אמרי שמואל א נ

דאיכא בעיר אחרת אבל אי אמרינן שעבודא ל"ד וזה שיכול הבע"ח לגבות מהלוקח הוא רק משום נעילת דלת א"כ סברא הוא דיכול הלוקח לומר לבע"ח הנחתי לך מקום לגבות אף מבני חרי דאיכא בעיר אחרת עכ"ל התומים א"כ לפי"ז נוכל לומר דגם שיטת התוס' הוא כן להכי הקשו שפיר קושיתם דלפשוט מהכא דאיקני קנה ומכר לא משתעבד מדלא טריף ב"ח ממשעבדי דטריף לוקח ולא מצינו לדחות קושיתם כנ"ל דמיירי שיש להמוכר בנ"ח במקום אחר להכי טריף הבע"ב מהלוקח וכנ"ל זה אינו כיון דשמואל הוא דבעי לה התם בב"ב אי דאיקני קנה ומכר משתעבד להכי הקשו התוס' שפיר דלשמואל יהיה הוכחה גמורה מהברייתא דאיקני כו' לא משתעבד מדלא טריף בע"ח ממשעבדי דטריף לוקח דלשמואל לא מצינו לדחות דהברייתא מיירי שיש להמוכר נכסים בני חורין בעיר אחרת להכי טריף הבע"ח של המוכר מהלוקח מחמת שלא רצה לטרוח לילך לעיר אחרת לגבות. זה אינו כיון דשמואל סובר שעבודא לאו דאורייתא בפ' גט פשוט דף ע"ה א"כ לא מצי הבע"ח של המוכר לגבות מהלוקח היכא שיש להמוכר נכסים בנ"ח בעיר אחרת וכנ"ל להכי הקשו התוס' שפיר דלשמואל נוכל לפשוט מהברייתא דאיקני כו' לא משתעבד כו' ולא מצינן למדחי כנ"ל וא"כ אין ראיה מהתוס' לענין הספק הנ"ל: יחקור לענין הספק אם אמר הרי זו לפלוני עני אם מותר לשנות ליתנהו לעני אחר

בחו"מ סימן רי"ב ס' ז' בדברי הרמ"א וז"ל אם אמר מה שיוציא אילן זה פירות אתננו להקדש או לעניים צריך לקיים דבריו משום נדר ועיין בקצות החושן ס"ק ד' שמביא ג"כ בשם הרמב"ם דצריך לקיים דבריו משום נדר ומביא הקצוה"ח הנ"ל ראי' לזה מהגמ' דב"מ דף ט' גבי מי שליקט את הפיאה ואמר הרי זו לפלוני עני ר"א אומר זכה לו כו' וחכמים אומרים יתננה לעני הנמצא ראשון ומפרש לה בפ"ק דמציעא מעני לעני מחלוקת וסבר ר"א מיגו דזכי לנפשיה כו' וחכמים סברי דלא אמרינן מיגו דזכי כו' ומדייק מזה הקצוה"ח וז"ל כיון דמיירי מעני לעני וסברי חכמים דלא אמרינן מיגו ולא זכה העני שליקט בשבילו א"כ אמאי יתננה לעני הנמצא ראשון יזכה בו הוא עצמו כיון דעני הוא אלא ע"כ דצריך לקיים דבריו משום נדר וליתנו לצדקה אלא דמשום נדרו יכל ליתנו לאחר עכ"ל בשינוי לשון קצת

שוב חקר שם בקצות החשן הנ"ל בשם שו"ת ריט"צ בנודע לפלוני עני אם יכול לשנותו לעני אחר ודעתו נוטה שזו תליא אי אמרינן בצדקה אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט כמו בהקדש או לא דאי אמרינן גבי צדקה ג"כ אמירתו לגבוה כו' הוי כמו קנין וקנה העני ואינו יכול לשנותו אבל אי לא אמרינן בצדקה לעניים אמירתו לגבוה כו' וכל החיוב דאמירה לצדקה יהיה משום דכתיב בפיך זו צדקה וא"כ הוי כמו נדר ויכול לשנותו לעני אחר עכ"ד הקצוה"ח הנ"ל. ולפענ"ד נראה להוכיח דאם אמר לפלוני עני אינו יכול לשנותו לעני אחר דהנה בסימן ר"ד ס"ק ח' פסק המחבר דמי שהבטיח ליתן לחבירו מתנה מועטת אינו יכול לחזור בו שהרי סמכה דעתו של המקבל והמקור לזה הוא מהגמ' דב"מ דף מ"ט אמר רב פפא ומודה ר"י במתנה מועטת דסמכא דעתיה כו' ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי רשאי בן לוי לעשותו תרומה ומעשר על מקום אחר אי אמרת בשלמא לא מצי למיהדר משו"ה רשאי ופירש"י משו"ה רשאי שיש לו לסמוך שלא יתננו ללוי אחר. וזהו מתנה מועטת. ובתוס' פרק יש נוחלין דף קכ"ג ד"ה הכא במכירי כהונה וז"ל בכל דוכתי עביד מכירי כהונה מחזק בפרק כל הגט דף ל' והיינו טעמא משום דזהו מתנה מועטת ואסור לחזור בו וכתב ע"ז בנתיבות המשפט סי' רע"ט ס"ק י"א הא דבמתנות כהונה מקרי מוחזק אף דלא