אמרי שמואל א יח

שמיירי המחבר בסעיף ה' ו' ובזה האופן מפרש הפמ"ג הנ"ל לעיל באותו דיבור את האיו"ה הנ"ל משו"ה קשיא לי' להפמ"ג דאי מיירי בקדירה חדשה א"כ לא אסרה הטפה בפעם ראשונה ס' פעמים ס' אם נפלה נגד הריקן א"כ אמאי אוסר האיו"ה התבשיל של בשר השני עד שיהא ס' פעמים ס' אבל לפי האמת נוכל לומר דכוונת האיו"ה דקושטא הוא דמיירי בקדירה חדשה והא דאוסר התבשיל של בשר השני היינו משום דמיירי דאין שם ס' אף נגד הטפה לחוד משו"ה אוסר התבשיל של בשר השני אם נפלה בבישול המים הראשון נגד הריקן אבל אם נפלה הטפה בבישול ראשו נגד המים אז אף אם אין ס' בהתבשיל של בשר השני אף נגד הטפה לחוד נמי שרי משום דחשבינן לפי המדומע

שאלה. כזית בשר שבלע חצי זית חמאה ע"י בישול או ע"י צליי' למאן דמדמה צלייה לבישול [היינו דעת הפר"ח כמבואר בסי' פ"ז בפ"ת ס"ק ג' דמביא שם דעת הפר"ח דטיגון בכלל בישול] והכזית הנ"ל נפל לקדירה שיש שם כמה זיתים בשר ורוטב רק שבין הכל הבשר והרוטב הוא מעט פחות מס' אזי נחקור בס"ד אם כל התבשיל הוא אסור בהנאה ג"כ ואסור למכור לנכרי או שלא נאסור רק באכילה

לכאורה כיון דכל התבשיל נאסר מחמת בשר וחלב צריכין אנו לאסור ג"כ בהנאה. אך כשתעיין בספר חוות דעת סימן צ"ב בביאורים ס"ק כ"ה במה שמבאר דברי הט"ז בס"ק כ"ח במה שנפלה טפת חלב על הכיסוי שמסתפק הט"ז שמא באותו הפעם שנפלה הטפה לא עלתה הרתיחה וכתב ע"ז החו"ד הנ"ל וז"ל וצ"ל שמבשלים בקדירה שאר דברים דאי במבשלים בו ג"כ בשר הא הבלוע הנ"נ שנופלת בקדירה הוא מין במינו עכ"ל. א"כ לפי דבריו ה"ה בנ"ד בכזית בשר הנאסר הנ"ל שנפל בקדירה הוי עם הבשר שבקדירה מין במינו ונגד החצי זית חלב הבלוע בבשר יש ס' ונהי דהתבשיל אסור דהא מ"מ ליכא ס' דהא אפילו מין במינו בלח בעינן ס' והכא הוא ג"כ אינו מינו מ"מ הרווחנו בזה דאינו אלא איסור דרבנן א"כ לפי"ז בנידן שאלה דידן יהי' מותר התבשיל והבשר למכור לעכו"ם ואינו אסור רק באכילה ולא בהנאה כמו בשר וחלב ע"י כבישה או בשר עוף בחלב שאינו אלא איסור דרבנן ואינו אסור רק באכילה ולא בהנאה. וצ"ע עוד בזה דכל היסוד שבנינו הוא על החוות דעת הנ"ל במה שמכשיר הבשר והרוטב היכא דספק לנו אם עלתה הרתיחה בעת נפילת הטפה משום דלא הוי אלא איסור דרבנן וכנ"ל ולא יהיה זה רק לפי שיטת הט"ז בסימן צ"ח ס"ק ה' ולפי פי' החוות דעת שם היינו דהטעם איסור דנפיק מהאיסור בטל בטעם ההיתר דנפיק ממינו דהיתר להכי גם האינו מינו מותר משום דאמרינן סלק את שאינו מינו כמו שאינו ומינו רבה עליו ומבטלו והחוות דעת הנ"ל דסימן צ"ב הוא מפרש דברי הט"ז והט"ז לשיטתו דס"ל בסי' צ"ח כנ"ל אך לפי שיטת הש"ך בסימן צ"ת ס"ק ח' דס"ל שטעם האיסור של מינו נכנס בפ"ע בשאינו מינו ואוסרו א"כ כל היכא דאמרינן סלק ויש ספק כגון נשפך וכדומה יהי' המינו מותר ושאינו מינו אסור מדאורייתא ובנידן שאלה דילן דליכא ספק דהא כנגד הכזית בשר הנאסר משום בו"ח ליכא ס' א"כ שאר הבשר שהוא מינו אסור מדרבנן ושרי למוכרו לנכרי והרוטב שהוא אינו מינו נאסר מדאורייתא משום בו"ח בהנאה משום דהכזית בשר הוא אסור בהנאה משום בו"ח א"כ הרוטב האינו מינו הנאסר אסור ג"כ בהנאה ויהיה הרוטב אסור למוכרו לנכרי

אך אכתי צ"ע דהרי הפמ"ג בש"ד על הש"ך בסי' צ"ח ס"ק ח' הקשה דיבוא הרוטב שהוא אינו מינו ויאסור הבשר שהוא מינו היינו דהרוטב הנ"נ הנבלעים בהבשר יאסרו הבשר ואכתוב תירוצו ביתר ביאור קצת היינו דהא לטעם הבשר נבילה