אמרי שמואל א נט

דבשעת קצירה לא אייאש שאסיק אדעתי' שיהי' ספיח אבל בספיח דשאר שנים נוכל לומר דהוי יאוש מעיקרא דבשעת קצירה אייאש כיון שאינו מצוי שיהי' ספיח אזי מייאש הבע"ב מהחיטים הנושרים בשעת קצירה. אך בענין נ"ד שהחיטים שנשרו הוא בהשדה של המשכיר אזי אף דהוי אבידה מדעת מ"מ קנה לו שדהו אח"כ והוי קנין בטעות. כ"ז כתבתי כדי לעורר לב המעיין בזה הענין אבל לא למעשה וכשהוצרכתי למעשה אזי כתבתי רעיוני אלה שלחתי להגאון רי"ז ז"ל משאוויל והשיב לי חוות דעתו בזה

בחו"מ סימן רנ"ט ס"ג כ' המחבר וז"ל אפילו רובה עו"ג ומצאה במקום שרוב העוברים ישראל חייב להחזיר והקשה ע"ז הסמ"ע אמאי לא אמרינן רוב וקרוב הולכין אחר הרוב ותירץ הסמ"ע דלא אמרינן כן אלא היכא דהקרוב אינו במקום שנמצא ע"ש והקשה שם הט"ז על תירוצו של הסמ"ע מפרק לא יחפור דף כ"ד מהנהו זיקי דחמרא דאשתכחין בי קופאי ושרינהו רבא מחמת קורבא ע"ש עכ"ל

לכן תירץ הט"ז דלהכי פסק המחבר דהמוצא במקום שרוב סיעה ישראל אף דהעיר רובה עכו"ם חייב להחזיר היינו משום דכיון דרוב סיעה ישראל אזי אמרינן דהבעלים לא נתיאשו ובכ"מ דלא הוי יאוש צריך להכריז אף ברוב עכו"ם עכ"ל. אך תירוצו של הט"ז ז"ל אינו מובן לפענ"ד מה שמתרץ דלהכי אזלינן בתר רוב סיעה שהוא במקום שנמצא ולא אזלינן בתר רוב עכו"ם דעלמא שהוא יותר היינו משום דכיון דנוכל לברר ע"י הכרזה משו"ה אזלינן בתר רוב סיעה שהוא במקום הקרוב עכ"ל משמע מזה דבמקום שאין שייך זה הטעם מה שנוכל לברר ע"י הכרזה אזי צריכין אנו למיזל בתר רובא דעלמא שהוא יותר ולא בתר הרוב שהוא במקום הנמצא א"כ לפי"ז יקשה להט"ז ממש"כ המחבר ביו"ד סימן קכ"ט סעיף י"א וז"ל גנבים שנכנסו למרתף ופתחו חבית יין אם רוב גנבי העיר עכו"ם אסור ואם רובן ישראל מותר עכ"ל והמקור לזה מהגמ' דמס' עכו"ם דף ע' וז"ל הנהו גנבו דסלקי לפומבדיתא ופתחו חביתא טובא אמר רבא חמרא שרי מ"ט רוב גנבי ישראל ופי' הרא"ש דבפומבדיתא הוי רוב גנבי ישראל ובביאורי הגר"א ז"ל על יו"ד כתב על המחבר הנ"ל וז"ל דבוודאי רוב גנבי דעלמא עכו"ם נינהו רק בפומבדיתא הוי רוב גנבי ישראל אלמא שמעינן מזה דאית לן למיזל בתר הרוב שבמקום הקרוב ולא אזלינן בתר רובא דעלמא אף שהרוב של רובא דעלמא המה יותר וה"נ בענין נ"ד אית לן למיזל בתר רוב סיעה שבמקום הנמצא ולא בתר רובא כעלמא ודלא כרבינו הט"ז שכ' דלהכי לא אזלינן בתר רובא דעלמא משום דאיכא לברורי ע"י הכרזה

גם עיקר תירוצו של הט"ז לענין דינא קשה מאוד מה שכ' בפשיטות דהיכא דלא הוי יאוש צריך להכריז אף ברוב עכו"ם דהרי לפי האוקימתא דאיבעית אימא לעולם רבנן ויניח בב"מ דף כ"ד מוכח דאף אי אמרינן דרבנן פליגי ארשב"א ויהי' סוברים דאף ברוב עכו"ם אינו מייאש וחייב להחזיר מ"מ אינו חייב להכריז רק יניח. ותו דקאמר שם הגמ' גבי ההוא גברא דאשכח זוזי דציירי בסדיני בנהר בירן וקאמר רב יהודא זיל אכריז ופריך הגמ' והא רובא עכו"ם נינהו וקמשני הגמ' שאני נהר בירן דישראל סכרי לה וישראל כרי לה וכיון דישראל סכרי לה אימור מישראל נפיל וכיון דישראל כרי לה לא מייאש עכ"ל הגמ' ואם נאמר כדברי הט"ז דהיכא דאינו מייאש צריך המוצא להכריז אף ברוב עכו"ם א"כ למה ליה להגמ' למימר כיון דישראל סכרי לה אימור מישראל נפיל הול"ל כיון דישראל כרי לה לא מייאש וכיון דאינו מייאש צריך להכריז אף שסוכרין אותה עכו"ם וישראלים ביחד לפי דברי הט"ז אלא ע"כ מוכרחין