אמרי שמואל א ו

נ"ד החיטים המחומצים המה מעט והפת נאפה בלעדם אף הט"ז יודה דמותר. גם בספר תורת חסד תשובה כ"א הביא ראיות לדחות דברי המג"א הנ"ל ומסיק להתיר בזוז"ג אף בחמץ ועכו"ם. וכאשר עיינתי בספר אבני מילואים בסוף ספרו בשו"ת סימן ו' רצה לצדד דלפי שיטת הר"ן בפ' כל הצלמים דזוז"ג הוא מטעם ביטול רק דבזוז"ג כיון שאינו אלא גורם דעלמא אזי בטיל חד בחד נמצא לפי"ז יהי' מקום לדברי המג"א הנ"ל לומר דכיון דחמץ בפסח הוא במשהו להכי לא בטיל ומחלק בין חמץ בפסח לעכו"ם ע"ש

אך אח"כ מדייק מהתוס' והרא"ש דס"ל שטעם דזוז"ג לא משום ביטול הוא אלא משום שאין בה ממש ע"ש. וכן הסכים בספר תורת חסד], נמצא לפי שיטתם אין מקום להחמיר בזוז'"ג לענין חמץ בפסח יותר משאר איסורים. ואף לפי דברי הר"ן הנ"ל שסובר דטעם דזוז"ג הוא מטעם ביטול מ"מ נוכל להתיר בזוז"ג לענין חמץ בפסח כדכתב בספר אבני מילואים הנ"ל בשו"ת סימן ז' וז"ל אמנם גם בפסח גופיה יש לצדד להקל בזוז"ג דחמץ והוא דאפילו גורם דאיסורא לחודיה נמי אין בו איסור מן התורה וכמ"ש הר"ן בפ' כל הצלמים גבי בגד שנארג בכרכר של עכו"ם דמותר ע"י הולכת הנאה לים המלח ומשום דגורם אינו אסור אלא מדרבנן ע"ש. וכיון דהא דחמץ בפסח במשהו אינו אלא משום חומרא דאיסור כרת אבל בנוקשה שאין בו כרת יש לו ביטול א"כ כ"ש גורם שאינו אלא מדרבנן בעלמא יש לו ביטול עכ"ל

אך עדיין נשאר עלינו לבאר הגמ' דפסחים דף כ"ו דהמג"א מביא ראי' מהגמ' דפסחים דף כ"ו ע"ב דאיתא שם הקדש אפילו באלף לא בטיל דמשמע מזה דכיון דהקדש לא בטיל להכי אסרינן אף בזוז"ג ומזה למד המג"א דאף בעכו"ם ובחמץ אסרינן אף היכא דאיכא גורם דהיתרא ולכאורה ראי' נכונה היא מזו הגמ' דכיון דקאמר הגמ' בתנור שהסיקו בעצי הקדש ואפה בו את הפת אסרינן את הפת משום דהקדש אפילו באלף לא בטיל ואף דאיכא ג"כ גורם דתנור דהיתרא דהתנור ג"כ גורם שיאפה אפי"ה אסרינן, מזה מביא ראי' דכל היכא דאיסורו במשהו אזי אסרינן אף בזוז"ג. אך באמת זו הראי' תליא במחלוקת המהרש"ל והמהרש"א בהפשט דהבעיא דתנור שהסיקו בעצי הקדש ואפה בו את הפת דלפי פי' מהרש"ל שפי' דהבעיא היא ג"כ בתנור חדש שלא הותץ רק שהוצן ואח"כ הסיקו בעצי היתר דהוי זוז"ג ורבנן קשרי וקפשיט דבהקדש דאפילו באלף לא בטיל וקמודו רבנן דקאסרי א"כ לפי"ז יהא מוכח דבכל האיסורים שבמשהו יהי' אסור זוז"ג כדעת המג"א הנ"ל

אך באמת לא נוכל לומר דכוונת הגמ' למיבעי בתנור חדש שלא הותץ ולמיפשט דזוז"ג אסרינן באיסורים שבמשהו דהרי במס' עכו"ם דף מ"ט קפסק שמואל הלכתא דזוז"ג מותר באיסורי עכו"ם שהוא במשהו אלא ע"כ דליכא למימר דכוונת הגמ' למיבעיא בעצי הקדש בענין דיהי' זוז"ג לרבנן גם במהרש"א השיג שם על המהרש"ל וז"ל ומיהו מדקאמר סתמא לרבנן קמיבעיא משמע דהיינו למאי דפליגי בשבח עצים בפת וכמ"ש התוס' לעיל ומסתמא בהכי קמיבעיא לי' עכ"ל. והא דכתב המהרש"א כמ"ש התוס' לעיל כוונתו בתוס' ד"ה ובהא דכתבו התוס' דשמואל פסק כר' דהפת אסורה משום דיש שבח עצים בפת ולא מטעם דזוז"ג דהא שמואל פסק במס' עכו"ם דהלכה כר"י דשרי זוז"ג עכ"ל התוס' ע"כ פירש המהרש"א דהבעיא דהגמ' מיירי בחדש באפה בהיסק ראשון דשרי לרבנן קמייתא דבערלה וכלאי הכרם לית להו דיש שבח עצים בפת משום דכל ההנאה של אפיית הפת היא לאחר שמקלי קלי איסורי' אך גבי הקדש מאי ובגרוף שאין שם אפר כלל וקפשיט הגמ' דמשום חומרא דהקדש דאפילו באלף לא בטיל אזי מחמרי רבנן לומר דיש שבח עצים וגחלים בפת.