אמרי שמואל א מז

א"כ בנ"ד במקואות שלנו המתמלא ג"כ בידי אדם יהיה שייך היש אוסרים הנ"ל אך באמת לא נוכל לחלק בזה דהרי מבואר בהדיא בפרק ששי משנה ח' היה בעליון מ' סאה ובתחתון אין כלום ממלא בכתף בעליון עד שירדו לתחתון עכ"ל הרי מבואר בהדיא שלא נוכל לחלק בזה אלא ע"כ שמוכרחין אנו לחלק כנ"ל דטעמא דיש אוסרים הנ"ל הוא משום דקאי על מעיין כ"ש משא"כ בנ"ד כנ"ל. ומ"ש הש"כ בס"ק קי"ב בשם ר"י שמסתפק באם נסתם הנקב אולי חוזר לפסולו וטוב להחמיר צ"ל דזה מיירי שהיה במקוה מים שאובים רק שנטהרה ע"י השקה בזה מחמיר הש"ך באם נפסקה משא"כ בס"ק ל' דמים כשרים נשפכו לתוך מקוה אזי אף אם נסתם מותר וכה"ג כתב הצ"צ בסי' קס"ח וסי' קע"א. כ"ז לא כתבתי רק לעורר לב המעיין בזה: שו"ע חו"מ

בחו"מ סימן ע"ב בסמ"ע סקכ"א הביא דעת הר"ן בתשובה על ראובן שהשאיל לשמעון ספר אחד ושמעון הניח בידו ספר אחר למשכון ונאנס הספר ביד שמעון אזי שמעון אינו חייב באונסין על הספר ופי' הש"ך בסקכ"ט הטעם משום דשואל ספר המשאיל מצוה קעביד וקא נהנה פרוטה דרב יוסף וא"כ אין כל הנאה של שואל דטעמא דשואל חייב באונסין משום דכל הנאה של שואל משא"כ הכא דאף המשאיל נהנה פרוטה דר"י מש"ה אין שמעון חייב באונסין על הספר ובנתיבות סקי"ז כתב דהתומים תמה ע"ז דמשמע בסי' שמ"ב דאפילו שואל ספר חייב באונסין ואינו פטור רק בנתקרע מחמת מלאכה ובספר קצוה"ח תמה ע"ז מהא דקידושין דף מ"ז דאמר התם דאפילו למאן דס"ל מלוה ברשות בעלים קאי לחזרה מ"מ לענין אונסין מודה דחייב הלוה דלא גרע משאלה אף דהמלוה מצוה קעביד בהלואה לכן כתב הנתיבות דהא דנעשה ש"ש משום פרוטה דרב יוסף אין הטעם משום דבשעת שאילה הוא פטור מלמיתב ריפתא לעניא דזהו דבר מועט ולא שכיח רק הא דנעשה ש"ש משום פרוטה דר"י היינו היכא דאיכא משכון והמלוה עוסק בשיטות וניעור ואז הוא פטור מלמיתב ריפתא לעניא משו"ה הוא ש"ש על המשכון ומשו"ה פסק הר"ן דאין שמעון חייב באונסין על הספר משום דשמעון נתן ספר אחר למשכון וראובן נהנה פרוטה דר"י בשעה שהוא עוסק בשיטוח וניעור ע"כ דברי הנתיבות בשינוי לשון קצת

ובזה יהיה מתורץ קושית התומים מדוע בשואל ספר חייב באונסין משום דמיירי בלא משכון כמובן. גם מתורץ קושית הקצות החושן מהגמ' דקדושין מדוע חייב הלוה על המעות באונסין אם המה בעין משום דמיירי בלא משכון כמובן. גם כתב הנתיבות בדעת הר"ן דדווקא שואל ספר מצוה קעביד משו"ה נעשה ש"ש משום פרוטה דר"י אבל בשואל חפץ אחר לאו מצוה עכ"ל ונ"ל דהטעם הוא משום דשואל חפץ אחר אינו מוטל על המשאיל להשאיל לו בחנם שיוכל הוא להשכירו משא"כ בשואל ספר דכתיב אשרי עושה צ' בכ"ע זה הכותב ספרים ומשאילן וכן ג"כ אם מלוהו מעות נמי מצוה קעביד משום דאסור ליקח ריבית משא"כ שאר חפץ. נמצא לפי"ז אינו פטור מאונסין אלא דווקא בשואל ספר על המשכון או בלוה מעות על המשכון. ולפענ"ד תמוה לי תירוצו של הנתיבות הנ"ל שכ' דכוונת הר"ן במה דשואל ספר פטור מאונסין הוא משום דהמשאיל נהנה פרוטה דר"י בשעת שיטוח וניעור של המשכון והלא מן הגמ' דמס' ב"מ דף ל' מוכח דהנפקד אינו מחויב בשיטוח וניעור אלא א"כ הלך המפקיד למדינת הים ע"ש וא"כ ה"נ במשכון אינו מחויב המלוה בשיטוח וניעור רק שיבא הלוה בעצמו ויעסוק בשיטות וניעור אלא א"כ הלך הלוה למדינת הים א"כ איך סתם הנתיבות טעמו של הר"ן דמשו"ה פטור בשואל ספר מאונסין משום דהמשאיל נהנה פרוטה דר"י בשעת שיטוח וניעור של המשכון והו"ל להנתיבות לפרש דהר"ן מיירי דווקא דהשואל הלך למדינת הים וזהו דוחק גדול. גם יהיה קשה