אמרי שמואל א קטו

ונלפע"ד לפרש דעיקר מחלוקת דרש"י ותוס' תליא אי אמרינן בכ"מ תרי עשה דוחה ל"ת ועשה או לא דהתוס' אזלי לשיטתייהו דסברי במס' יבמות דף ח' תוס' ד"ה והתקדשתם דגם תרי עשין אין דוחין ל"ת ועשה משו"ה מצי שפיר לפרש דקושית הגמ' הוא מהטמא דאף דבהטמא איכא תרי עשין כיבוד אב ועשה דהשב תשיבם מ"מ לא יוכלו למידחי הל"ת ועשה להכי פריך הגמ' שפיר אבל רש"י ז"ל נוכל למימר דיסבור דתרי עשה יכולים לדחות לל"ת ועשה משו"ה לא רצו לפרש דקושית הגמ' יהיה מבבא דהטמא כיון דמפרש"י שבמס' יבמות דף ה' פשטא דאמר לו אביו הטמא היינו שאמר לו אביו לך בבית הקברות להשיב אבידה א"כ איכא בהטמא שני עשין וא"כ לא יוכל הגמ' למיפרך דלא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה כיון דכאן איכא תרי עשין אימא דקושטא הוא דדחי דרש"י יסבור דבכל מקום שני עשין יכולים למידחי לל"ת ועשה משו"ה מפרש רש"י דקושית הגמ' הוא מבבא דאל תחזיר. אך מה שכתבתי דרש"י יסבור דתרי עשין יוכלו למידחי לל"ת ועשה לכאורה צ"ע דהרי התוס' דמס' יבמות הנ"ל הביא ראיה מקרא דוהתקדשתם דאף שני עשין אינם יכולים למידחי לל"ת ועשה ע"ש. אך זה נוכל לישב דהנה בספר מלא הרועים אות ע' בענינא דאין עשה דוחה לל"ת ועשה הביא שם התוס' דמס' יבמות הנ"ל ודחה שם ראייתם וזה לשונם דנוכל לומר דמקרא דוהתקדשתם לא משמע עשה רק מצות פרישה והוא ל"ת עכ"ד. א"כ נוכל לומר דגם רש"י ז"ל יסבור דתרי עשין דוחין ל"ת ועשה ומקרא דוהתקדשתם אין ראיה כדדחי בספר מלא הרועים וכנ"ל אך דקשה דהנה בספר מלא הרועים הביא ראיה אחרת דאין תרי עשין יכולים לדחות לל"ת ועשה מסוגיא דידן דמאי קושית הגמ' ואמאי האי עשה כו' ואין עשה דוחה לל"ת ועשה והלא הכא, איכא תרי עשין היינו עשה דכבד את אביך ועשה דאיש אמו ואביו תיראו וכיון דאיכא תרי עשין אימא דדחי לכך הוצרך הברייתא לאשמועינן דלא דחי ומוכיח מזה דבכ"מ דאמרינן דאין עשה דוחה לל"ת ועשה אזי ה"ה דאף תרי עשין לא ידחו לל"ת ועשה. וא"כ אם נאמר דרש"י ז"ל יסבור דתרי עשין יכולים למידחי לל"ת ועשה אזי יקשה קושית המלא הרועים על סוגיא דידן וכנ"ל

ונלפע"ד לישב קושית המלא הרועים בס"ד דהנה איתא ברשב"א על מס' יבמות דף ה' דהא דאמרינן בכ"מ דעשה דכיבוד דוחה ל"ת היינו דווקא במידי דאית ליה הנאה לאביו מזה אבל במידי דלית ליה לאביו הנאה מזה אין זה נכלל בכלל מצות כיבוד שיהיה יכול לדחות לל"ת ומביא ראיה מהגמ' דמס' קדושין דאיתא שם ת"ר איזהו כיבוד מאכילו משקהו מלבישו מנעילו עכ"ל הרשב"א ולפי' הרשב"א מוכרחין אנו לאוקמי הברייתא במידי דאית ליה לאביו הנאה מיניה כגון שאמר לו אל תחזיר אלא עסוק בכבודי וכגון שאמר לו הטמא בבה"ק להשיב אבדתי שאבדה אשתי שם והשתא לפי ההקדמה הזאת לא יהיה קשה מידי קושית המלא הרועים הנ"ל אף אם נאמר דתרי עשה דחי ל"ת ועשה כיון דלפי' הרשב"א שפירש דעשה דכיבוד לא מצי קאי רק אמידי דאית ליה לאביו הנאה מיניה דלא קאי העשה דכיבוד אלא על הדברים דקחשיב בברייתא דמס' קדושין הנ"ל היינו איזהו כיבוד מאכילו כו' א"כ גם המצות עשה דמורא דאיש אמו ואבי תיראו נמי יפרש דלא קאי רק אדברים דקחשיב בהך ברייתא הנ"ל דתני התם איזהו מורא לא ישב במקומו כו' כו' אבל אמידי אחריני לא מצי קאי המצות עשה דמורא א"כ השתא אזדא לה הוכחת המלא הרועים הנ"ל דאף אם יהיו תרי עשין דוחין לל"ת ועשה מ"מ לא יקשה דמאי, פריך הגמ' האי עשה והאי ל"ת ועשה כו' הלא הכא איכא תרי עשין עשה דכיבוד ועשה דמורא דלפי מה שפירשתי לא יוכל להיות