אמרי שמואל א מה

יהי' מזה הוכחה שלא נסתמו נקבי הצילענדער היינו אם יהי' זאת ההבחנה תיכף אחר סתימת הנקב בהברזא בשעה שהקראן פתוח ואח"כ כשנסתום הקראן יוכלו לגלות פי הסילון ולנסות כנ"ל. אך לזו ההבחנה צריכין להשגיח שלא יהי' נקב בצדדי הסילון דאל"כ אולי משם יצאו המים ששפכתי לתוך הסילון. וכל העצות הנ"ל שכתבתי הוא דווקא למקוה שלנו ודוגמתה שהעמידו בבאר צילענדער של מתכת שיש נקבים בתחתיתו אך עתה נתחדש אופן העשי' אופן חדש היותר נעלה היינו שלוקחים דוד גדול של מתכת המחזיק כמה שעורי מקואות אשר למעלה הוא פתוח כולו אזי מהפכין אותה על פיה ונותנים אותה לתוך הבאר בתוך המים ואח"כ ממלאים בעפר כל סביביו ועל הידוד תוחבין הסילונות כנ"ל ובזה האופן ונצלו מכמה קושיות וחששות שזכרתי לעיל אחרי שאיננו מצוי אצלנו אזי לא נתתי את לבי לחקור על אדותה ע"כ לא אוכל לחוות את דעתי ע"ז

אחר כותבי זאת עיינתי בספר באר יעקב שחיבר הרב הג' מו"ה שמואל יוסף ראבינאוויץ נ"י רב דק"ק יעלאק שהשיג על המקואות היכא שסותמים הנקב שבצילענדער בעור עב ומחברים את העור במסמרים מצד אחד וכל דברי השגתו לא שייך לענין נ"ד שבנ"ד סותמים הנקב שבצילענדער התחתון בברזא של עץ עב ובתוך הברזא של עץ יש נקב כשפופרת הנוד אשר היא נשארת פתוחה וסביב הברזא יש ג"כ נקבים פתוחים כדי שיהיו מחוברים המים שבתוך הצילענדער להמים שבבאר ע"י אלו הנקבים ולפי"ז לא יהי' מקום להשגותיו אך מה שמשיג בסעיף ל"ה אזי לכאורה יהי' השגתו גם לענין נידן דידן וזה לשונו דדוקא כלי שנעשית מתחילה להשתמש כשהיא שלמה ונשתברה הכלי אח"כ או שנקבוה ואינה ראויה עוד לתשמישה הראשונה שנעשית לכך שייך לומר שנתבטלה שם כלי מעליה ומשליכה אבל כשנעשית מתחילה לכך להשתמש כשהיא נקובה בודאי לא נתבטלה מתורת כלי וכל המים שבתוכה שאובים הם לכולי עלמא עכ"ל [ומקורו מהרא"ש בפ' כל הבשר סימן ט"ו ומביאו הטור סימן קנ"ט באו"ח]

עוד השיג בסעיף ל"ח ול"ט וז"ל עוד יש מקום עיון אפילו אם לא הי' שום עור סותם הנקב שבשוליה אפילו אם נניח דטעמא דעשוי מתחילה לכך לא שייך לענין שאובים רק לענין נט"י וטומאה מ"מ עדיין יש מקום עיון לומר דהתיבה לא נתבטלה מתורת כלי מטעם אחר דכיון דהתיבה מכוסה מכל צדדיה מלמעלה ומלמטה ומארבע רוחותיה והיא מרובעת ואם נחתוך את התיבה לשתים מלמעלה למטה תהא כל מחצית ממנה תיבה שלמה בפני עצמה ויקבלו מים הרבה כמו כל הכלים השלמים ואפילו קודם שנחתוך אותה נוכל ג"כ להעמידה על צדדיה ותקבל מים רבים א"כ יוכל היות דעדיין תורת כלי עליה דנהי דלפי מה שעומדת עכשיו על שוליה לא תקבל מים שהרי יש נקב בשוליה כשפוה"נ מ"מ איכא למימר מה חזית להעמידה כך ונתבטלה מתורת כלי תעמידנה כך ועדיין תורת כלי עליה כיון שהיא מקבלת מים שאין שם נקב אפילו כל שהוא דהרי גם בניקב מן הצדדים קי"ל דבעינן שלא תוכל לקבל שום מים אבל במקום שמקבלת מים אין הנקב מבטלה מתורת כלי א"כ כאן נמי כיון שהתיבה מקבלת מים לא נתבטלה מתורת כלי עכ"ל אשר שני השגות הללו שייך להשיג גם על המקואות שלנו כמובן. ע"ז נלפע"ד להשיב משני טעמים הא' כיון שהצילענדער שלנו עשוי לכתחילה ע"מ לחברו בקרקע ע"י סיד וגפת אזי בטל אגב קרקע ולא מקרי כלי עיין בסעיף מ"ח ובפ"ת ס"ק כ' ובבאר הגולה ס"ק קט"ז שכ' אפילו מחובר לדבר המחובר לקרקע בטל אגב קרקע ואף דשם מיירו לענין סילון של מתכת שבטל אגב קרקע ואינו מקבל טומאה אך בדברי חמודות שעל הרא"ש הל' מקואות