אמרי שמואל א כו

בליעה ולא משום גזירת הכתוב וזהו מבואר בכללי הרמב"ם שנדפס בהרמב"ם חלק ראשון שדרך הרמב"ם לפסוק כאת"ל שבגמ' אך היכא דהאת"ל אינו מפורש בהדיא רק דמוכח כן כבנדון דהכא אזי מביא דעת הלח"מ פ"ב מהל' גיטין דאם בעל הבעיא שנית הוא בעל איבעיא אחר אנן אמרינן מדשאל זאת מכלל דאידך פשיטא ליה ואף דיש חולקין ע"ז הכלל מ"מ בנ"ד כ"ע מודים דצריכין אנו לפסוק כמשמעות הבעל איבעיא רב יצחק דהטעם דהכלי נאסר בקדשים משום בליעה הוא ולא משום גזירת הכתוב כנ"ל כיון דסוגית הגמ' מירושלמי שהבאתי לעיל דר' יונה גמר דעירוי מבשל לענין שבת מקדשים ולא אמרינן דקדשים שאני דגזירת הכתוב הוא ש"מ דסובר הירושלמי ג"כ דטעמא דנאסר בקדשים משום בליעה הוא ולא משום גזירת הכתוב ש"מ דיש לנו לפסוק כסברת הבעל הבעיא רב יצחק גם מהגמ' דפסחים דף ל' דגמר הגמ' לענין פסח מקדשים דקאמר הגמ' התורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מדופיו לעולם ופירש"י דבקדשים כתיב ישבר אלמא דגמרינן חולין מקדשים אלמא דטעם האיסור בקדשים משום בליעה הוא ולא משום גזירת הכתוב וכן פירשו התוס' שם ד"ה התורה ובמס' זבחים דף צ"ו ד"ה אלא וז"ל מדהתיר הכתוב בכלי נחושת ע"י שטיפה ומריקה ובכלי חרס שבירה ש"מ דטעמא משום בליעה ולא משום גזירת הכתוב אך דקשה להו לתוס' ע"ז אמאי אוסר הכתוב בבישול בלא בלוע היכא דתלאו באויר התנור דמזה משמע דבקדשים הוי גזירת הכתוב ע"כ תירצו בדוחק שהחמיר הכתוב בבישול בלא בלוע לחושבו כבישול' ובלוע עכ"ל. אך לפי האמת זהו דוחק גדול דכיון דפירשו התוס' דטעמא דקדשים משום בליעה ולא משום גזירת הכתוב א"כ אמאי החמיר הכתוב בבישול בלא בליעה אך לפי מה שכתבתי דבעל האיבעיא רב יצחק דבעי בישל במקצת כלי אי טעון מריקה ושטיפה בכל הכלי פשיטא ליה דבלוע בלא בישול אינו אוסר וזה האיבעיא קאי באת"ל כמו שפי' לעיל וכן צריכין אנו לפסוק הדין וכנ"ל דטעמא דקדשים משום בליעה הוא ובישול בלא בלוע אינו אוסר א"כ הסוגיא דפסחים הנ"ל דגמרינן לענין פסח מקדשים סברי נמי דטעמא דקדשים משום בליעה ולא משום גזירת הכתוב וסוברת כסוגיא דזבחים דף צ"ו כבעל הבעיא רב יצחק דבישול בלא בלוע אינו אוסר כנ"ל ואין אנו צריכים לדחוקי כפי' התוס' ז"ל בזה

היוצא לנו מכל הנ"ל דמוכח דהסוגיא דבישל במקצת כלי כו' מוכיח כהרא"ה והרשב"א דטעמא של איסור הכלי בקדשים משום בליעה הוא ולא משום גזירת הכתוב כשיטת מהר"מ שבמרדכי או כשיטת הפר"ח בסימן קכ"א דסברי דטעמא דקדשים משום גזירת הכתוב. וכיון דטעמא דקדשים משום בליעה הוא א"כ הא דקאמר הגמ' אותה למעוטי תרומה יהיה הפירוש או כשיטת הרא"ה משום דאמרינן כבולעו כך פולטו או כשיטת הרשב"א משום דאמרינן דתרומה מקרי היתרא בלע

אך דבאמת גם שיטת הרא"ה קשה להולמו לפענ"ד דאי אמרינן דכוונת הגמ' דלהכי בתרומה בישל במקצת כלי אינו טעון מריקה ושטיפה רק נגד מקום בישול היינו משום דכבולעו כך פולטו א"כ לר"ש דדריש קדשי קדשים למעוטי ק"ק פי' וה"ה תרומה וכ"ש חולין א"כ יהיה לפי"ז הפירוש דדווקא בקדשי קדשים טעון מריקה ושטיפה בכולו אבל בקדשים קלים ותרומה וחולין יהיה מריקה ושטיפה רק נגד מקום בישול דכבולעו כך פולטו א"כ גם בקדשים קלים ע"י מריקה ושטיפה שכנגד מקום הבישול אזי מפליט כל הנותר ממה שלמעלה ממקום הבישול א"כ יקשה אמאי לא מהני בקדשי קדשים ג"כ הגעלה כנגד מקום הבישול לבד אלא ע"כ נהיה מוכרחים לומר דבקדשי קדשים הוי גזירת הכתוב שטעון מריקה ושטיפה בכולו א"כ יקשה מהירושלמי