אמרי שמואל א נז

בשדה שנחרשה ונזרעה עוד הפעם בזו השנה אינו שייך ספיח רק שצומח הזריעה החדשה רק באיזה שדה שייך ספיח רק בשדה שהניחוה בלא חרישה רק על שחת ולבסוף עשתה השדה ספיח דגן או חיטים א"כ לא עלה על מחשבתו לזרוע השדה רק להניחה כך א"כ צריכין לראות ולשום מה ששיוו התבואה שעשתה השדה יותר ממה ששוה שדה של שחת וזה השבח הרי בא מספיחי הדגן שנשרו א"כ צריכין לשום כמה דגן צריכין לפזר על זריעת השדה שיעלה השבח כך ומזה הדגן צריכין לשום החצי משום דכיון דהעליתי לעיל שהוא ספק יאוש ש"מ ואינו יכל לטעון אי אנא זרעי היתה עושה השדה יותר כיון שלא היה בדעתו לזורעה רק להניחה על שחת: מה שזכרתי שבשעת הצמיחה לא מיאש דסובר משתעינא דינא בהדיה. נוכל לומר דבלא זה לא מהני אז יאוש מטעם דאין יאוש מועיל בקרקע ומעת שהושרשו הדגן הוי דינם כקרקע ועיין זאת בחו"מ סי' שס"ג בש"ך ס"ק ג' ובנתיבות המש' שם ס"ק א' גם בנתיבות סי' שע"א ובקצות החשן שם ויש מי שהיה רוצה לומר דבכ"מ אף אם אדם זורע בתוך שדה שלו הוי החיטים הפקר מיד וכ"ש הכא הדגן של השוכר שנשרו בתוך שדה של חבירו כ"ש דהוי הפקר מיד וראיתו מהא דאנן זורעים יום או יומים קודם הפסח וכיון דבפסח מקבל החטה לחלוחית מהקרקע א"כ הוי חמץ שלו בתוך הפסח א"כ יתסרו הגידולים משום גידולי איסורי הנאה וכן חקר הגאון בעל חתם סופר חא"ח סי' ק"ד וקאמר דלרבנן דביעורו בכ"ד הרי מתבער וכלה ונאבד מן העולם וזהו קבורתו ע"כ ולכאורה ראיה חזקה היא דהוי הפקר מיד תיכף כשזורעה וכנ"ל אך כשעיינתי בח"ס בתשובה הנ"ל ראיתי כי אין כוונתו לומר דמי שזורע מפקיר החיטים הזרועים דהא דכתב הח"ס דלרבנן דביעורו בכ"ד הרי נתבער וכלה ונאבד מן העולם וזהו קבורתו עכ"ל קאי אלעיל שכ' אם זרע חמץ בתחילת ימי הפסח וידעינן שכלה זרעו בימים אחרונים טרם כלות הפסח ע"ז כתב דזהו ביעורו לרבנן כיון שכלה ונאבד אבל כ"ז שהוא בעין בוודאי לא שייך הפקר ע"ז. ומכ"מ אינו עובר בבל יראה ובל ימצא אף בשעה שהוא בעין דכיון שעומד להתבער ולכלות אזי אינו עובר עליו משעת הזריעה תיכף אף כשהוא בעין כדכתבו התוס' בפרק כל שעה דף כ"ט ע"ב ד"ה רב אשי כו' וז"ל ומכאן מוכיח ר"י שהמשהה חמץ בפסח ודעתו לבערו אינו עובר באותה שהייה עכ"ל. גם נלפע"ד לומר דלהכי אינו עובר על החיטים הזרועים בקרקע משום דדמי להא דכתב הרמב"ם בהל' חמץ ומצה בפ"ב סעיף י"ד וז"ל היה חמץ בבור אין מחייבים אותו להעלותו אלא מבטלו בלבו ודיו עכ"ל ופי' ע"ז המ"מ משום דדמי כחמץ שנפלה עליו מפולת שהרי הוא כמבוער וצריך לבטלו בלבו ודיו עכ"ל המ"מ וה"נ בנ"ד בחיטים הזרועים בקרקע

גם נלפע"ד להמציא היתר על החיטים הזרועים בקרקע שלא להצריכם לבערם ותסגי בביטול לפי מה שכ' המג"א בהל' פסח סימן תמ"ב על מה שכ' המחבר בסעיף ח' בשני חצאי זתים הדבוקים בכתלים אינו חייב לבער רק מבטלו בלבו אזי כתב ע"ז המג"א ס"ק י"ג וז"ל כיון דזה איבעיא בגמ' אם מצטרפין ולכן כיון שביטל הו"ל אח"כ ספיקא דרבנן וא"צ לבדוק עכ"ל וה"נ בנ"ד אם צריכין לבדוק החיטים הזרועים בקרקע אזי תליא בספיקא של איבעיא שבגמ' בב"מ דף נ"ו ע"ב לענין עומר דאיתא שם בעי רבא חיטים וזרען בקרקע כו' דחצדינהו וזרעינהו קודם לעומר ואתא ליה עומר וחליף עלייהו ולא אשרוש קודם לעומר מהו למינקט ומיכל מינייהו כמאן דשדיין בכדא דמי ושרינהו עומר או דילמא בטלינהו