אמרי שמואל א מב

יתישב דנהי לפי הנ"ל נכנסים מים הכשרים שבתוך הצילענדער יותר אבל מי יאמר שהוא סאה יותר אולי הוא פחות ולפי מה שכ' לעיל שע"י תחיבת הברזא בהנקב אזי יהיו נכשרים כל המים החדשים שנתמלאו עתה בתוך הצילענדער עד שיהי' מלא א"כ אף לאחר פתיחת הקראן בפעם שני' אזי ירדו מים כשרים הרבה יותר מהמים שלא נכשרו ויוכשר המקוה ע"י רבי' והמשכה דאז יהי' והריבוי של מים כשרים יותר ממחצה סאה בוודאי. ואף אם לא יתקנו כנ"ל לחבר סילון קטן של עץ להסילון היוצא מתוך הפלאמפ ואף אם לא יתקנו הנקב שבתוך הקראן שיהי' רחב כשפופרת הנוד כנ"ל מ"מ יהי' מהני העצה של תחיבת הברזא הנ"ל בהנקב בשעת פתיחת הקראן כדי שיהי' השקה להמים שנתמלאו עתה בהצילענדער כדי שיהיו מים כשרים יותר מכ"א סאה

ועתה נשאר עלינו לבאר עוד קושית החיבור לטהרה שהקשה על מקואות שלנו דכיון דהמים הנכנסים להצילענדער מהצאן העליון אזי מתערבים שם עם המים הנכנסים להצילענדער מתוך הבאר וכשמקלחים המים מן הצילענדער להמקוה ע"י הסילון אזי נשארו בהצילענדער מחצה שאובין מן הצאן העליון ובעוד איזה ימים כשנצרכים עוד הפעם למלאות המקוה בזה האופן שיפתחו הקראן מהצאן העליון לשפוך מים להצילענדער כדי שיקלחו למקוה ע"י סילון היוצא מהצילענדער להמקוה א"כ יהי' שלשה חלקים מים שאובים מחצה המים שירדו עתה מהצאן העליון וממחצה המים שירדו מהצילענדער אזי יש באותן המחצה מה שאובין שנשארו מקודם א"כ ברבות הימים ירדו להמקוה הרבה יותר מרוב מים שאובים וע"ז תירץ החיבור לטהרה הנ"ל שלפי שיטת הרא"ש א"ש שכ' שעל אלו השאובים שנשארו בתוך הצילענדער אזי מי המעיין מתגבר עליהם כיון שיש נקבים בהצילענדער כדי שיתחברו להמעיין שבתוך הבאר אזי מי והמעיין מתגברין ונעשו כולו כמי המעיין. והקשיתי ע"ז דזה התירוץ לא יתישב רק לדעת המחבר בסעיף מ' שתפס לדינא דעת הרא"ש ז"ל שאין המעיין נפסל בשאיבה משום דמי המעיין מתגבר אך לשיטת הרמ"א שכ' שם בסעיף מ' כי יש חולקין אף במעיין דשאיבה פוסלת ולית להו הסברא דמי המעיין מתגבר א"כ יהי' קושית החיבור לטהרה הנ"ל על מכונה כנ"ל

אך לפי האמת צריכין להבין את כוונת קושיתו מה שהקשה שברבות הימים יהי' בהצילענדער רובו מהמים שאובים שנתמלאו מהצאן העליון א"כ כשיקלחו אח"כ להמקוה יהי' רובו מהמים שאובים דלכאורה קושיתו אינה מובנת דמאי איכפת לנו מה שהמים שבהצילענדער המה מים שאובים שבאו לשם מהצאן העליון הלא זו המים שאובים נטהרו בהשקה במה שיש להם חיבור ע"י הנקבים שבהצילענדער להבאר ואם יצאו אח"כ אלו המים להמקוה אזי המה מים כשרים. אך העיקר הוא שקושיתו הוא רק לפי שיטתו שחושש לפסק ר' ירוחם שפוסל אם נפסק ההשקה ולפי הפסק שפוסק שפוסל אם נפסק ההשקה אזי הקשה שפיר היינו כיון שברבות הימים יהיו כמעט שלשה חלקים מים מהצאן העליון מהמים השאובים שנכנסו לשם רק כל ההיתר הוא משום שנכשרו ע"י השקה ובנ"ד כשיקלחו אותן המים להמקוה אזי אח"כ נפסק ההשקה א"כ יהי' רוב מים פסולים בהמקוה לדעת ר"י זהו תוכן כוונת קושיתו. אך באמת יש הרבה פוסקים שאינם חוששים לדעת ר"י לפסול אם נפסק לבד ממה שכ' הח"ס דלא כר"י אזי מסתברא דלית לן למיחש לדעת ר"י רק בזה האופן שהזכיר הב"ח על הטור בס"ק נ"ז שלא חיישינן בנפסק רק בעירוב החסר עם השלם כיון שנסתם הנקב והרי הוא חסר לפנינו אבל לא בענין אחר. וכל הנ"ל סובב רק אי אמרינן דהפלאמפ מקרי כלי כן שמעתי בשם השל"מ מהדורא ד' ח"ג ס"ק ג' אך לפענ"ד נראה דהפלאמפ