אמרי שמואל א יב

הי"ש הוא אוסר משום חימוץ ולא נשאר היתר רק המלח לבדו וא"כ יכול להיות שגם מבלעדי ההיתר יחמיץ ובזה האופן אזי כ"ע מודו דאסור אף בזוז"ג כמבואר בט"ז ביו"ד סימן פ"ז ס"ק י"ג א"כ לפי"ז צריך להיות אסור אף דיעבד אם עשה בפסח אף לשיטת החולקים. על המג"א וכ"ש לדברי המג"א בסימן תמ"ה ס"ק ה' שסובר דבחמץ בפסח לא מהני זוז"ג דכיון דאיסורו במשהו לא מהני זוז"ג כיון דיש כאן משהו. ואף לפי מה שהוכחתי לעיל דהעיקר כדעת החולקים על המג"א ומתירין זוז"ג באיסורי משהו מ"מ יהי' אסור דלפי מה שהעליתי לעיל אין כאן זוז"ג דיכול להיות שהאיסור לבדו יש בו כדי להחמיץ זולת אם נאמר איסורים מבטלים זא"ז כמבואר בסימן צ"ח סעיף ט'. אך בזה אני מסופק אי אמרינן כה"ג איסורים מבטלים זא"ז דנוכל לחלק דבכל האיסורים האוסרים בנותן טעם נוכל לומר דכיון דאלו האיסורים חלוקים בטעמם אזי מבטלין זא"ז משא"כ בנ"ד שיש כאן הרבה יותר מס' ואינם נותנים טעם בהגבינה רק דכל החשש איסור הוא דמעמיד לא בטיל א"כ מה יהי' מהני כל איסור אחד לבטל איסורו של חבירו משום שהמה חלוקים בטעמם הרי הכא לא אסרינן משום טעמם רק במה שהוא מעמיד הגבינה ע"י איסור והיכא אמרינן שהאיסור האחד יצטרף עם ההיתר הנשאר לבטל איסור חבירו היינו משום שבין הכל יהי' ס' נגד האיסור השני אבל הכא לא תלי ההיתר בס'

אך לפענ"ד נראה לצדד להתיר בפסח מטעם אחר דהא דרצינו לאסור הגבינות בפסח משום שהעמידוהו בהי"ש שהוא חמץ אך לפי האמת אין על הי"ש רק ספק חמץ דאף שבמדינתינו עושים הי"ש מדגן שהוא חמץ גמור. אך מ"מ יש כמה וכמה מדינות שעושים הי"ש מפירות ולא מדגן ובבתי המרקחת שבפה אזי מביאי הפראשאק ממדינות רחוקות לכן אין על הי"ש הנמצא בהפראשאק רק ספק חמץ א"כ נוכל להתיר ע"י ספק ספיקא הספק הא' שמא הי"ש אינו חמץ וכנ"ל ואף את"ל שהי"ש הוא חמץ מ"מ הרי יש כאן עוד ספק דדלמא הג' מינים מאיסור שנמצאו בהפראשאק אינם יכולים להחמיץ בלא המין הד' שהוא המלח א"כ יהי' מותר ע"י זוז"ג דכיון שאין באיסור לבדו כדי לחמץ רק בצירוף עם ההיתר הו"ל זוז"ג ומותר לפי מה שהעליתי לעיל דהעיקר כדעת החולקים על המג"א ומתירין אף באיסורי משהו ע"י זוז"ג וכנ"ל. וכדאי הם הפוסקים החולקים על המג"א לסמוך עליהם באיסורי משהו ומעמיד שהוא דרבנן. ואף לפי שיטת המג"א הנ"ל דאוסר בזוז"ג באיסורי משהו מ"מ נוכל לצדד להיתרא באופן אחר קצת היינו חדא דדלמא הי"ש אינו חמץ וכנ"ל ועוד דדלמא י"ש זיעה בעלמא הוא דהרי מדינא אזי די לנו בספק אחד להקל באיסורי דרבנן כי הכא דאיסור משהו דרבנן ואיסור מעמיד הוא דרבנן ג"כ א"כ די לנו להקל בספק אחד דאולי זה הי"ש אינו חמץ וכנ"ל רק משום חומרא דחמץ אזי מחמרינן להצריך עוד ספק שיהי' ס"ס וכנ"ל א"כ די לנו לצרף להספק השני הא דדילמא י"ש זיעה בעלמא הוא אף שהוא סברא קלושה. ועוד דיש דעות דמעמיד בטל בס' והובא בש"ך ביו"ד סימן פ"ז בש"ך ס"ק ל' וגם סברת השאלתות דחמץ בפסח בטל בס'. ולענין הא דמבטלין האיסור לכתחילה אזי ביארתי לעיל בס"ד

ולענין הלכה בדבר הנ"ל לענין הסקה בהתבן שחוששים אולי נמצא שם דגן מחומצים אזי אף שהעליתי שלפענ"ד נראה להקל בכל גווני מ"מ קשה עלי להקל נגד המג"א הנ"ל רק לענין הסקת הבית להחם מפני הצינה אזי נלפענ"ד להקל אי אף לענין בישול הקדירות רק שיהי' הפסק בין מקום הסקת התבן למקום בישול הקדירות טס של מתכת כמו שמצוי במקומותינו שמסיקין בהתבן מלמטה ולמעלה מהם יש טס של מתכת ועל הטיס מעמידין הקדירות לבישול כדי שלא יגע הדגן בהקדירה. ולענין עשיית הגבינות בפסח