בחידושי לב"מ דף כ"ג זולת היכא דאיכא רוב עו"ג אזי בע"כ מתיאש והמוצא במקום מחצה על מחצה אזי כיון דהאובד אינו מתיאש כנ"ל והספק השקול נוכל לברר ע"י הכרזה אזי דהספק שמא מעכו"ם נפל לא הוי ספק כלל דכיון דזה הספק נוכל לברר ע"י הכרזה לא הוי ספק כלל ואינו נכנס בגדר הספק. וע"כ מוכרחין אנו לחלק כך דאל"כ יקשה מתני' אהדדי דהא דקתני מחצה על מחצה חייב להכריז הוא במשנה ח' במס' מכשירין ונראה מזה דמספק חייב להכריז ובמשנה שלפני זאת משנה ז' איתא מצא בה תינוק מושלך כו' מחצה על מחצה ישראל וקמפרש הגמ' בשלהי פרק קמא דכתובות ונ"מ לענין נזקין כו' ופי' התוס' יו"ט במתני' ופירשו שם בגמ' דלא נוכל למימר דנ"מ לענין להחזיר לו אבידה משום דהמוצא יכל לומר לו אייתי ראי' דישראל את ושקול עכ"ל. אלמא דמספיקא אין צריך להחזיר לו אבידה וקחשבינן לענין זה להמוצא מוחזק מעט שאין האובד יכו להוציא ממנו מספיקא ומ"ש מהבבא דמחצה על מחצה חייב להכריז ואף דהוי ספק דאולי הוא של עכו"ם ושייך להמוצא ואמאי לא אמרינן דמספיקא יהיה שייך להמוצא כמו במשנה ז' הנ"ל אלא ע"כ צריכין לחלק דכיון דזה הספק נוכל לברר ע"י הכרזה לכן אינו נכנס בגדר הספק כלל לכן צריך להכריז [ולכאורה יהיה דברי הנ"ל תליא במחלוקת הפוסקים ביו"ד סי' ק"י סוף סעיף ט' במה שחקרו אי היכא דמתירין ע"י ס"ס ונוכל לברר הס"ס ע"י בדיקת הריאה דדעת הרמ"א שם שאין צריכין לברר והש"כ הביא שיטת הרשב"א דצריכין לברר ובחידושי למס' ב"מ דף כ"ב הבאתי ראיות דאין צריכין לברר גם הבאתי שם ראי' מהגמ' דמס' יבמות דף ל"ו וז"ל וא"ת הלך רוב נשים ורוב נשים ולד מעליא ילדן עכ"ל ואף דאיכא לברורי מ"י שתמתין צרתה מלהנשא עד שתלד ול' יום אח"כ. אלא ע"כ דכל היכא שמתירין מטעם רוב אין אני צריכין לברורי והיתר הס"ס הוא מטעם רוב כמבואר בפמ"ג להל' פסת ובהקדמתו ליו"ד בשורש הד'. ולפי מה שביארתי לעיל דמהבבא דמחצה על מחצה חייב להכריז יש להביא ראי' דכל היכא דאיכא לברורי לא נחשב זאת לספק כמו שביארתי לעיל אזי יהיה מזה ראיה לשיטת הרשב"א המובא בש"כ הנ"ל דבס"ס היכא דנוכל לברר צריכין לברר ומהגמ' דמס' יבמות הנ"ל דקאמרי רוב נשים ולד מעליא ילדן ומתירין להנשא אף דאיכא לברורי אין ראיה לענין ס"ס דדלמא רוב עדיף מס"ס ודלא כהפמ"ג הנ"ל] א"כ מה שמכריח הגרע"א הנ"ל בתירוצו שלא נוכל לאוקמי מתני' באבידה שאינה חשובה שיהיה ספק אולי בא ליד המוצא לפני יאוש משו"ה ברוב ישראל חייב להכריז משום דא"כ יקשה אמאי צריך להכריז במחצה על מחצה הא צריך להיות של המוצא מטעם ס"ס וכנ"ל. א"כ יקשה קושית הגרע"א לנכון דל"ל לאוקמי בטמון לוקמי בקיצור בישל"מ וכנ"ל. ולפי מה שכתבתי דכל היכא דאיכא לברורי לא מיקרי ספק כלל וכנ"ל א"כ תו ליכא ס"ס במע"מ וליכא למימר כלל הספק דאולי הוא של עכו"ם כיון דנוכל לברר זאת ע"י הכרזה וכנ"ל א"כ יהיה ניחא הסיפא דמע"מ חייב להכריז אף אי נוקי מתני' באבידה שאינה חשובה משו"ה צריך להכריז ברוב ישראל דאולי בא ליד המוצא לפני יאוש אבל באבידה חשובה יסבור רשב"א דאף ברוב ישראל נמי הרי אלו שלו וכנ"ל

ולפענ"ד נ"ל לישב זאת לפי מה שהבאתי ראי' מהבבא דמחצה על מחצה ישראל דנ"מ לענין נזקין דקאמר הגמ' שלהי פ"ק דכתובות אבל אבידה אין מחזירין לו מספיקא וכנ"ל אלמא דאין מחזירין אבידה מספיקא. ולפי דעת הש"כ בחוה"מ סימן ר"ס בש"כ ס"ק כ"ו דביאוש ש"מ אם בא