אמרי שמואל א קיח

הגמ' דתמורה דף ה' דפריך הגמ' לאביי ורבא הוא בגוונא דיתוקן האיסור כגון התורם מן הרעה על היפה כו' ואם תרם תרומתו תרומה לאביי ניחא ולרבא קשיא והרי שם אי נימא דלא מהני יתוקן האיסור דלא עבד מידי ואפי"ה קאמר הגמ' דלאביי ניחא דתרומתו תרומה וכן מה שהקשה הגמ' מתורם ממין על שאינו מינו וכן מה דפריך הגמ' והרי תמורה ותנן אם המיר מימר בכולהו יתוקן האיסור ואפי"ה קאמר הגמ' דלאביי ניחא דמהני וכיון שלפענ"ד נסתר היסוד של הגרע"א הנ"ל א"כ נשאר עלינו לישב את שני קושיות שהקשיתי למעלה הקושיא הא' אמאי לא פריך הגמ' בתמורה לאביי דאמר אי עביד מהני ממתני' דתקע בשופר של עכו"ם לא יצא והקושיא השניה שהקשיתי בתמורה דף ד' ע"ב בתוס' ד"ה רבא לאביי דאמר אי ע"מ אמאי איצטריך קרא בירושלמי להכשיר שוחט הפסח על החמץ וי"ל ע"ז האופן. דהנה בפסחים דף ס"ג בתוס' ד"ה השוחט אומר ריב"א דהפסח כשר מדלא שנה עליו הכתוב לעכב עכ"ל והקשה עליו מהרש"א הא שנה עליו הכתוב לעכב דכתיב לא תשחט הפסח כו' וכתיב לא תזבח כו' ותירץ מהרש"א לעבור עליו בשני לאוין. ובספר אור חדש מביא בשם קרבן העדה שהקשה על המהרש"א הא כל היכא דאיכא למידרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירי ובשער המלך הלכות קרבן פסח נמי הקשה זאת ותירץ האור חדש בשם ספר אחד דלרבא איצטריך חד קרא דדרש מיניה לעיל איסור חמץ משש שעות ולמעלה א"כ יתישב שפיר הריב"א מדלא שנה עליו הכתוב לעכב דליכא תרי קראי ע"כ דברי המפרשים ולפי דבריהם נ"ל לישב אמאי איצטריך קרא בירושלמי להכשיר שוחט הפסח על החמץ לאביי והיינו לאביי דדריש ליה בפסחים דף ה' חמץ משש שעות ולמעלה מקרא דתשביתו א"כ יש שני לאוין לשוחט הפסח על החמץ לא תשחט כו' ולא תזבח כו' וא"כ אי לא דדריש בירושלמי מקרא להכשיר הו"א דהשני לאוין לא תשחט ולא תזבח אתא לאורויי דשנה עליו הכתוב לעכב ולפסול ולא מוקמינן להו בלאוי יתירי דכל היכא דאיכא למידרש דרשינן וכקושית הקרבן עדה הנ"ל להכי איצטריך בירושלמי קרא להכשיר לאורויי דהלאוין לא אתי למידרש דשנה עליו הכתוב לעכב רק דמוקמינן להו בלאוי יתירי לעבור עליו בשני לאוין ולעולם הפסח כשר

ועתה אבוא בס"ד לישב הקושיא שהקשיתי אמאי לא פריך הגמ' בתמורה לאביי דאמר אי ע"מ ממתני דתקע בשופר של עכו"ם לא יצא ואם נטל לא יצא כי היכא דפריך הגמ' במס' חולין דף פ"ט על רבא דאמר מצות ל"ל נתנו והא ל"ל דכי היכא דיתורץ הברייתא למ"ד מצות ליהנות נתנו ה"נ יתורץ אליבא דאביי דהא משמע מהגמ' דחולין דפריך רק לרבא דאמר מצות לל"נ משמע דלמ"ד מצות ליהנות נתנו א"ש וכי היכא דיתורץ אליביה ה"נ יתישב אליבא דאביי. ז"א דלמ"ד מצות ליהנות לתנו היינו ר"י דמס' ר"ה דף כ"ח לא קשיא אמאי לא יצא משום דיכול לסבור דכ"מ דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד ל"מ וכיון דמצות ליהנות נתנו א"כ עבר אמימרא דרחמנא דנהנה מן העכו"ם, ועבר על לא ידבק מאומה מן החרם משו"ה לא יצא רק לרבא דאמר מצות לאו ליהנות נתנו מקשה הגמ' שפיר אמאי לא יצא הרי לא עבר כלל אמימרא דרחמנא כיון דלא נהנה הרי לא עבר על לא ידבק כו' דעל הלאו דלא ידבק אינו עובר כ"א בנהנה כדפי' המפרשים אבל לאביי דאמר אי ע"מ יהיה קשה אמאי לא יצא אף אי יסבור דמצות ל"נ ועבר אמימרא דרחמנא מ"מ אמאי לא יצא כיון דסובר אי ע"מ א"כ קשה הו"ל להגמ' דתמורה להקשות על אביי מהברייתא כמובן

לכן נלפע"ד לישב לפי מה שכ' בספר שאילת שמואל בכלליו אות כ' בשם הטורי אבן למס' ר"ה דף כ"ח והספר