אמרי שמואל א קיז

המלך ובנתיבות סימן ר"ח דכי קאמר רבא דאי עביד לא מהי אלא היכא דיתוקן האיסור בזה דאמרינן דלא מהני אבל היכא דאי נמי אמרינן דלא מהני לא יתוקן האיסור בזה גם רבא יודה דמהני ובזה יתישב הקושיא שמקשים מהשוחט בשבת ע"ש. והגאון רבינו עקיבא איגר בתשובה סי' קכ"ט מביא ראיה דהתוס' לא ס"ל להאי כללא וזה לשונו דהא התוס' כתבו בע"ז דף ס"ב ד"ה בדמיהן דטעמא דהמקדש בערלה ובשאר איסורי הנאה דאינה מקודשת אף דיכול ליהנות מאפרן משום דמ"מ כ"ז שהוא בעין אסור לקדש בו כמו שאסור למוכרו עכ"ל התוס' וכתב ע"ז הגרע"א וז"ל דבריהם קצת סתומים דמה בכך שאסור לקדש מ"מ אם עבר וקידש אמאי אינה מקודשת ולכאורה כוונתם כיון שאסור לקדש בו א"כ אמרינן אי עביד לא מהני אך אכתי יקשה אביי דסובר דאי עביד מהני איך יתרגם מתני' וצ"ל דבהאי דיתוקן האיסור במה דאמרינן דלא מהני גם אביי יסבור דאי עביד לא מהני וכיון שכן ממילא מוכח דלרבא אף היכא דלא יתוקן האיסור אמר דלא מהני דאל"כ כיון דביתוקן האיסור גם אביי מודה דלא מהני ובלא יתוקן האיסור תאמר דגם לרבא מהני א"כ במאי פליגי עכ"ל הגרע"א ובסמוך כ' דהתוס' בתמורה ד' ע"ב ד"ה רבא שהקשו מצורם אוזן בכור ליתסר נמי לית להו כללא הנ"ל ע"כ דברי הגרע"א הנ"ל

ועתה אביא בפה שני קושיות שנתישב לי לפי דבריו הקושיא הא' מה שהקשיתי אמאי לא פריך הגמ' דתמורה דף ה' על אביי דסובר אי עביד מהני ממתני' דקתני תקע בשופר של עכו"ם לא יצא ואם נטל בלולב של עכו"ם לא יצא לאביי דסובר אי עביד מהני אמאי לא יצא כדפריך הגמ' במס' חולין דף פ"ט על רבא דאמר דמכסין בעפר עיר הנדחת דמצות לאו ליהנות נתנו דבשלמא התם למ"ד מצות ליהנות נתנו א"ש אמאי לא יצא משום דיכול לסבור דאי עביד לא מהני אבל לאביי קשיא. ולפי דברי הגרע"א הנ"ל שכ' דהיכא שיתוקן האיסור בזה י"ל דגם אביי מודה דלא מהני יתישב שפיר כמובן נמצא מזה ראיה לדברי הגרע"א הנ"ל. גם היה קשה לי על התוס' בתמורה דף ד' ע"ב ד"ה רבא כו' שהקשו מצורם אוזן בכור ליתסר מטעם דאי עביד לא מהני ומזה הוכיח הגרע"א הנ"ל דהתוס' לית להו כללא של הפוסקים דהיכא דלא יתוקן האיסור גם רבא מודה דמהני ע"ז היה קשה לי דמנ"ל להתוס' לומר דגם היכא. דלא יתוקן האיסור אמר רבא דלא מהני ולהקשות קושיתו דלמא היכא דלא יתוקן האיסור גם רבא מודה דמהני ובצורם אוזן לא יתוקן האיסור לכן כשר. גם איזה שייכות יש לקושית התוס' של צורם אוזן אל התירוץ שקדמו שלא הקשו קושיא זו בתחלה. ולפי מה שכ' הגרע"א הנ"ל נתישב לן שפיר דהנה התוס' הקשו בראשונה בא"ד על רבא דאמר לא מהני וז"ל וא"ת שוחט הפסח על החמץ לפסול וי"ל דבירושלמי יש קרא להכשיר וקשיא לי לכאורה לאביי דאמר אי עביד מהני אמאי צריך קרא להכשיר אלא ע"כ מוכרחין אנו לומר כסברת הגרע"א הנ"ל דהיכא דיתוקן האיסור גם אביי מודה דלא מהני וא"כ היה מן הסברא לומר, גם לאביי דהפסח יהיה פסול דשם יתוקן האיסור בזה דאמרינן דלא מהני כמו שכ' הגרע"א בתשובה קכ"ט משו"ה צריך קרא גם לאביי דהפסח כשר וא"כ נוכל להמציא מהירושלמי מדמצריך קרא דפלוגתייהו דאביי ורבא היכא דלא יתוקן האיסור דביתוקן האיסור גם אביי מודה דלא מהני וכפי' וא"כ פלוגתייהו היכא דלא יתוקן האיסור ואפי"ה אמר רבא דלא מהני ודלא כהמפרשים הנ"ל וא"כ שפיר הקשו אח"כ מצורם אוזן בכור כו' כמובן. אך כ"ז הוא בנו על סברתו של הגרע"א שכ' דהיכא שיתוקן האיסור גם אביי מודה דלא מהני וכדפי' אך לפע"ד קשה מאוד סברתו הנ"ל הלא כל קושית