אמרי שמואל א לט

דחיקת המים אלו לאלו אזי קלח בהסילון היורד לתוך המקוה עד סתימת הברזא בהמקוה עד שאני רואה שמבצבץ מעט דרך הברזא בהמקומות שאינה סותמת היטב ואיזה רגעים אני אוחז המים כך ובזו העת אזי המים נחים ואז יהי' השקה להמים שבתוך הצאן העליון למי הצילענדער שבתוך הבאר כיון שהקראן שבסילון העליון אזי אז פתוח ואז המים נחים כיון שהברזא סותמת אז את הנקב שבמקוה שאינו מקלח אז א"כ יתכשרו אז המים העליונים שבתוך הצאן העליון ע"י השקה. ובאיזה רגעים צויתי לסתום הקראן שבהצאן העליון. ולכאורה יתישב בזה כל הקושיות של הס' חיבור לטהרה הנ"ל שהקשה שמחצה המים הבאים לתוך המקוה אינם מהצילענדער שבתוך הבאר רק שהמה מהצאן העליון מים שאובים. ולפי מה שביארתי אזי אף המים שבהצאן העליון נמי כשרים מחמת שנכשרו ע"י השקה כנ"ל

אך שעדיין יש לפקפק ע"ז דכל ההיתר הנ"ל הוא משום דכשפותחין הקראן מהסילון העליון אזי יש השקה להמים שבהצאן העליון למי הצילענדער שבתוך הבאר אזי יש לפקפק שהנקב שבתוך הקראן אינו מחזיק כשפופרת הנוד ומבואר בסעיף נ"ב דבעינן כשפופרת הנוד. ורציתי לומר לפי מה שמבואר בש"ך סימן קי"ז דהיכא דהפסול אינו אלא מדרבנן אזי סגי בהשקה של חוט השערה. ובנ"ד כיון דכל המים שבתוך הצאן אזי סופן לבוא לתוך המקוה ע"י המשכה שהוא סמוך לכניסת המים לתוך המקוה ועל ידי המשכה אפילו כולו שאוב אזי להרבה פוסקים אינה אלא מדרבנן וא"כ אין כאן אלא פסול דרבנן א"כ יתכשרו ע"י נקב שהוא כחוט השערה אך הגאון ר' יצחק זאב נ"י צוקערמאן השיג עלי כיון דסוף סוף עתה הוא איסור דאורייתא להמים שבתוך הצאן העליון א"כ לא סגי להו ההשקה שהוא ע"י פתיחת הקראן שהנקב הוא פחות מכשפופרת הנוד

לזאת עלתה על לבי לתקן את זאת או ע"י שיתקנו את הקראן שיהי' בנקב כשפופרת הנוד או שיתקנו תיקון אחר היינו שיחברו סילון קטן של עץ או סילון של חרס הנקראת האנצארנע טרובעס לפי הסילון של ברזל המקלח מים מהבאר ע"י הפלאמפ לתוך הצאן ואז יהיו באים כל המים שבצאן ע"י פי הסילון של עץ או של חרס שאינו מקבל טומאה שאינה כלי ועי"ז יהי' המשכה ומקוה שהוא כולו שאוב ע"י המשכה הוא רק איסור דרבנן לרוב פוסקים כמבואר בשו"ת מהרי"ט הנדפסים סביב היו"ד דפוס לעמבערג דמה שמפלפל הר"ש במס' מקואות פרק שני משנה ג' והרא"ש ז"ל בפרק מרובה אי כולו שאוב דאורייתא או דרבנן זהו דווקא בכולו שאוב בלא המשכה אבל אי כולו שאוב בהמשכה אזי יכול להיות שכ"ע מודים שהוא מדרבנן לא מיבעיא אי פסקינן במס' תמורה דף י"ב כרבין אמר ר"י דשאיבה שהמשיכוה כולו טהורה א"כ אף איסור דרבנן ליכא ואף אם נפסוק שם כראב"י דבעינן דווקא רבי' והמשכה מ"מ יכול להיות דכולו בהמשכה אינה אלא איסור מדרבנן וכן פירשו התוס' במס' ב"ב דף ס"ו בד"ה מכלל בשם הר' משה מפונטיזא ע"ש. ובאיסור דרבנן סגי השקה כחוט השערה כמבואר בש"ך ס"ק קי"ז

ומה שכתבתי בענין ההשקה שסתמתי בברזא את הנקב ופתחתי להקראן שבסילון העליון כדי שיהי' מועיל ההשקה להמים שבהצאן העליון ואח"כ כתבתי שצויתי לסתום הקראן ולקחתי הברזא מהנקב ולכאורה הייתי יכול לעשות העצה של ההשקה בשעה שאנו רוצים למלאות המקוה במים חדשים אזי אז הייתי צריך לתחוב הברזא בהנקב שבמקוה ואיזה רגעים יעמוד כך סתום בשעה שהקראן מהצאן העליון יהי' פתוח עד שיהי' השקה כנ"ל ואח"כ הייתי צריך לקחת הברזא מהנקב והקראן ישאר פתוח ולא יסתום אותו כדי שיקלחו אז כל, המים להמקוה ע"י הסילונות כידוע. אך