אמרי שמואל א נא

עשה הכהן או הלוי שום קנין כתב ע"ז וז"ל והטעם דמתנות כהונה של כהן הוא רק שיש לבעה"ב טובת הנאה וכיון דאסור לחזור בו נתבטל הטובת הנאה שנתנה לו רחמנא דבמקום איסור לא זכי ליה רחמנא וכיון שהוא אינו יכול לחזור והמקבל יכול לתוקפו בע"כ של הנותן וכשיתקפו יהיה שלו לגמרי לכל דבר משו"ה הוי מוחזק משא"כ בשאר מתנה מועטת לא מקרי מוחזק בלא קנין עכ"ל הנה"מ

ולפי כל הנ"ל נבוא לבאר לענין הספק הנ"ל אי אמר לפלוני עני אי מותר לשנותו היינו לפי מה שביאר הקצוה"ח הנ"ל דאף אי לא אמרינן אמירתו לגבוה כו' מ"מ מחויב לקיים דבריו משום דכתיב בפיך זו צדקה אלא דלא הוי כמו קנין לפלוני עני ויכול לשנות ליתנו לעני אחר ולפי כל הנ"ל נלפע"ד להיפוך כיון דהבע"ב מחויב לתן אותו סך מסוים רק שיש לבעה"ב טובת הנאה הא דיכול לשנות ליתנו לעני אחר וזה הטובת הנאה לא מיחשב רק למתנה מועטת וכיון שנתן אותו טובת הנאה לפלוני עני הוי כמו שהבטיח ליתן לחבירו מתנה מועטת שאינו יכול לחזור בו ובמקום איסור לא נתנה לו רחמנא הטובת הנאה כמו שכ' בנתיבות המשפט הנ"ל ע"כ נלפע"ד דאינו יכול לשנות לעני אחר. ועיין בקצות החשן סימן ר"ז אות ט' שמביא משלטי הגיבורים מריש פרק אעפ"י שאינו יכול לשנות מעני לעני אחר

אך כיון דאינו יכול לשנות מעני לעני יקשה לן ראית הקצוה"ח הנ"ל שהביא ראיה מהגמ' הנ"ל דמדקאמרי חכמים יתננה לעני הנמצא ראשון אמאי לא יכול לזכות לעצמו לפי האוקימתא דמעני לעני מחלוקת א"כ יזכה בה הוא עצמו והוכיח מזה דמשום נדר צריך ליתנו לעניים ואינו יכול לזכות בו הוא עצמו ומשום נדר יכול ליתנו לעני אחר לא לאותו שלקט בשבילו וא"כ יש ראיה מזה שיכול לשנות מעני לעני כמובן. ולפענ"ד נוכל לישב זאת דהא דמשמע מהנתיבות דאם אמר על מה שלוקט לפלוני עני שאינו יכול לשנות משום דזה הוי כמו מתנה מועטת היינו דווקא אם אותו העני שבשבילו לקט יודע מזה ורוצה לזכות וכיון דזה מיקרי מתנה מועטת אזי סמכא דעתיה של המקבל משו"ה אינו יכול הנותן לחזור אבל אם אותו העני שעבורו לקט אינו יודע מזה ולא סמכא דעתיה אזי אף אם אמר בשעת לקיטה הרי זה לפלוני עני אזי יכול לשנותו ליתנו לעני אחר לכן נוכל לומר דהא דאמרו חכמים יתננה לעני הנמצא ראשון מיירי שאותו עני שלקטו עבורו לא ידע מזה ממילא לא סמכא דעתיה וא"כ מי שליקט לפלוני עני אינו צריך לקיים דבריו רק משום נדר ומשום נדר יכל ליתנו לאחר כמו שביאר הקצוה"ח הנ"ל אבל אם אותו העני שלקטו עבורו ידע מזה וסמכא דעתיה נוכל למימר דגם חכמים יודו דאינו יכול ליתנו לאחר. אך לפי האמת דברי הקצוה"ח הנ"ל בסימן רי"ב ס"ק ד' אינם מובנים לי לפע"ד במה שכ' וז"ל דלפי מה שכ' הרמב"ם דצריך לקיים דבריו משום נדר אעפ"י שעדיין לא קנה אותו א"כ כיון שאמר הרי זו לפלוני עני צריך לקיים דבריו משום נדר ומשום נדרו יכול ליתנו לאחר ומשו"ה לחכמים דלא זכה אותו העני שלקטו בשבילו אזי חל הנדר על הלוקט שצריך שיתננה לעני נמצא ראשון משום שהנודר ליתן לעני זה יוכל לשנות ליתן לעני אחר לפי שיטת איזה פוסקים עכ"ל הקצוה"ח בשינוי לשון קצת

ולפענ"ד אינם מובנים לי דבריו היינו דאם נאמר דכוונת הקצוה"ח לומר דלפי שיטת הרמב"ם אזי מי שלקט את הפיאה לפלוני עני אזי לחכמים דאמרי דאותו העני לא זכה אזי חל הנדר על הלוקט שיתננה לעני הנמצא ראשון אף שעדיין הלוקט לא נתכוין לזכות לעצמו כלל שכיון שבשעה שלקט לפלוני עני לא נתכוין לזכות לעצמו כלל וכיון שאותו עני