אמרי שמואל א סו

בענין שלקח הדבר שאין בה סימן לביתו ויש ספק שמא בתוך כך באו הבעלים ובקשו ולא מצאו ונתיאשו. גם ידוע שכל דברי רמב"ם אלו נמשכים על דברי הגמ' על המשנה של מצא אחר הגפה גוזלות כו' שהוא דבר חשוב שאדם עשוי למשמש בהן כל שעה. א"כ אם מצאן דרך נפילה אזי אמרינן דכבר משמע בהן האובד ואייאש כיון שאין בהן סימן רק דכל הספק הוא אולי הונח שם מדעת. א"כ לפי מה שפי' לעיל שבדבר שאין בו סימן כיון שלא בא ליד המוצא בתורת השבה אזי מועיל היאוש של האובד אף שמייאש לאחר שבא ליד המוצא אזי מועיל היאוש שמזמן היאוש יהיה שייך להמוצא א"כ כיון שלקח זה החפץ שאין בו סימן לביתו אזי בשעה שבא לביתו זכה בה מכח ספק ספיקא. הספק הא' אולי הוא דרך נפילה וכיון שהוא דבר חשוב וכנ"ל אזי בוודאי בא ליד המוצא לאחר יאוש דאמרינן שכבר משמש ואייאש כיון שהוא דבר חשוב. ואף את"ל שהונח שם אזי כיון שלקחם המוצא לביתו חיישינן אולי בתוך כך בא המניח לשם ומשמש ולא מצא ואייאש ולפי מה שכתבתי לעיל אזי יועיל היאוש אף לאחר הגבהת המוצא א"כ הוי ס"ס להיתרא גם יש שם ספק שמא עתה מייאש האובד מש"ה קאמר הרמב"ם זכה בה ואינו חייב להחזירו היינו שזכה בו מכח ספק ספיקא וכנ"ל. ובט"ז הנ"ל פי' ג"כ דמיירי באבידה חשובה רק לדידיה יקשה מ"ש ספק יאוש ש"מ מספק הינוח דזכה בה ולפמ"ש א"ש כמובן

ולפי מה שפי' שהיאוש שהאובד מתייאש לאחר שבא ליד המוצא בדבר שאין בו סימן והוא דבר שאינו חשוב אזי מועיל היאוש שלאח"כ שיקנה ע"י היאוש מזמן היאוש ולהבא וכנ"ל אזי נוכל לישב בזה דברי הרמב"ם לקמן פרק ט"ז סעיף ד' דכתב הרמב"ם אם מצא מעות בחנות מן התיבה ולחוץ הרי הוא של המוצא והוא לשון המשנה וכתב ע"ז הרמב"ם וז"ל ולמה לא תקנה החנות לבעליה כו' והקשו ע"ז הראב"ד והמ"מ וז"ל ואפילו אמר תקנה לי רשותי לא קנה לפי שבאה לשם המציאה לפני יאוש עכ"ל. ולפי מה שכ' לעיל דבדבר שאין בו סימן כיון שלא בא לידו בתורת השבה אזי מועיל היאוש של האובד אף שמייאש אחר שבא ליד המוצא. א"כ לפי"ז אף שנפלו המעות בחנות לפני יאוש אזי צריך להיות מועיל היאוש של האובד מה שמייאש אח"כ שמזמן היאוש יקנה החנות עבור בעל החנות א"כ הקשה הרמב"ם שפיר ולמה לא תקנה החנות לבעליה

לכאורה יש להעיר על הספק ספיקא שכ' מדברי הש"כ בכללי הס"ס בסימן ק"י ס"ק י"א שכ' שם דבעניני ס"ס צריכין שלא יהא משם אחד ולכאורה בנ"ד נהי ב' הספיקות הוא משם א' כמובן. אך בחוות דעת שם מפקפק ע"ז הכלל ומביא כמה ס"ס שהם משם א' כגון ספק על כו' ומישב שם עיין שם

ובאותו ענין נלפע"ד לישב קושית הגרע"א בחידושי רע"א על מס' כתובות דף ט'. ומתחילה נדייק בדבריו ראשון ראשון עד שנבוא אי"ה לדברי הנ"ל. מתחילה מדייק הגרע"א הנ"ל שם מדברי התוס' שכתבו דרובא דברצון אינו רוב גמור להכי נכנס זה הספק אם ברצון אם באונס לכלל ס"ס ומדייק מזה הגרע"א דכוונת התוס' שם כך הא אם היה רובא דברצון רוב גמור אזי לא היה נכנס המיעוט שבאונס לכלל ס"ס. והפ"י מפקפק ע"ז וסובר דאף היכא דהוא רוב גמור אפי"ה נכנס המיעוט לכלל ס"ס

והקשה הגרע"א הנ"ל על שיטת הפ"י דסובר דהמיעוט נכנס לכלל ס"ס אף היכא דהוא רוב גמור מהסוגיא דפ"ב דב"מ אתמר יאוש ש"מ אביי אמר לא הוי יאוש כו' ת"ש פירות מפוזרים הרי אלו שלו והא לא ידע דנפל מיניה כו' היינו דליתסר מספיקא שמא לא ידעו