אמרי שמואל א קכ

לגזל דמחמת עבירת הגזל נעשית המצוה שיצא אבל הני אטו מחמת עבירה שנעשית בו מי נפיק כו' עכ"ל ולפי מה שכ' דהיכי דעובר בשעה שיוצא בו הלאו דלא ידבק מקרי מצוה הבב"ע א"כ מאי תירצו התוס' בזה הא אכתי יש כאן מצוה הבב"ע. ולכאורה היה נראה לומר דהתוס' ס"ל דלא מיקרי מצוה הבב"ע אלא היכי דהמצוה לא היה לו באפשרות להעשות בלא עבירה כמו בקרבן של גזל אבל בלולב של עכו"ם נהי דבלא הלאו דלא ידבק לא יוכל לקיים המצוה אך מ"מ גם אם לא היו עובדים לה היה יכול לקיים המצוה א"כ לא מקרי מצוה הבב"ע והוא נגד מה שכ' לעיל. אך מהגאון בעל שאגת אריה לא משמע כן ומסתמא לא יהיה נגד התוס' דהנה השאגת אריה סימן צ"ח מביא הגמ' דמס' ר"ה דף כ"ח הא דתקע בשופר של שלמים לא יצא ורבא בעי למימר דחף בשל עולה לא יצא הכל הוא הטעם משום דהוא מצוה הבב"ע ע"ש וכיון דלפי דבריו הוי הטעם דלא יצא משום דהוי מצוה הבב"ע והרי שם אף אם לא היה השור של שלמים או של עולה נמי הוי נעשית המצוה של תקיעה אך כיון דבשעה שתקע לא ימלט מן האיסור של מעילה מקרי שפיר מצוה הבב"ע א"כ יקשה תירוצו של התוס' דמס' סוכה דף ל' הנ"ל דאכתי יהיה מצוה הבב"ע כיון דעובר בשעה שנוטל הלאו דלא ידבק כו' אך באמת לק"מ דהתוס' דהקשו תיפוק ליה משום מצוה הבב"ע הוא על הגמ' דלקמן דף ל"א ע"ב ושם מקשה הגמ' על רבא דאמר אם נטל לא יצא ממתני' דקתני של אשירה פסול א"כ חזינן דהגמ' אזלי אליבא דרבא ורבא הא ס"ל במס' חולין דף פ"ט דמצות לל"נ וא"כ בשעה שנטל לא עבר כלום על לאו דלא ידבק ובזה יתישב לן קושית הגליון הש"ס שהקשה על קושית התוס' דמס' סוכה דף ל' הנ"ל דאכתי יהיה מצוה הבב"ע כיון דעובר בשעה שנוטל הלאו דלא ידבק כו' אך באמת לא ק"מ דהתוס' דהקשו תיפוק ליה משום מצוה הבב"ע הוא על הגמ' דלקמן דף ל"א ע"ב ושם מקשה הגמ' על רבא דאמר אם נטל לא יצא ממתני' דקתני של אשירה פסול א"כ חזינן דהגמ' אזל אליבא דרבא ורבא הא ס"ל במס' חולין דף פ"ט דמצות לל"נ וא"כ בשעה שנטל לא עבר כלום על לאו דלא ידבק. ובזה יתישב לן הקושיא הב' שהקשה הגליון הש"ס על קושית התוס' דמס' סוכה הנ"ל אימא דלהכי לא קאמר הגמ' דלקמן טעמא דמצוה הבב"ע משום דשמואל ל"ל מצוה הבב"ע ע"כ קושית הגליון הש"ס ולפי מה שכ' דשם אזלי אליבא דרבא ורבא הא אית ליה טעמא דמצוה הבב"ע במס' ב"ק דדריש קרבנו ולא הגזול א"כ הקשו התוס' שפיר

נחזור לענין הנ"ל לפי"ז אביי דסובר במס' נדרים דף ט"ז ע"ב מצות ליהנות נתנו כדמוכח הסוגיא שם א"כ בשעה שנטל לולב של עכו"ם עבר על לא ידבק א"כ הוי מצוה הבב"ע להכי לא יטול להכי לא מקשי הגמ' דתמורה דף ד' על אביי ממתני' דתקע לא יצא כמובן

בתשובת רע"א סימן קכ"ט הביא ראיה מהתוס' דמס' תמורה דף ד' ע"ב ד"ה רבא שהקשו צורם אוזן בכור ליתסר ומאי קושיא דלמא היכא דלא יתוקן האיסור גם רבא מודה דאהני מעשיו ולהכי צורם אוזן בכור מותר משום דשם לא יתוקן האיסור בזה דאי אמרינן דלא מהני מעשיו א"כ ראיה מדברי התוס' דהתוס' לית להו הסברא דהיכא דלא יתוקן האיסור גם רבא מודה דאהני והקשה ע"ז הגרע"א דמדברי התוס' דמס' גיטין דף כ' ע"ב משמע דהתוס' נמי ס"ל דהיכא דלא יתוקן האיסור כ"ע מודו דאהני דהתוס' ד"ה כתובת קעקע כתבו שם דבדיעבד אם גירש בגט של כתובת קעקע הוי גט ולכאורה היה קשה לרבא דאמר כ"מ דא"ר ל"ת אי עביד לא מהני אמאי הוי הגט גט אלא ע"כ דס"ל להתוס' דכיון דאף דאמרינן דלא הוי