אמרי שמואל א קיד

ילך לחפש החפץ במקום שנאבד כיון דידוע לו המקום שנאבד כיון דלא עבר עליו זמן רב משעה שמשמשה וא"כ יהיה דעתו על החפץ כשיודע ובאותה שעה שהזכיר אינו מתיאש עד לאחר החיפוש בזה יהיה גם רבא מודה דיאוש ש"מ לא הוי יאוש ולפי"ז יתישב לן קושית המהר"מ שיף שהקשה מרבא על רבא על הא דקאמר רבא ראה סלע שנפלה נטלה לפני יאוש עובר כו' ע"ז הקשה הא רבא סובר דיאוש ש"מ הוי יאוש וא"כ אמאי עובר ולפי הנ"ל ניחא דהתם גבי מלתא דרבא בראה סלע כו' כיון דמיירי בסלע דהוא דבר העשוי למשמש בכל שעה וכיון דמיירי דראה תיכף כשנפלה כדפי' רש"י נטלה לפני יאוש שלא שהה כדי למשמש זה בכיסו עכ"ל א"כ לא משמש עדיין ותיכף כשיודע לו ילך לחפש וכנ"ל א"כ יהיה שוב דעתו על החפץ ובכה"ג אף לרבא לא הוי יאוש וכנ"ל ושפיר כתב רש"י דלא גרסינן משנים ולפי"ז יתישב שפיר הלשון המתין לה עד שנתיאשו הבעלים היינו שהמתין מלהגביה עד אחר שחפשה האובד ולא מצאה ונתיאש

גם יש לדייק באידך מימרא דרבא דקאמר רבא האי מאן דחזי דנפל זוזי מחבריה בי חלתא ואשכחיה אינו מחויב לאהדוריה נהליה ואע"ג דאייתי ארבולי וקא מרביל כו' משמע מדבריו מדנקט בי חלתא משמע דאם נפל הזוזי שלא במקום חלתא מיחייב לאהדורי ע"ז קשה הא רבא סובר דיאוש ש"מ הוי יאוש. ע"ז נוכל לתרץ דלהכי נקט בי חלתא דבמקום חלתא אזי אף אם לאחר שמצאה חפשה האובד דאייתי ארבולי וקא מרביל אפי"ה הוי יאוש אבל אם מצא שלא במקום חלתא ואח"כ ראה המוצא שהאובד מחפשה אזי גם רבא מודה דהיאוש שלאח"כ שלאחר החיפוש לא יועיל שיהיה יאוש למפרע דכיון שהיה הפסק בין שעת המציאה לשעת היאוש אזי גם רבא יודה דיאוש ש"מ לא הוי יאוש וכנ"ל ולפי"ז צריכין אנו למימר שהמוצא הגביה אותה קודם שחפשה האובד. גם נוכל למימר דמדנקט רבא דנפל זוזי מחבריה משמע שהיה עם חבירו ביחד בשעת הנפילה וא"כ יש לנו לדמות זה הדין לסלע שנפלה משנים שהאובד אינו מתיאש דקסבר נקיטנא ליה ואמינא ליה אנת הוא דשקלתיה להכי אם לא היה במקום חלתא היה צריך להחזיר אף לרבא מחמת שהאובד אינו מתיאש היכא דנפל משנים וכדפי' לעיל אבל אם היה במקום חלתא אמרינן דהאובד מתיאש מיד כשיודע לו שנפלה מחמת שסובר דכיון שנפלה בין החולות אזי כבר אבודה משו"ה אינו מיחייב לאהדורה. ולפי"ז נוכל למימר דמימרא זו מיירי בכל האופנים ואף אם המוצא הגביה אותה אחר החיפוש של האובד נמי אינו צריך להחזיר

שם דף ל"ב ת"ר מנין שאם אמר לו אביו הטמא או שאמר לו אביו אל תחזיר שלא ישמע לו כו' וקפריך הגמ' ואמאי האי עשה והאי ל"ת ועשה ולא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה ופירש"י דאתי עשה דכיבוד ודחי ל"ת ועשה דהשבת אבידה והוי אמינא דדחי קמ"ל דלא דחי עכ"ל בשינוי לשון קצת לפי"ז משמע מפירש"י דקושית הגמ' הוא מבבא דאמר לו אביו אל תחזיר ולא מבבא דאמר לו אביו הטמא. והתוס' בדף ל' בד"ה הא אין עשה הקשה שם התוס' על זו הסוגיא שבדף ל"ב וז"ל דמאי פריך הגמ' תיפוק ליה דאין עשה דוחה ל"ת ועשה הא גבי כהנים שאינו שוה בכל דחי עכ"ל א"כ משמע מהתוס' דפרכת הגמ' הוא מהבבא דאמר לו אביו הטמא והגאון רע"א בספרי חידושי רע"א תמה ע"ז דמאי קשיא להו לתוס' אימא דקושטא הוא דקושית הגמ' הוא מבבא דאל תחזיר כפירש"י ע"ש. הרי נשמע מהנ"ל דיש בזה מחלוקת רש"י ותוס' דרש"י ז"ל מפרש דקושית הגמ' הוא מבבא דאמר לו אביו אל תחזיר והתוס' מפרשי דקושית הגמ' הוא מבבא דאמר לו אביו הטמא: