אמרי שמואל א מו

ס"ק נ' הביא דברי הרשב"א ז"ל שאפילו כלי מתכת העשוי לקרקע או לדבר המחובר לקרקע אינו מקבל טומאה ואינו פוסל את המקוה והכא בנ"ד עשוהו לכתחילה ע"מ לחברו בקרקע ובזה מיושב שני השגותיו הנ"ל. גם נלפע"ד לישב השגותיו באופן אחר לפי מה שכתב המחבר בסעיף מ"ט וז"ל אבל אם ממשיך ממעיין או ממקוה אפילו ע"י דבר המקבל טומאה כשר דחשבינן לזה המקוה שממשיך המים לתוכו כאילו הוא מחובר למעיין ועיין בט"ז ס"ק נ"ט דלהרמב"ם מהני חיבור אפילו אם המקוה היא תוך כלי ועיין בט"ז ס"ק ס' דהיכא שהוא מחובר לקרקע אזי אף היש חולק שהביא המחבר ג"כ מודה שבטל אגב קרקע ועיין בש"ך ס"ק ק"ה. א"כ לפי"זב ענין נידן דידן בהצילענדער שבתוך הבאר שיש בשולי הצילענדער נקב גדול וסותמים אותו בברזא של עץ עב אשר באמצע הברזא יש נקב כשפופרת הנוד שנשאר פתוח וסביב הברזא יש ג"כ נקבים פתוחים א"כ לפי"ז יהי' מתורץ שני הקושיות של הס' באר יעקב שהקשה דכיון שהצילענדער עשוי לכתחילה לקבל מים אף אם יהיו בהם נקבים אין הנקב מבטלה מתורת כלי עוד הקשה דכיון דהתיבה מכוסה מכל צדדיה מלמעלה ומלמטה ומד' רוחותיה ואם נחתוך את התיבה לשנים תהא כל מחצה ממנה תיבה שלמה לעצמה ויקבלו מים רבים כמו כל הכלים השלמים א"כ יוכל היות שעדיין לא נתבטלה ממנה תורת כלי עכ"ל ולפי מה שכ' אזי אף אם ת"ל שהוא כלי מ"מ כיון שיש נקב שהוא כשפופה"נ בתוך הברזא שבתוך הצילענדער ובזה הוא מחובר המים שבתוך הצילענדער להמים שבתוך הבאר אזי אף אם תמ"ל שהוא כלי אינה פוסלת כמו שמבואר בהט"ז הנ"ל ס"ק נ"ט. ומה שכ' הש"ך ס"ק ק"ו דהיכא שהכלי יש לו בית קיבול נפסל משום שאובים ולא מהני להם חיבורם עכ"ל אזי הט"ז בס"ק נ"ט מישב הקושיא מלעיל סעיף ח' באופן אחר היינו דהתם הוא מטעם גזירה ומביא ראי' מהב"י עצמו ומהרמב"ם דגם אם המקוה תוך כלי מהני חיבורם להמעיין

מה שיש לחקור המקור של מקואות העליונות הנעשים במקומות אלו אשר עשייתם הוא ע"י מה ששופכים מים שאובים הרבה בתוך מקוה עמוקה של מי מעיין עד שמגיעין לצנורות המקלחים מים לתוך מקוה העליונה וכיון שנתמלאה המקוה העליונה כשיעור מקוה אזי נפסק הקילוח מן הצנורות

מס' מקואות פרק ה' משנה ה' וז"ל מעיין כו' העבירה ע"ג בריכה והפסיקו הרי הוא כמקוה חזר והמשיכו כו', עכ"ל עיין במפרשי הפשט שיש מפרשים העבירו ע"ג בריכה רקנית ונתמלאה ואם הפסיקו הרי הוא כמקוה וכשירה לטבילת נדה ויש מפרשים שמיירי שהעבירה ע"ג בריכה של מי גשמים ואם הפסיקה הרי היא כמקוה ואם לא הפסיקה הרי היא כמעיין וכשירה אף לזבין ולזו הדעה אם העבירה ע"ג בריכה רקנית ונתמלאה הרי היא כמעיין אף אם הפסיקה ועיין בהרא"ש הל' מקואות שם בדברי חמודות ס"ק מ' שמפרש כך ועיין בתפארת ישראל שמוכיח דהמשנה מיירי במקוה רקנית ונתמלאה כנ"ל ועיין ביו"ד סימן ר"א סעיף י' בש"ך ס"ק ל' שמביא שני הדעות הנ"ל ע"ש הרי מבואר מהנ"ל אף לשני הדעות לכל הפחות בבריכה רקנית ונתמלאה והפסיקה יש לה דין מקוה וכשירה לטבילת נדה וזבה אף בהפסקה. ובש"ך ס"ק מ"א הביא דאם הלכו אותן המים שהשליכו לתוך מעיין למקוה חסר שלא הי' בה כלום יש אוסרים לטבול בתוכו עכ"ל רק דנוכל לומר ולחלק דהתם קאי על מעיין כ"ש שהזכיר המחבר אבל בנ"ד במעיין של מ' סאה מותר לכתחילה. והחילוק הזה ראיתי בקונטרס אחד מהמחבר קב ונקי. ולכאורה נוכל לומר דטעמא דהיש אוסרים הנ"ל הוא כיון דנתמלאה ע"י אדם ע"י שהשליכו מים במעיין עד שהגיעה למקום הריקן משא"כ במשנה הנ"ל במעיין שהעבירו ע"ג בריכה וכנ"ל מיירי שהמשיכוה ע"י חפירה ולא ע"י מילוי מים שאובין