אמרי שמואל א מח

לפי דבריו הגמ' דמס' ב"מ דף פ"ב דמוקי הגמ' פלוגתייהו דר"א ור"ע דקמיפלגי ברבה ור"י דהא דאמר ר"ע אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי הוא משום דיסבור כר"י והו"ל על המשכון ש"ש משום דהמלוה נהנה פרוטה דר"י ולפי דברי הנתיבות הנ"ל אזי מוכרחין אנו לומר דהוא נהנה פרוטה דר"י בשעה שעוסק בשיטוח וניעור של המשכון ובע"כ יסבור דהגמ' מוקי למתני' דפלוגתייהו דר"א ור"ע דמיירי היכא דהלך הלוה למדינת הים וזהו דוחק גדול ושום אחד מהמפרשים לא התעורר לזה אלא ע"כ מוכרחין אנו לומר דמאי דמוקי הגמ' דר"ע אית ליה פרוטה דר"י הוא משום דבשעת הלואה מצוה קעביד ובאותה שעה הוא פטור מלמיתב ריפתא לעניא ובעבור זה הוא נעשה ש"ש על המשכון ודלא כהנתיבות הנ"ל וכמו שפי' התוי"ט שם על המשנה דהלוהו על המשכון ש"ש כנ"ל

נמצא לפי"ז מוכרחין אנו לומר דטעמא דהר"ן דשואל ספר פטור מאונסין היינו משום דהמשאיל מצוה קעביד בשעה שמשאילו ואז הוא נהנה פרוטה דר"י לכן אין השואל חייב באונסין משום דאין כל הנאה שלו דגם המשאיל נהנה פרוטה דר"י. אך דלפי"ז יקשה קושית התומים הנ"ל דבסימן שמ"ב מוכח דאפילו שואל ספר חייב באונסין גם קושית הקצוה"ח הנ"ל מהגמ' דקדושין דף מ"ז מה שהבאתי לעיל דלענין אונסין מודה דחייב הלוה אף דהמלוה מצוה קעביד. אך די"ל דהפוסקים שבסימן שמ"ב יסברו כהפוסקים דפסקו כרבה ולא כר"י ומזה הסתמא דגמ' דמס' קידושין הנ"ל מוכיחין דהלכתא כרבה. אך דעדיין יקשה מהגמ' דמס' ב"מ דף פ"ב דלכאורה מוכח שם דהלכתא כר"י אך מהתוס' משמע שם דפסקינן כרבה והר"ן הנ"ל יפסוק כהפוסקים דסברי דהלכתא כר"י

שוב מביא בנתיבות הנ"ל וז"ל בספר קצות החשן כתב לפטור שואל ספר משום דמצות לאו ליהנות נתנו והוי כשאלה לראות בה ומשיג עליו דאשתמיטתיה מש"כ הט"ז ביו"ד סימן רכ"א ס"ק מ"ג דתלמוד תורה ליהנות נתנו ע"ש. ולפענ"ד נראה דהן אמת שמשיג עליו מדברי הט"ז הנ"ל אבל לפענ"ד שאין דברי הט"ז מוכרחים דלפי דברי הט"ז שכ' דת"ת ליהנות נתנו מדמשמחי לב ומה"ט אסור ללמוד בספרו של המדיר הלא הקשה ע"ז הט"ז עצמו דא"כ למה מותר ללמוד עמו מקרא והתירוץ שתירץ ע"ז הט"ז משום דהתם החיוב ללמוד עמו בחנם מכח מה אני בחנם עכ"ל אינו מספיק לפענ"ד רק לר"ש דאית ליה במס' שבועות בפרק ג' משנה ד' דהשבועה אינו חל בכולל משו"ה נמי בנ"ד המודר הנאה מחבירו מותר ללמוד עמו אף דכולל ג"כ שארי הנאות מ"מ לא חל על ביטול המצוה וכיון שמחויב ללמוד עמו בחנם מותר ללמוד עמו וכתירוץ הט"ז אבל לרבנן דפליגי שם אר"ש במס' שבועות פרק ג' הנ"ל וסברי דבכולל חל אף על דבר איסור א"כ לא יעלה תירוץ הט"ז כהוגן אמאי מותר ללמוד עמו מקרא כיון שיש לו הנאה. ע"כ נלפע"ד דלולא דברי הט"ז הקדושים היה נ"ל לפרש דמזה הטעם דהתורה משמחי לב לא נוכל לאסור ללמוד בספר הנאסר עליו מטעם דההנאה אינו מספר עצמו רק דהנאה הוא מהלימוד והספר אינו רק גורם הנאה וזה לא אסור ודמי קצת לפורע חובו ומה שרוצה הט"ז לדמות זאת למה שהביא הב"י דהמודר עצמו לא יתקע דפעמים שאדם נהנה מקול השופר יש לחלק דלא דמי לזה דהתם נהנה מקול המודר עצמו משו"ה לא יתקע אבל מה שלומד בספרו אינו נהנה מהמודר עצמו רק דספרו גורם לו הנאה ואין איסור בזה כנ"ל ומשו"ה מותר ללמוד עמו מקרא אף דיש הנאה להלומד מחמת דהנאה הוא מלימוד התורה ולא מקולו של רבו ורבו הוא רק הגורם לו הנאה אבל הנאתו אינו מרבו רק מהתורה משא"כ בתוקע שנהנה מקולו. ע"כ מוכרחין אנו לומר דהא דאסר לנאסר ללמוד בספרו היינו משום שיש בידו