אמרי שמואל א קטז

דעשה דכיבוד ועשה דמורא יהיה במקום אחד דהברייתא מיירי בזה האופן שצוהו לשמש לו כדפי' וע"ז חל מצות כיבוד כדמוכח מהברייתא דקדושין הנ"ל ועשה דמורא אינו חל על שמוש כלל רק אדברים דחשיב בברייתא דקדושין היינו לא יעמוד במקומו כו'. היוצא לנו מדברינו דרש"י יוכל לסבור דתרי עשה דוחין ל"ת ועשה ע"כ לא מצי לפרושי דקושית הגמ' ואמאי האי עשה יהיה מבבא דהטמא כדפי' לעיל ע"כ פירש רש"י דפרכת הגמ' הוא מבבא דאל תחזיר: עכו"ם

במס' עכו"ם דף ע"א ע"ב בתוס' ד"ה ואי ס"ד משיכה בעכו"ם אינו קונה אמאי נהרג על גזל של פחות משוה פרוטה פי' הא לא קניא וכל היכא דאיתא ברשות ישראל הוא והקשה תוס' וז"ל וקשה דהא ישראל נמי לא קנה הגזילה להיות שלו ואפי"ה קניא להתחייב באונסין החיוב דשייך ביה וה"נ יש לנו לומר בבן נח שקנאו להתחייב ביה מיתה החיוב דשייך ביה עכ"ל. מתחילה נתבונן בדברי התוס' בקושיתם במה שכתבו דישראל לא קנה הגזילה להיות שלו ואפי"ה קניא לענין חיוב אונסין. אם נאמר דכוונת התוס' דישראל לענין חיוב אונסין קני בלא קנין זה אי אפשר דהא ממתני בב"ק דף ע"ט מוכח דגם לענין חיוב אונסין בעי קנין דקתני התם היה מושכו ויוצא ומת ברשות בעלים פטור הגביהו כו' ובשו"ע חו"מ סימן שמ"ח סעיף ד' מוכח שם ג"כ דלענין חיוב בעי קנין רק דלא קני לגמרי בהקנין להיות שלו עד דאיכא יאוש ושינוי רשות כדמוכח בחו"מ סימן שנ"ו ס"ג א"כ מוכח מכל זה דגם לענין חיוב אונסין בעי קנין אלא ע"כ מוכרחין אנו לומר דכוונת התוס' ע"ז האופן דמשיכה בגזלן ישראל נהי דלא קנה שיהיה שלו לגמרי שלא יתחייב לשלם רק דמים מ"מ מהני המשיכה בגזלן ישראל לענין חיוב אונסין ה"נ יש לומר בבן נח אף דמשיכה לא קנה בבן נח מ"מ יש לומר שיועיל אצלו קנין המשיכה לענין חיוב אונסין כן נוכל לומר דכוונת התוס' בקושיתם. ולפענ"ד נוכל לישב קושיתם דבשלמא בישראל קנה המשיכה בגזלן לענין חיוב אונסין משום דקנין המשיכה איתא בישראל לענין מקח וממכר משו"ה מועיל בגזלן לא פחות לענין חיוב אונסין אבל משיכה בעכו"ם לא קנה כלל אף לענין מקח וממכר לפי סברת המקשה משו"ה לא מהני המשיכה אף לענין חיוב אונסין בעכו"ם משו"ה פריך המקשה שפיר ואי אמרת משיכה בעכו"ם אינה קונה כלל אף במקח וממכר א"כ לענין חיוב אונסין נמי אינו קנין כלל א"כ אמאי נהרג

במס' ב"מ דף ס"א בתוס' ד"ה לעבור וז"ל וא"ת והיכי ס"ד למימר דגזל עכו"ם אסור דאיצטריך קרא למעוטי היינו רעך ולא עכו"ם כו' עכ"ל ולפענ"ד לא אבין קושיתם דכיון דאיתא במס' סנהדרין דף נ"ו דדרשינן מכל עץ הגן ולא גזל א"כ שמעינן מזה דבן נח מצווה על הגזל א"כ ה"ה דישראל מצווה על הגזל שלא יגזול עכו"ם להכי איצטריך קרא למישרי גזל עכו"ם מרעך ולא עכו"ם והא דמשמע מדברי התוס' דבישראל גופא לא ידענא איסור גזל רק מריבית ואונאה ולכאורה קשה הא איסור גזל נצטוו ישראל אף קודם מתן תורה שהרי גם המה היו בני נח ונצטוו מקרא דכל עץ הגן וכנ"ל ע"ז נוכל למימר דאף דקושטא דישראל נצטוו על הגזל מכבר רק אם יש על הגזל איסור לאו לא שמעינן מזה להכי יליף הגמרא שיש בגזל איסור ל"ת מריבית ואונאה: תמורה

במס' תמורה דף ה' בסוגיא דאי עביד מהני. הלא ידוע הסברא אשר המציאו המפרשים והיא מובאה בספר שער