אמרי שמואל א כז

הנ"ל דיליף לענין עירוי מבשל לענין שבת מקדשים ומהגמ' דפסחים דהתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו משום דילפינן מקדשים דכתיב ישבר ואי בקדשים הוי גזירת הכתוב א"כ האיך נוכל למילף מינה ותו יקשה לפי שיטת המג"א בסימן תנ"א דסובר דאף שהבליעה הולכת בכולו מ"מ אינו פולט מכולו א"כ יקשה אמאי מהני בקדשים קלים אליבא דר"ש מריקה ושטיפה רק נגד מקום הבישול לבד והרי אכתי ישאר בליעת נותר ממקום הבישול ולמעלה. ולפענ"ד אזי משמעות הסוגיא אזלא לפי שיטת הרשב"א ז"ל המובא בט"ז ס"ק ז' בסימן קכ"א דלא ממעטינן מאותה למעוטי תרומה רק תרומה והדומה לה דהיתרא בלע בזה אמרינן כיון דהגעיל במקום הבישול לבד שוב אינו ראוי על הנשאר לחול שם תרומה או חלב ונוכל לומר לפירוש זה דגם בקדשים קלים מקרי היתרא בלע להכי סגי להגעיל רק מקום הבישול לבד רק בקדשי קדשים החמיר הכתוב להצריך מריקה ושטיפה בכולו משום דכיון דאף אם נגעיל במקום הבישול עדיין ישאר למעלה ממקום הגעלה מעט נותר אזי משום חומרא דקדשי קדשים החמיר הכתוב אף על אותה המעט הנשאר משו"ה מצריך הכתוב אף אם בישל במקצת כלי שצריך מריקה ושטיפה בכולו

ואף שביארתי מההוכחות הנ"ל דהסוגיא אזלא דטעמא דמריקה ושטיפה בקדשים משום בליעה הוא ולא משום גזירת הכתוב זהו דווקא רק לפי מה דסובר הגמ' דמריקה ושטיפה בחמין וזהו הגעלה והא דאמר אביי דבקדשים טעון מריקה ושטיפה בכל הכלי ובתרומה רק שבמקום בישול זהו כוונתו דהיינו הגעלה אזי נוכל למימר דטעמא דקדשים משום בליעה הוא וכנ"ל אבל למאי דאוקי רבא דבקדשים דווקא במים הוי הגעלה ובתרומה אף ביין אזי לדידיה בוודאי צריכין למימר דטעמא דקדשים משום גזירת הכתוב וה"ה לרבה בר עולא דאמר דהשטיפה בצונן ובקדשים בעי שטיפה יתירתא נמי צריכין למימר דגזירת הכתוב הוא בקדשים

נחזור לעניננו דשיטת הרשב"א והרא"ה דטעמא של איסור הכלי בקדשים משום בליעה ושיטת מהר"מ שבמרדכי שהוא מחמת גזירת הכתוב וע"ז האופן נלע"ד לבאר שני הדעות שהביא הב"י בסי' צ"ב בטפת חלב היינו שבתחלה הביא שיטת מהר"מ שבמרדכי דס"ל דבקדשים הוי גזירת הכתוב לכן כתב מדאצטריך קרא לקדשים אלמא דבכ"מ אינו מפעפע בכולו לכן כתב דבשיעור עובי הדופן צריכין לשער ולא נגד התפשטותה בפנים ע"י פעפוע ואח"כ אח"ז כתב הב"י בשם ספר המצות דבפרק דם חטאת מספקא לן אי מפעפע כו' ורוצה ללמוד מקדשים דבטפת חלב נגד הריקן מפעפע אם כן הרי סובר דטעמא דקדשים משום בליעה ולא משום גזירת הכתוב היינו כשיטת הרא"ה והרשב"א שזכרתי לעיל

ובזה האופן נלפע"ד שמחולקים שני הדעות שהביא המחבר בסימן צ"ד שהדעה הראשונה סובר בתוחב כף חולבת בקדירה של בשר אין משערים רק במה שנתחב משום דאינו מוליך בליעתו בכולו כפי' הש"ך היינו משום דזו הדעה סוברת כשיטת מהר"מ שבמרדכי שהביא הב"י בסימן צ"ב היינו דהא דטעון מריקה ושטיפה בכל הכלי בקדשים הוי גזירת הכתוב ולא משום בליעה ממילא שמעינן דמדגלי רחמנא בקדשים ש"מ דבכ"מ אינו מפעפע משו"ה בתוחב כף חולבת אין משערין רק במה שנתחב היינו דכיון דדרך לתחוב הכף עד אותו מקום אמרינן דמתחילה לא הוליך הבליעה של חלב בכולו ואף אם תחב בחלב כל הכף ועתה תחב הכף במקצת מ"מ אין משערין רק במה שנתחב משום דאמרינן דאינו פולט מכולו והכל הטעם משום דאינו מפעפע ובקדשים הוי גזירת הכתוב כשיטת מהר"מ שבמרדכי: