אמרי שמואל א יט

שיש בהרוטב אין לחוש שזה הטעם יהיה נבלע בהחתיכות הכשירות היינו משום שזה הטעם הוי מין במינו ואינו אסור אלא מדרבנן וספיקא דרבנן כגון בנשפך מותר אלא שיש לחוש במה דהמים הרוטב הנאסרים שנ"נ שהמה יבלעו בהבשר החתיכות הכשירות שעי"ז יהיה נאסר הבשר ע"ז תירץ הפמ"ג הנ"ל דחנ"נ בשאר איסורים הוא מדרבנן ובדרבנן תולין שיש ס' עכ"ל א"כ בנ"ד דהמים הנ"נ הוא משום בו"ח דלכאורה נ"נ מדאורייתא וא"כ ניחוש שיבלעו מהרוטב להחתיכות ויאסרו החתיכות אף בהנאה לשיטת הש"ך הנ"ל

אך נלפע"ד כשתעיין בסימן צ"ד בש"ך ס"ק כ"ב אזי לא אמרינן בבו"ח נ"נ מדאורייתא רק כשפוגעין הטעמים של בשר וחלב ביחד הוא דנ"נ מדאורייתא משום דכל חד וחד באנפי נפשה שרי רק כשפוגעין הטעמים ביחד אז אסרתן התורה אבל אם כבר פגעו הטעמים ונאסרו מדאורייתא אזי אח"כ כשאוסרין דבר אחר בטעמם אזי אותו ד"א אינו נ"נ מדאורייתא כ"א מדרבנן ובזה יהיה שוה בו"ח לשאר איסורין שלא יעשה נבילה רק מדרבנן רק שהחילוק הוא שבבו"ח יהיה הדבר הנאסר מאתו אסור אף בהנאה משא"כ בשאר איסורים דאינו אסור רק באכילה א"כ הכא בנ"ד נהי דהרוטב אסור בהנאה אבל אינו נ"נ רק מדרבנן ונהי דעל טעם הבשר שנאסר משום בו"ח שנמצא בהרוטב יש איסור דאורייתא לפי דעת הש"ך בסי' צ"ח הנ"ל אבל מה שהרוטב נ"נ הוא מדרבנן ובזה יהיה בו"ח ושאר איסורים שוה וכנ"ל

ועתה נחקור בענין נ"ד איך יכול האינו מינו לאסור את מינו היינו הרוטב את החתיכות לפי מה שביארתי שיש בהרוטב טעם מהבשר הנאסר ואותו הטעם כשנכנס בהבשר הכשר בטל ברוב מפני שהוא מין במינו רק שיש בהרוטב עוד מים הנאסרים מדרבנן משום נ"נ וכשאותן המים נכנסים בבשר אזי אינו נכנס בהבשר רק איסור דרבנן ובכל איסורי דרבנן מותרים למכור לעכו"ם

היוצא לנו מדברינו דהרוטב אסור למכור לעכו"ם משום דטעם הבשר שנאסר משום בו"ח מעורב שם והוא אסור בהנאה מדאורייתא והחתיכות מותרות למכור לעכו"ם משום דטעם בשר הנאסר הנמצא בהרוטב כשנכנס לבשר הכשר הוא בטל ברוב במין במינו מדאורייתא וכנ"ל. וכל זה הוא לדעת הש"ך בסי' צ"ח הנ"ל אבל לדעת הט"ז שם אף הרוטב מותר למכור לעכו"ם וכנ"ל

ודע דכל הבנין הנ"ל הוא בנוי על היסוד של החוות דעת הנ"ל בסימן צ"ב בביאורים ס' ק כ"ה שכ' דהיכא שנפל הטפת חלב על הכיסוי של בשר ונאסר הכיסוי עד ס' פחות מעט ואם כשמבשלים בקדירה עתה ג"כ בשר אזי הטעם בשר הנאסר שיש בכיסוי הנופלת בקדירה הוא מין במינו ואינו אסור אלא מדרבנן וכנגד החלב לבד יש ס' נמצא שאין בקדירה רק איסור דרבנן עכ"ל וע"ז היסוד בניתי את כל הנ"ל. ולכאורה נוכל לדחות סברתו היינו דהיכא דהטפת חלב אסרה להטעם בשר שיש בהכיסוי עד ס' אזי אח"כ הטעם בשר שיש בהכיסוי שקבלה טעם מהחלב יש לה טעם בפני עצמו היינו היכא דמעורב טעם בשר וחלב אזי יש להם טעם חדש מבשר וחלב ולא אמרינן דהטעם בשר שיש בהבו"ח יבטל בשאר בשר מין במינו דבהבשר הנ"ל יש טעם חדש ולא יהיה נקרא מין במינו עם שאר בשר ודלא כהחו"ד הנ"ל

אך לפענ"ד יש להביא ראיה מהגמ' דמס' חולין דף ק"ח ע"ב להחו"ד הנ"ל היינו דאיתא שם וז"ל טפת חלב שנפלה על החתיכה כיון שנתנה טעם בהחתיכה החתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה דברי ר"י ופירש"י בד"ה מפני שהן מינה וז"ל לפיכך אוסרת כולן אפילו הן אלף שיש בהן כדי לבטל האיסור כולה דכיון דמינה נינהו לא בטיל טעמא דבשר דנפיק מינה שאף טעם הבשר נאסר עכ"ל א"כ לפי"ז הרי חזינן דאף דהחתיכה הראשונה קבלה טעם מהחלב מ"מ הטעם בשר שיש בה נקרא מין במינו לענין שאר