אמרי שמואל א סה

ואינו מחויב בהשבתה אזי לא היה מגביה אותה ע"מ להשיבה וא"כ הוי זכיה בטעות ולא קנה האובד בהגבהת המוצא שיהיה נחשב המוצא שומר שלו

ומה שדחקו להקצוה"ח לפרש דפליגי בשנטלה ע"מ להשיבה שהוא נגד הסברא הוא משום שרוצה לפרש פלוגתייהו מה שפליגי בדבר שאין בו סימן יהיה בגוונא חדא במה שהזכיר הגמ' בסמוך דבדבר שיש בו סימן כ"ע ל"פ דלא הוי יאוש ואע"ג דשמעיניה דמיאש לבסוף לא הוי יאוש ומפרש זאת הקצוה"ח לעיל בסמוך דבע"כ מיירי הגמ' בשנטלה ע"מ להשיבה משו"ה אינו מועיל היאוש שלאח"כ משום דידו כיד הבעלים משו"ה רוצה הקצוה"ח הנ"ל לפרש מה שמסיים אח"כ הגמ' כי פליגי בדבר שאין בו סימן כו' מיירי נמי בזה האופן שנטלה ע"מ להשיבה אבל לפי האמת זה אינו דהסברא נותנת דכשמגביה אדם דבר שיש בו סימן אזי מגביה אותה ע"מ להשיבה כיון שיש בה סימן משו"ה קאמר הגמ' ואע"ג דשמעיניה דמייאש לבסוף לא מהני היינו משום דידו כיד הבעלים ומה שמסיים הגמ' כי פליגי בדבר שאין בו סימן אזי מיירי שנטלה ע"מ שלא להשיבה דכיון שאין בה סימן אזי בוודאי נוטלה המוצאה ע"מ שלא להשיבה והיאוש שלאח"כ ודאי שיועיל אף לאביי שיהי' שלו מזמן היאוש ולהבא שיהיה מותר להשתמש בהחפץ ושלא יהי' צריך להחזיר להאובד אף אם יברר בעדים שמכירים בט"ע שהוא שלו אך עיקר פלוגתייהו יהיה מזמן המציאה עד שעת יאוש דלאביי דסובר דלא הוי יאוש למפרע משעת המציאה א"כ אסור להשתמש משעת המציאה עד שעת יאוש ולרבא דסובר דהוי יאוש א"כ הוי יאוש למפרע א"כ מותר תיכף להשתמש בהחפץ

השתא דאתינא להכא שהדין נותן שאם מצא מציאה בדבר שאין בה סימן בדבר שאינו חשוב אף ברוב ישראל או בדבר שיש בה סימן והוא דבר שאינו חשוב רק שהוא ברוב עכו"ם דכיון שבא ליד המוצא לפני יאוש אזי לא קנה בשעת הגבהה אבל אח"כ כשנתיאשו הבעלים בשעה שהוא ביד המוצא אזי קנה המוצא אח"כ משעת היאוש וכנ"ל ומשעה שמצאה עד שעת יאוש אסור להשתמש בהחפץ היינו בדבר שאין בה סימן וברוב ישראל ואם בירר האובד בעדים שהחפץ שלו ולא נתיאש עדיין אזי צריך להחזיר לו לפי"ז נוכל לפרש פרכת הגמ' דקפריך הגמ' אהאי הרי אלו שלו הא לא ידע דנפל מיניה היינו דכיון שבא ליד המוצא לפני יאוש אזי לא נוכל לומר הרי אלו שלו דכיון דעד שעת יאוש אזי אסור המוצא להשתמש בהחפץ וגם אסור למוכרו ואם נתברר של מי הוא צריך להחזיר א"כ לא שייך למימר ע"ז הרי אלו שלו לזה קמשני הגמ' דמיירי בדבר חשוב שאדם עשוי למשמש בזה בכל שעה להכי תלינן שבשעה שמצאה אזי משמש כבר האובד וידע דנפל מיניה ובא ליד המוצא לאחר יאוש משו"ה הרי אלו שלו

לפי"ז נוכל לומר לפענ"ד דזהו כוונת הרמב"ם בהל' גזו"א פרק ט"ו הל' א' שכ' שם ואם היה דבר שאין בה סימן זכה בה ואינו חייב להחזירו והקשו ע"ז מפרשי הרמב"ם אמאי זכה בה הא בא לידו לפני יאוש דאולי הניחם שם עכ"ל. ולפי מה שפי' המ"מ דברי הרמב"ם במה שכ' תחילה בדבר שיש בה סימן ונסתפק לו אם דבר זה מונח או אבוד הרי זה לא יגע בו ואם עבר ונטל אסור לו להחזירו ופי' ע"ז המ"מ דמיירי שעבר ונטל והלך לביתו משו"ה אסור לו להחזירם על מקומם משום דשמא בתוך כך באו הבעלים לשם ובקשו ולא מצאו ונתיאשו ולא יבקשו עוד ויבא אחר ויטול ויפסיד להאובד וכיון דיש בה סימן אזי טוב שיהיה בידו ויכריז עכ"ל המ"מ בשינוי לשון קצת. וא"כ לפי"ז מה שמסיים ע"ז הרמב"ם ואם הוא דבר שאין בה סימן זכה בו ואינו חייב להחזירו אזי מסתמא מיירי ג"כ כנ"ל