אמרי שמואל א כח

והדעה השניה בדברי המחבר שבסי' צ"ד הנ"ל כתב שאם הכף של מתכת משערים בכולה עכ"ל אזי נלפע"ד שסוברת כהדעה השניה שמביא ב"י בסימן צ"ב בטפת חלב היינו הספר המצות דאמרינן דהטפת חלב מפעפע בדופני הקדירה משום דגמרינן מקדשים משום דבקדשים הוי טעמא משום בליעה ולא משום גזירת הכתוב ועד"ז מביא המחבר בסימן צ"ד הדעה שניה דבכף של מתכת משערין בכולו היינו משום דלפי דעת זו דאמרינן דהבליעה מפעפע בדופני הקדירה וכמו שמבליע בכולו כן הוא פולט מכולו לכן כתב שאם הכף של מתכת משערין בכולו

ועפ"י דעה זו סובב הולך דברי המחבר בסימן צ"ב בטפת חלב שנפלה נגד הריקן דצריך ס' פעמים ס' היינו משום דמפעפע כמו שכתב הט"ז והש"ך מספר המצות וכדעה שניה הנ"ל שבסימן צ"ד ואף שכתב שם הרמ"א וז"ל וסברא ראשונה עיקר משמע מזה דבדיעבד אין אנו צריכין כלל להחמיר ולאסור מ"מ מדברי המחבר שבסי' צ"ב מוכח שאף בדיעבד צריכין אנו להחמיר כדעה השניה ואף שמדברי הב"י משמע ג"כ שנוטה יותר להדעה הראשונה מ"מ לענין דינא חושש להחמיר אף לדעה שניה ודלא כהרמ"א שכ' וכן נוהגים כסברא הראשונה דמשמע מדבריו שאין אנו צריכין להחמיר ולאסור בדיעבד כדעה שניה אך מדברי המחבר לא נראה כן. וקצת ראיה נוכל להביא דהמחבר סובר דצריכין אנו להחמיר כדעה האחרונה מדברי הב"י בסימן קכ"א שהביא להלכה דברי הרשב"א שאעפ"י שלא נשתמש איסור אלא במקצתו צריך להגעיל את כולו גם כתב שכן הוא דעת הראש ז"ל

וזהו כוונת המחבר בסימן קכ"א סעיף ו' שכתב וז"ל אבל לענין הכשרו לא עלה לו הכשר עד שיכשיר כולו עכ"ל פי' ואעפ"י שלא נשתמש אלא במקצתו צריך הכשר בכולו היינו משום דס"ל משום דהלכה הבליעה בכולו כן פי' הש"ך בס"ק ט"ז ובט"ז ס"ק ז' א"כ מוכח מזה דהמחבר ס"ל דמוליך הבליעה בכולו ודלא כפי' הש"ך בסימן צ"ד ס"ק ג' שכתב דאינו מוליך בליעתו בכולו והא דלא מהני להמחבר הכשר רק לאותו מקצת הנאסר ולומר כבולעו כך פולטו היינו משום דהמחבר נמשך אחר דבריו בב"י הנ"ל שמביא שם דברי הרשב"א הנ"ל ומסיק שם שגם הרא"ש ז"ל סובר כן ומסיק דברי הרא"ש שלהי מס' עכו"ם וז"ל משום דחם מקצתו חם כולו לא אמרינן רק לענין לאסור אבל לא לענין הכשר עכ"ל וביאור דברי הרא"ש הוא כך דהרא"ש כתב דסכין של עכו"ם די אם יגעיל ע"י ליבון רק חודו ולא הקתא אע"ג דע"י תשמיש העכו"ם בלע בכולו אף בהקתא משום דחם מקצתו חם כולו מ"מ כיון דאין הישראל משתמש בסכין ע"י האור סגי בהכי עכ"ד משמע מזה שאם היה הישראל משתמש ג"כ ע"י האור בהסכין אזי היה פולט גם מהקתא ואסור ולא היה מועיל הליבון של החוד שעשה הישראל שעי"ז יפליט ג"כ מהקתא היינו משום דסברת הרא"ש הוא דהא דאמרינן דע"י חם מקצתו חם כולו בולע מכולו ופולט מכולו אזי לא אמרינן זאת רק לחומרא לאסור ולא להקל משו"ה אינו מועיל הליבון של החוד להפליט מהקתא והישראל אסור להשתמש בהחוד ע"י האור דשמא יפלוט מהקתא ולשון הרא"ש הנ"ל מובא ג"כ בש"ך סימן קכ"א ס"ק י"ז משמע מזה דלחומרא אמרינן שע"י חם מקצתו חם כולו מפליט מכולו ג"כ א"כ לפי"ז יש לנו לפסוק לחומרא כדעה האחרונה שבסימן צ"ד סעיף א' שאם תחב הכף במקצת צריך לשער נגד כולו גם מדברי הד"מ בטור סימן קכ"א בד"מ ס"ק ט"ז כתב שאם לא הגעיל היד של מחבת אין לאסור בדיעבד משום דכבולעו כך פולטו משמע מזה דסובר הד"מ דע"י חם מקצתו חם כולו פולט ג"כ א"כ משמע מזה דצריכין אנו להחמיר ג"כ כדעה האחרונה