אמרי שמואל א טז

אינו חוזר וניער א"כ לפי"ז הו"ל להט"ז להגיה בסימן צ"ט ולכתוב דלפי מה שכ' בסימן קל"ד ס"ק א' אזי במין במינו אינו חוזר וניער

הן אמת דעל הרב רמ"א לא תיקשי זאת דהרב רמ"א לשיטתו א"ש דהרמ"א בסימן קל"ד סעיף ג' הגיה דהא דכתיב בדברי המחבר דאם נתרבה המשקה האסור עד שיש בו כדי ליתן טעם אוסר אזיל גם אמין במינו כיון שיש בו כדי ליתן טעם בכנגדו אינו בטל אך לדברי הט"ז הנ"ל יקשה כנ"ל ויהי' נ"מ לדינא היינו אם נתבשל בקדירה בשר כשר ובקדירה השני' בשר טריפה ואח"כ לקחו בכף רוטב מהבשר טריפה ושפכו לתוך הבשר והי' שם ס' ואח"כ לקחו עוד כף רוטב טריפה ונתנו להכשר וכנגד שני הכפות רוטב ליכא ס' אזי להט"ז דסובר דמין במינו אינו חוזר וניער יהי' התבשיל כשירה בהפ"מ דווקא דבאין הפ"מ צריכין אנו לאסור מטעם אחר משום דנהי דהטעם בשר שהי' בהתבשיל שבכף הראשון נתבטל בס' בהרוטב ובהבשר והטעם בשר הנכנס בהבשר הכשר הוא מין במינו ואח"כ כששופכין הרוטב מבשר טריפה מהכף השני אזי לפי שיטת הט"ז אינו חוזר וניער משום שהטעם של בשר טריפה שברוטב הוא מין במינו ובמין במינו לא אמרינן חוזר וניער א"כ הכף הראשון כבר נתבטל וכנגד הכף רוטב השני יש ס' אך זאת לא יועיל רק לענין טעם בשר טריפה שיש בהכפות הנכנסות להבשר כשר שיש בהתבשיל שטעמם אינם אוסרים את הבשר משום דבמין במינו אינו חוזר וניער לשיטת הט"ז כנ"ל. אך לענין זה שמה שהטעם של בשר טריפה שיש בשני הכפות של תבשיל במה שטעמם נכנס בהרוטב ואוסרים הרוטב זהו מקרי שלא במינו ובענין שלא במינו אזי לכ"ע חוזר וניער וא"כ הטעם של התבשיל של שני הכפות נכנסים לתוך התבשיל הכשר ואוסרים אותו וכשיאסר התבשיל יאסרו אח"כ הבשר ג"כ כשיכנס טעמם בהבשר זהו לפי המבואר בסימן צ"ח בש"ך אות ח' ובהפמ"ג שם א"כ לכאורה צריכין אנו לאסור אף בהפ"מ אך לפי האמת זה אינו דמאיזה טעם יאסרו הרוטב הנאסר את הבשר דהרי הטעם של בשר טריפה שיש בהרוטב הנכנסים להבשר כשר הוא מין במינו ובמין במינו אזי לא אמרינן חוזר וניער לשיטת הט"ז וכבר נתבטל רק שצריכין אנו לאסור מטעם אחר היינו דכיון דהטעמים של שני הכפות של רוטב נכנסים בהרוטב דלעומת הרוטב כיון שהוא שלא במינו אזי לכ"ע אמרינן חוזר וניער א"כ צריכין אנו לראות כאילו שני הכפות של רוטב שפכו בבת אחת ולעומת שני הכפות ליכא ס' וא"כ נעשו כל הרוטב נבילה וא"כ כשחוזרים הרוטב ונכנסים להבשר כשר א"כ עושים ג"כ הבשר כשר לנבילה אך שזהו ידוע דבהפסד מרובה לא אמרינן בשאר איסורים שנ"נ כמבואר בסימן צ"ב סעיף ד' א"כ בנ"ד אין הבשר נאסר אם יש הפ"מ לפי שיטת הט"ז דלא אמרינן חוזר וניער במין במינו ואין לתרץ דהט"ז שבסימן קל"ד ס"ק א' שכ' דבמין במינו אם נפל מעט מעט אינו חוזר וניער היינו דוקא מצרצור קטן ז"א דלפי הטעם שכ' הט"ז שכיון שהראשון בטל אין כאן גזירת הכתוב משמע מזה דצרצור קטן לאו דווקא שהוא רק למעוטי קילוח גדול ולהרב רמ"א והש"ך אזי צריכין אנו להטריף ולפענ"ד לא אוכל זאת להבין

ולענין מה שהעליתי לעיל דשני איסורים שחלוקים בטעמם והמה משם א' מצטרפין אזי לפענ"ד יש להביא ראי' לזה מהמג"א בהל' פסח בשו"ע סימן תנ"ב במג"א ס"ק ו' שכתב וז"ל דאם כלי אחת בלע בשר והשני דגים אינו חוזר וניער כיון שהם טעמים חלוקים עכ"ל והקשה שם המקור חיים סוף ס"ק א' וז"ל ואף דטעם חמץ שוה נראה דמיירי דידוע כמות החמץ ונגד החמץ הבלוע יש ס' בהמים שביורה רק שטעם הדגים נ"נ אחר שש וכן טעם הבשר וצריכין ס' אף נגד הבשר והדגים לזה כתב המג"א שמבטלין זא"ז כיון שאין טעמם שוה עכ"ל ולכאורה יש