אמרי שמואל א כט

שבסימן צ"ד הנ"ל אם לא שנחלק כדעת הרשב"א ז"ל דהתם בתוחב כף חלב לבשר דהיתרא בלע קיל אך דאכתי לא יתישב בסימן צ"ח סעיף ד' דהתם מיירי לענין בליעת איסור והרמ"א הכריע ג"כ כסברא הראשונה

ולפי מה שהוכחתי לעיל שמהירושלמי משמע דגמרינן מקדשים לענין פעפוע ומהגמ' דפסחים דף ל' התורה העידה כו' משמע ג"כ דגמרינן מקדשים א"כ מוכח מזה דסוגיא דזבחים דף צ"ו דבישל במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה בכל הכלי הוא משום בליעה דנבלע הקדשים בכולו ולא משום גזירת הכתוב וכנ"ל א"כ מוכח מהסוגיא כהדעה שניה שמביא המחבר בסימן צ"ד שצריכין אנו לשער כנגד כל הכף אף במקום שלא נתחב בקדירה כיון דמעיקרא בלע הכף בכולו ובתחיבה השניה פולט מכולו ודלא כהרמ"א ואף דלכאורה קשה עלי לפסוק דלא כהרמ"א אף לחומרא אך דלפענ"ד נראה דגם שיטת הראשונים מסכימים להדעה שניה דמוליך הבליעה בכולו היינו שיטת הרא"ה והרשב"א מה שמביא הט"ז בסימן קכ"א דסוברים דמסוגיא דזבחים הנ"ל מוכח דמבליע בכולו אך להרא"ה דסובר דאותה למעוטי תרומה משום דאמרינן כבולעו כך פולטו יהיה היתר לענין הגעלה שאם בישל במקצת כלי תסגי הגעלה במקצת משום דאמרינן כבולעו כך פולטו משא"כ לענין תחיבת הכף במקצת אזי יסבור כסברא האחרונה דבלע בכולו ומפליט מכולו וצריך ס' נגד כולו עפ"י דין וכ"ש אם תחב הקתא מכף חלב לבשר שיאסור ודלא כמהר"מ מ"צ המובא בש"ך בסימן קכ"א (ומה שמביא הפ"ת בסימן צ"ד ס"ק ג' בשם הש"ך שמחלק שחום ע"י האור ממש מבליע בכולו משא"כ חום שע"י בישול אינו מבליע בכולו עכ"ל ולפענ"ד אין לחלק בזה ואף שלכאורה יש מקום לדבריו שהרי עיקר חם מקצתו חם כולו הוא בפ' כיצד צולין דצולין את הפסח בשפוד של רימון וקפריך הגמ' וניתי של מתכת וקמשני הגמ' איידי דחם מקצתו חם כולו וקמטוי מחמת השפוד עכ"ל הגמ' והתם הוא חם שע"י האור ולא ע"י הבישול מ"מ לא נראה לפע"ד לחלק בזה שהרי מהסוגיא דזבחים דף צ"ו הנ"ל מהא דבישל במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה בכל הכלי מוכח דאף ע"י בישול חם מקצתו חם כולו ובולע וכנ"ל דטעמא דקדשים משום בליעה ולא משום גזירת הכתוב זולת אם נחלק בין חום דתחיבת הכף שהוא באקראי לחום שע"י בישול אך זהו דוחק גדול]

הרי ביארנו שיטת הרא"ה ז"ל. ושיטת הרשב"א המובא בט"ז סי' קכ"א דהא דאמרינן אותה למעוטי תרומה בפ' דם חטאת היינו משום דבליעת התרומה מקרי היתרא בלע א"כ לענין הגעלה אם בישל במקצת כלי דבר איסור צריך הגעלה בכל הכלי ולענין תחיבת הכף שבסימן צ"ד אזי אם נשתמש בהכף חולבת באותו יום בכל הכף ועתה נתחב רק מקצת מהכף בבשר יכול להיות שאף להרשב"א דס"ל דהיכא דהיתרא בלע כמו תרומה וחולין סגי להגעיל רק קצת מהכלי אך זהו דווקא שהתשמיש של תרומה היה ג"כ במקצת אבל בענין נ"ד שהתשמיש של החלב היה בכל הכף ועתה תחב מקצת מאותו כף לבשר אזי יכול להיות שאף הרשב"א מודה שצריכין אנו לפסוק כדעה האחרונה שבסימן צ"ד שסובר שאם הכף של מתכת משערין בכולו כו' אך אם לא נשתמש בהכף חולב באותו יום רק במקצת ועתה תחב בהבשר ג"כ באותו מקצת אזי יסבור הרשב"א כדעה הראשונה שבסימן צ"ד שאין משערין רק בכל מה שנתחב ממנו בקדירה כיון דהיתרא בלע. א"כ בסי' צ"ח שמביא המחבר ג"כ שני הדעות באם תחב כף של איסור קצת בהקדירה אזי מביא ג"כ שיטה הראשונה שאין אנו מצריכין ב' רק נגד המקום שנתחב ושיטה שניה שצריך ס' נגד כולו. ולפי מה שכ' לעיל אזי אף לפי שיטת הרשב"א צריכין אנו לפסוק כהדעה שניה