אמרי שמואל א סז

הבעלים דנפלו מיניה ומעתה יקשה מאי פריך הש"ס אימא דמותר מס"ס ספק דעכו"ם ואת"ל דישראל שמא ידע דנפל מיניה עכ"ל

וכוונת הגרע"א בזה דבשלמא לסברת התוס' א"ש פרכת הגמ' משום דלא הוי ס"ס להתירא משום דהספק שמא מעכו"ם נפל לא הוי ספק לפי' התוס' משום דמסתמא מיירי מתני' ברוב ישראל מדמצריך להכריז דבר שיש בו סימן א"כ מסתמא מיירי ברוב ישראל א"כ לפירוש התוס' אזי אינו נכנס המיעוט דשמא נפל מעכו"ם לכלל ספק וכנ"ל ולא הוי ס"ס להתירה אך לשיטת הפ"י הנ"ל דהמיעוט נמי נכנס לכלל ספק אזי הקשה הגרע"א שפיר דמאי פריך הגמ' והא לא ידע דנפל מיניה וליסתר מספיקא אימא דמותר מס"ס וכנ"ל אחרי דהמיעוט עכו"ם נכנס בגדר הספק לשיטת הפ"י הנ"ל

ולפענ"ד נ"ל לישב קושיתו שהקשה על הפ"י הנ"ל היינו משום דאי אמרינן דהמיעוט נכנס בגדר הספק אזי נוכל לומר דכשם שיש ס"ס להיתרא היינו המיעוט עכו"ם וספק ידע דנפל מיניה ה"נ יש ס"ס לאיסורא היינו שמא לא ידע דנפל מיניה ואת"ל ידע אימא מיתמי נפל שיאוש שלהם אינו מועיל וכיון שיש ס"ס להיתירא ולאיסורא חזר הדבר להיות ספק השקול א"כ שפיר פריך הגמ' והא לא ידע דנפל מיניה וליתסר מספיקא

גם נלפע"ד לישב קושית הגרע"א לקמן באמת דבור וז"ל בסוגיא דב"מ דף כ"ד ת"ש מצא בה אבידה אם רוב ישראל חייב להכריז כו' מאן שמעת ליה דאזלינן בתר רובא רשב"א וש"מ דרשב"א מודה דרוב ישראל חייב להכריז והקשה ע"ז הגרע"א הנ"ל וז"ל וקשה לי דלמא מתני' מיירי באבידה שאינם מדברים החשובים דאפשר דלא ידע דנפל משו"ה ברוב ישראל חייב להכריז משום דהוי יאוש ש"מ וברוב עכו"ם מותר משום דתלינן דמעכו"ם נפל אבל בדברים החשובים דאית לן למימר דידע דנפל יש לומר דאפילו ברוב ישראל הוי יאוש לרשב"א

וביותר קשה דהא גם למאי דקמשני בטמון הוי יאוש רק דהוי יאוש ש"מ כמ"ש התוס' ד"ה בטמון א"כ למה ליה לדחוקי בטמון לוקמי בקיצור ביאוש ש"מ ע"כ קושית הגרע"א ע"ז תירץ הגרע"א דא"א לאוקמי מתני' בכך דעדיין קשה הא דקתני במתני' דמכשירים מחצה על מחצה חייב להכריז ואמאי הא הוי ספק ספיקא ספק דעכו"ם ואת"ל דישראל שמא ידע דנפל מיניה והוי יאוש [פי' לרשב"א למאי דס"ד השתא דאפילו ברוב ישראל נמי אמר] ולזה מוקי בטמון דהוי ודאי הנחה ודלא כמו שמביא הגרע"א הנ"ל בשם הר"ן דבטמון הוי ספק הינוח רק כפשטיות משמעות הגמ' והתוס'] וקאתי לידיה לפני יאוש והוי יאוש ש"מ עכ"ל הגרע"א

ולפענ"ד נוכל לדחות תירוצו של הגרע"א הנ"ל דמאי קמתרץ הגרע"א דאם נוקי למתני' ביאוש ש"מ אזי לא יתישב בבא דמחצה על מחצה דאמאי חייב להכריז יטלם לעצמו מטעם ס"ס דאולי מעכו"ם נפל או אולי ידע דנפל דלענ"ד נראה דקושטא הוא היכא דמצא במקום שיש רוב עו"ג אינו חייב להכריז אף אם אולי נפל מהמיעוט ישראלים ונוכל לברר ע"י ההכרזה מ"מ אינו מחויב לברר מחמת שני טעמים חדא דהאובד מתיאש משום שתולה שרוב עו"ג ימצאם ואף אם ימצאם ישראל יתלה שמע"ג נפל, והב' דהמוצא תולה שמרוב עו"ג נפל ואף את"ל שנפל מישראל אזי האובד נתיאש כמו שמוכח בב"מ דף כ"ד בתוס' ד"ה כי מש"ה אין המוצא מחויב להכריז ולברר של מי הוא אבל אם מצא במקום שמחצה עו"ג ומחצה ישראל אזי האובד אינו מתיאש שסובר שישראל ימצאם ויכריז אף שהוא ספק השקול אך מחמת שאדם קרוב אצל עצמו אזי אין אדם רואה חובה לעצמו ואין רוצה