אמרי שמואל א נד

לפי האמת נוכל להביא ראיה מזו הגמ' להיפוך דשם בגמ' איתא וז"ל כי אתא רבין אמר ר"ל לא שנו אלא בתוך שלש אבל לאחר שלש הכל לבעל הקרקע דא"ל אי אנא נטעי מי לא הוי אכילנא עכ"ל וכן פסק המחבר בשו"ע חו"מ סי' קס"ח סעיף א' שלאחר שלשה שנים הכל לבעל הקרקע אלא צריך ליתן לבעל הזתים דמי הזתים כמו שהיו שוים הזתים בתחילה בשעת השטיפה עכ"ל המחבר ולכאורה גם בנ"ד צריך המשכיר לשלם להשוכר דמי הדגן שהיה צריך המשכיר להוציא על זריעת שדהו

אך דעדיין יש לעיין על הגמ' דב"מ הנ"ל דף ק' דמפורש שם דיחלקו בעל הזתים ובעל הקרקע ולאחר שלש משלם לו דמי זתיו וכן פסק בחו"מ סימן קס"ח ולכאורה זה סותר להברייתא שמביא הגמ' בב"מ דף כ"ב וזה לשונם שטף נהר קוריו עציו ואבניו ונתנם בתוך שדה חבירו הרי אלו שלו וכן פסק בחו"מ סימן רנ"ט סעיף ז' ובע"כ צריך לחלק דלעיל מיירי היכא דהבעלים מתיאשים כמבואר שם והכא ובדף ק' בזתים מיירי בגוונא דליכא יאוש בעלים א"כ הכא בנ"ד גבי ספיח יש כאן יאוש בעלים דיכול להיות שהשוכר מתיאש דלא אסיק אדעתיה שיגדל ספיח והוי של המשכיר. אך אפשר דנוכל לומר דבשנה ההיא דרבו הספיח משום דבשנה העברה דשנת תרמ"ה הוי שנת בצורת ר"ל ולא יכלו לקצור שדותיהן היטב מחמת קטן השיבלים לכן נשרו בעת הקצירה הרבה דגן לארץ לכן הבינו האנשים שבשנה האחרת יגדל הספיח ולא מיאשי אף דאין זה רק ספק יאוש והראיה דהא חזינן כמה אנשים השכירו שדותיהן ולא חששו לזה אולי יגדל שדהו ספיח א"כ אין זה רק ספק יאוש מ"מ אף בספק יאוש לא הוי של המוצא רק צריך להחזיר כמו שמוכח בחו"מ סי' רס"ב סעיף ג' שם בט"ז מה שכתב בספק יאוש שלא מדעת שאין אנו יודעים אם היו מדעת אזלינן לחומרא עד שיהיה וודאי מדעת כמ"ש בשם המ"מ ע"ש גם הה"מ פ' י"ד ס"ק ה' מה' גזילה ואבידה הוכיח דספק ישל"מ אסור להחזיק בו לעצמו וראיתו מדפריך הגמ' בב"מ דף כ"א והא לא ידע דנפל מיניה אף דהוי רק ספיקא דדלמא בשעה שמצאה כבר משמש האובד וידע אלא ע"כ דהפשט של והא לא ידע כוונתם היינו דדלמא לא ידע ומספיקא צריך להחזיר וא"כ ה"נ בענין נ"ד גבי ספיח אף דהוי רק ספק אם נתיאשו הבעלים נמי צריך לשלם המשכיר לשוכר דמי הדגן שנזרעו בתוך שדהו כמו התם בלאחר שלש שצריך לשלם דמי הזתים וכיורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות שצריך בעל השדה לשלם לו דמי יציאותיו אם השבח יותר על ההוצאה. ואני העליתי במקום אחר דנלפע"ד דבספק יאוש ש"מ אינו צריך המוצא להחזיר מספק וראיה לזה מהגמ' דשילהי פ"ק דכתובות דמביא שם הגמ' המשנה דמס' מכשירין דאם נמצא תינוק במקום שמחצה על מחצה ישראלים ועכו"ם הרי הוא ישראל ואמרינן שם למאי הלכתא לענין נזקין ופירש"י דלענין אבידה אין אנו צריכין להחזיר לו מספיקא משום דהמוצא יכול לומר לו אייתי ראיה דישראל את ושקול. א"כ ה"נ בנ"ד אין צריך המוצא להחזיר לו מספק בספק יאוש ש"מ רק דכל כוונת הגמ' בהא דפריך והא לא ידע דנפל מיניה היינו אמאי קתני הרי אלו שלו הרי צריך להיות מונח בידו עד שיברר וכן הוא דעת הש"ך בחוה"מ סי' ר"ס בש"ך ס"ק כ"ו ע"ש

לפי זה לכאורה בנ"ד גבי ספיח אזי אינו צריך המשכיר לשלם להשוכר דמי החיטים שנשרו כיון דהעליתי דאינו רק ספק יאוש כיון דכמה אנשים השכירו שדותיהם ולא עלתה על דעתם שיגדל השדה ספיח וא"כ אינו צריך המשכיר לשלם לו עבור זריעת שדהו. אך שנוכל לדחות דאף אי אמרינן שהשוכר אייאש מ"מ בשעת נשירת החיטים להשדה אזי לא ידע השוכר