אמרי שמואל א נב

לא זכה וגם לא נתכוין עדיין לזכות לעצמו א"כ הרי הפיאה הפקר כמקודם שלקט ולפי דעת הקצוה"ח בדעת הרמב"ם אזי חל על הלוקט הנ"ל הנדר מה שלקט לפלוני עני שמשום זה צריך ליתנם לעני הנמצא ראשון כדי לקיים את נדרו אף שעדיין לא זכה הלוקט לעצמו כלל ולפענ"ד תמוה הוא בעיני כי איך יחול הנדר על הדבר שאינו שלו וגם אח"כ לא בא ברשותו להיות שלו שיחול אז הנדר ותלה זאת בדעת הרמב"ם ולפענ"ד אינו מוכח מהרמב"ם רק בנודר על הדבר שלא בא עדיין בעולם ועתיד לבוא בעולם ויהיה שלו ע"ז חל הנדר אח"כ כשיבא בעולם ויהיה שלו כי זה לשון הרמב"ם בפרק כ"ב מהל' מכירה סעיף ט"ו שאם אמר אדם כל מה שתלד בהמתי יהיה הקדש כו' הרי זה חייב לקיים דבריו ובסעיף ט"ז כתב אם אמר כל מה שיוציא אילן זה לעניים זכו בו העניים עכ"ל הרמב"ם ובחו"מ סימן רי"ב סעיף ז' הביא המחבר דברי הרמב"ם הנ"ל ובפירוש כתב המחבר סעיף ט' שאם אמר על קרקע לכשאקננו יהיה הקדש אינו כלום עד שיאמר לכשאקננו אקדשנה כמו שכתב הרמ"א בדעת הרמב"ם ואף אם נאמר דלדעת הרמב"ם אם אמר לכשאקננו יהיה הקדש יהא חל הנדר אם יקנה. אך זהו דווקא אם יקנה אותה ויבא לידו אח"כ אז יכול להיות שיחול הנדר לדעת הרמב"ם אבל אם אמר על דבר שאינו שלו וגם אח"כ לא בא ברשותו להיות שלו שיחול אז הנדר כמו גבי פיאה הנ"ל איך נוכל להוציא זאת מהרמב"ם

וגם הקצוה"ח בעצמו כתב לקמן באותו דבור הנ"ל וז"ל אבל אם אינו מכוין לזכות לעצמו ולא בא לידו כלל לא חייל נדרו כלל דאפילו לר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם היינו כשבא לידו ולבסוף עכ"ל ואף דכתב זאת לדעת הרא"ש אך לפי הסברא אזי גם הרמב"ם מוכרח לסבור כך. ואם נאמר שדעת הקצוה"ח הנ"ל שלפי דברי חכמים שאותו עני שלקטו בשבילו לא קנה אזי צריך הלוקט לזכות לעצמו ואח"כ צריך ליתנו לעני הנמצא ראשון כדי לקיים את נדרו א"כ יקשה הו"ל לחכמים לומר רבותא טפי שיוכל ליתנם לאיזה עני שירצה ואף לאותו עני שליקט בשבילו יכול ליתנו לאחר שזכה הלוקט לעצמו דכיון דהלוקט זכה לעצמו מקודם ואח"כ צריך ליתנו לעני כדי לקיים נדרו הרי הברירה בידו לתתן לאיזה עני שירצה לפי דעת הפוסקים שיכול לשנות מעני לעני אחר ה"ל לחכמים לומר שיזכה לעצמו ואח"כ יתננה לאיזה עני שירצה אף לאותו שלקט עבורו דמשמעות הלשון דקאמרי חכמים יתננה לעני הנמצא ראשון משמע שבאו חכמים לאשמעינן שאין ברירה בידו לתת את הפיאה לאיזה שירצה רק דווקא לעני הנמצא ראשון. ואם נאמר שמקודם צריך הלוקט לזכות לעצמו ואח"כ יקיים את נדרו כנ"ל א"כ הברירה בידו לתתן למי שירצה לפי דעת הפוסקים שיכול לשנות מעני לעני. וכיון שלפענ"ד דברי הקצה"ח הנ"ל קשה להולמם אזי ישאר קושיות הקצה"ח הנ"ל על מקומה במה שהקשה לדברי חכמים אמאי יתננה להעני הנמצא ראשון יזכה בה הלוקט לצורך עצמו וכנ"ל כיון שהעני שלקט עבורו לא זכה לדברי חכמים א"כ יזכה העני הלוקט לצורך עצמו

ונלפע"ד ליישב זאת בזה האופן לפי מה שחקר בספר קצות החשן בסי' שס"ב אי הקנין של יאוש הוא מטעם הפקר או שהוא מטעם סלק רשות ושיטת רש"י הוא דיאוש הוא מטעם הפקר במס' גיטין דף ל"ח ברש"י ד"ה בחזקה ובד"ה עמון ומואב גם מביא שיטת הסוברים דיאוש הוא מטעם סלק רשות היינו שמסלק רשותו מהחפץ ולפענ"ד נראה דאף לפי שיטת הסוברים דיאוש הוא מטעם סלק רשות זהו דווקא ביאוש דבע"כ כמו באבידה שמתיאש מהאבידה בע"כ מפני שהוא אבודה ממנה ואינו יכול להשיגה אבל היכא שמתייאש