אמרי שמואל א נג

מהחפץ שלו מדעתו ורצונו הטוב אזי כ"ע מודים דיאוש כזה הוא מטעם הפקר וזהו ידוע דהפקר הוא מטעם נדר שאסור לחזור בו כמו שמבואר בחוהמ"ש סימן רע"ג ס"ק ב' וא"כ בענין נ"ד במי שליקט את הפיאה ואמר הרי זו לפלוני עני ואינו חפץ בהפיאה לזכות לעצמו א"כ הרי הוא מגלה דעתו שמתייאש מהזכות שיש לו בפיאה שיכול לזכות לעצמו. ולפי מה שביארתי לעיל שיאוש מדעת ורצונו הטוב חשוב כמו הפקר וא"כ בענין נ"ד חשיב כמו שהפקיר זכותו שיש לו בהפיאה שיהיה יכול לזכות לעצמו כיון שהוא עני וכיון שביארתי שההפקר הוא כמו נדר שאסור לחזור בו א"כ אותו עני שליקט את הפיאה חשוב כמו עשיר כיון שאסור לחזור בו מההפקר ולזכות בו לעצמו משו"ה לדברי חכמים שסוברים שאותו העני שלקטו בשבילו לא זכה וחולקים על ר"א ולעצמו נמי אין יכול לזכות מטעם נדר וכנ"ל א"כ אזי נשאר הפיאה שביד הלוקט הפקר כמו קודם שלקט משו"ה סברי חכמים שיתננה לעני הנמצא ראשון שהפיאה שאוחז בידו הוי כמו הפיאה שמונח הפקר בשדה וכמו הפיאה המונחת בשדה אזי עני ראשון המוצאה זוכה בה אזי כמו כן הפיאה האוחז בידו כיון שהוא הפקר אזי צריך לתת אותה לעני הנמצא ראשון והעני הלז שלקט אין לו בהפיאה טובת הנאה שיהא יכול לתננה למי שירצה כיון שלא זכה בה ולא היה מעולם שלו רק במה שליקט לפלוני עני גילה דעתו שהפקיר זכותו ולא יותר משו"ה יתננה לעני הנמצא ראשון

ואעפ"י דפסקינן שם בחו"מ סימן רע"ג סעיף ד' שהמפקיר בעצמו יכול אח"כ לחזור ולזכות בה שדינו כדין אדם אחר ע"ש מ"מ בענין נ"ד אין אותו העני שליקט לצורך עני אחר יכול לחזור ולזכות לעצמו דלא דמי להתם דהתם כיון שהיה החפץ שלו והפקירו אזי אעפ"י שזוכה אח"כ אותו החפץ מההפקר אזי בזה אינו מבטל את נדרו שנדר מקודם שאותו החפץ יהא הפקר משום שכבר קיים את נדרו שהיה הפקר ומה שזכה אח"כ החפץ מההפקר היינו משום שהוא לא גרע מאיש אחר אבל בענין נ"ד שהפיאה לא היתה מעולם של אותו העני שלקט רק שהיה זכות לזה העני שלקט במה שהיה יכול לזכות לעצמו כמו שאר עניים וכיון שאותו העני לקט זו הפיאה בשביל עני אחר ואינו רוצה לזכות לעצמו הרי מוכח מזה שמחל והפקיר זכותו והוי כמו נדר שאינו יכול לחזור בו ולזכות לעצמו דכיון שחל נדרו במה שהפקיר זכותו א"כ הוי דינו לענין זו הפיאה כמו עשיר ואם יחזור ויזכה בה לעצמו יבוטל בזה הנדר משו"ה אינו יכול לחזור ולזכות בו משו"ה יתננה לעני הנמצא ראשון וכנ"ל

נחזור לענינו שהוכחנו אי אמר לפלוני עני והעני ידע מזה אסור לשנות לעני אחר ולכאורה יהיה קשה ע"ז מהתוס' דת"ק דערכין דף ו' ד"ה עד שלא באת ליד גבאי מותר לשנותה ופי' התוס' בשם הר' ברוך דאם נדר צדקה לעניים יכול לשנות לצדקה אחרת עכ"ל. הרי חזינן מהתוס' דמותר לשנות. אב לפי האמת לק"מ דמה שהוכחתי שאסור לשנית מעני לעני הוא משום דהוי כמו מתנה מועטת דסמכא דעתיה של עני משו"ה לא מצי לחזור בו אבל אם נדר צדקה לעניים ולא פירש לאיזה עני לא שייך סמכא דעתיה ה ולא דמי למתנה מועטת משו"ה כ"ז שלא באת ליד גבאי מותר לשנות לצדקה אחרת

נשאלתי אודות הענין המצוי שיזדמן בפה ובפרט בשנת תרמ"ו שהיה מצוי זאת ביותר היינו באחד ששכר שדה של חבירו על שנה אחת וככלות שנה חזרה השדה להמשכיר ולשנה הבאה עשתה השדה ספיח הדין עם מי. ויש מי שהיו רוצים להביא מהגמ' דב"מ דף ק' זה אומר ארצי גדלה וזה אומר זיתי גדלה יחלוקו כן רצוי לדמות דה"נ בנ"ד גבי ספיח יחלוקו אך