אמרי שמואל א לח

החדשים היוצאים מהצאן העליון והמים החדשים אזי באים להמקוה ע"י המשכה א"כ הוי ריבוי והמשכה וכשר

אך בספר חיבור לטהרה בכלל ג' סעיף ט"ו מביא שני דעות אם הא דמכשרינן בריבוי והמשכה בעינן הריבוי סאה דווקא היינו שיהיו כ"א סאה מים כשרים זהו דעת רש"י בנזיר דבעינן כ"א סאה ולא סגי במשהו יותר מכ' או דלמא שאף במשהו יותר מכ' סגי וזהו דעת הרמב"ם ע"ש. ולדעת הרמב"ם יתורץ היטב קושיתנו הנ"ל לפי מה שביארתי שהמים הכשרים הנכנסים למקוה המה מעט יותר מהשאובין אך לדעת רש"י הנ"ל דבעינן סאה יותר דווקא עדיין ישאר קושיתנו הנ"ל כמובן

וע"כ עלה על רעיוני לעשות עצה לזה ע"ז האופן היינו שיעשו את הנקב שבמקוה שעל ידו מקלחים המים להמקוה אזי יהי' בשוה עם המים ומעט יהיו המים למעלה מהנקב וכשיהיו המים למעלה מהנקב כל שהוא אזי אז נסתום הסילון היוצא מהצאן העליון ע"י הקראן ואז יהי' השקה למי המקוה שנתמלא עתה למי הצילענדער שבתוך הבאר כשהם נחים שאז יהיו המים עומדים שכיון ששני הסילונות והצילענדער אז מלאים [דכ"ז שהסילונות מקלחים מים להמקוה אזי מוכרח שהמה מלאים דאל"כ לא היו מקלחין וגם תיכף כשפוסק לקלח אזי ג"כ מלאים] וכשפוסק לקלח הרי אז המים עומדים והוי אז השקה מעליא למי המקוה למי הצילענדער כשהמים נחים ואין שייך כאן לחקור החקירה אי תליא זאת אי אמרינן גוד אחית או לא דאף אי אמרינן דהלכה כחכמים שבתוספתא הנ"ל דג' גממיות דלא אמרינן גוד אחית מ"מ הכא הוי השקה מעליא כיון שהמים עומדים ע"י שווי משקל הנוזלים

דהנה ידוע שיש כמה מאשינעס הסובבים על החכמה של שווי משקל הנוזלים דהיינו כשנקרב שני כלים זה לזה ונעשה בהכלים נקבים זה כנגד זה ונשים בתוכה שפופרת באופן שאם נשפוך מים בתוך כלי האחד אזי יורד לתוך חברתה ואז אם נשפוך בתוך כלי האחד הרבה מים הרבה יותר מגובה הנקב אזי ע"י שווי משקל הנוזלים אזי יהי' בשני הכלים גובה המים בשוה וה"נ בנ"ד כשנסתום הקראן מהסילון היוצא מהצאן העליון אזי אז יהי' מלא הצילענדער שבתוך הבאר והסילון העולה מתוך הצילענדער להמקוה ובהסילון היוצא מהצאן העליון יהי' כ"כ מים לפ"ע בחצי כמו הגובה של סילון היוצא לתוך המקוה ואז יהיו המים נחים ויהי' השקה מעליא מי המקוה להמים שבתוך הצילענדער שבתוך הבאר. ואף כי באמת אף אז לא יהיו המים נחום לגמרי כי מעט מעט יוצאים המים ע"י הנקבים שבתוך הצילענדער לתוך הבאר אך בזה י"ל כי זחילה מועטת שאינה נכרת כ"כ לא מקרי זחילה כמבואר בסעיף נ"א. כן הי' נ"ל לעשות לכתחילה. אך בזו המקוה שלנו שכבר נעשית הנקב המקלח להמקוה למעלה הרבה מהמים ואי אפשר לעשות כנ"ל ע"כ נלפענ"ד לעשות עצה אחרת כדי להנצל מהקושיות של חיבור לטהרה הנ"ל היינו דהצאן העליון העומד בעלי' הי' נקוב בתחילת עשייתו בשוליו כשפופרת הנוד ואח"כ חיברוהו בעלי' ע"י גפת וסיד ואח"כ שמו סילון של מתכת בתוך הנקב שבשוליו וכיון שחיברוהו בסיד אינו נקרא כלי ואין מקבל טומאה כמבואר בסעיף מ"ח ובבאר הגולה ס"ק קט"ז שכ' אפילו מחובר לדבר המחובר לקרקע בטל אגב קרקע ועיין בדברי חמודות על הרא"ש הל' מקואות ס"ק נ' שהביא דברי הרשב"א ז"ל שאפילו כלי מתכת העשויה לקרקע או לדבר המחובר לקרקע אינו מקבל טומאה ואינו פוסל את המקוה והכא עשוהו לכתחילה ע"מ לחברו בקרקע כמבואר בפ"ת אות כ' לכן עשיתי עצה אחרת שתחבתי ברזא של עץ בהנקב היורד לתוך המקוה וסתמתי אותה בהברזא ואח"כ צויתי לפתוח הקראן הסותם בהסילון היוצא מהצאן העליון כדי שישפכו מימיו דרך הסילון להצילענדער שבתוך הבאר וע"י