אמרי שמואל א קה

משו"ה הרי אלו של מוצאו אבל הכא בשנים אדוקים בשטר המלוה והלוה והמלוה טוען שממנו נפל והוא מצאו אזי הוא טוען שתיכף כשנתודע לו שנפל אזי חפשה ומצאה וכיון שהוא עצמו מצאן תיכף כשחפשה אזי בוודאי לא נתיאש עדיין עוד י"ל שהשטר היה כרוך בדבר אחר שיש בה סימן

שם דף ט' ע"ב גבי מי שליקט את הפאה ר"א אומר זכה לו כו' ומפרש בגמ' דר"א סבר דאמרינן תרי מגו מגו דאי בעי מפקיר נכסיה והוי עני וחזי ליה כו' כו' ולכאורה קשה מאי מיגו הוא זה דאי בעי מפקיר נכסיה והוי עני והלא בכל דוכתא אמרינן דמגו גרוע לא אמרינן ומגו דהעזה לא אמרינן והכל הטעם משום דהוי מגו גרוע א"כ כ"ש הכא מגו דאי בעי מפקיר נכסיה דאין לך מגו גרוע מזה א"כ מאי מגו הוא זה. אבל לפי האמת לק"מ דכל כוונת הגמ' הוא מגו דאי בעי מפקיר נכסיה ויהיה עני ויזכה בהלקט ובשעה שיפקיר יהיה בדעתו שלאחר שילקט את הפיאה יחזור ויזכה בהשדה ובנכסיו כגון שיפקירם בינו לבין עצמו שלא ידעו בני אדם שהפקירם וכדפירשו התוס' בפ' אלו מציאות דף ל' בד"ה אפקרה דהיכי דאנן סהדי שהפקיר בלב שלם הוי הפקר אף שלא בפני ג' א"נ שיוכל להפקירם באפי תלתא דרחימו ליה שקים ליה בהם שלא יזכו בהן לעצמם להכי הוי מגו טוב וכן מוכח בהדיא במס' נדרים דף פ"ב ע"ב ודבר פשוט הוא: יחקור אי מהני טענת אייתי ראיה אף להוציא מן המוחזק

שם דף י"ט בגמ' מחלק בין גט לשטר דבגט אסקי לקוחות אדעתייהו למימר אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך אבל בשטר לא אסקי אדעתייהו דלקוחות למימר אייתי ראיה משום דיחשבו דלמאי הלכתא אהדרוה נהליה רבנן למיטרף הוא ע"ש בחומ"ש סימן ס"ה ס"ז פסק המחבר היכי דחייב מודה ואית ליה ללוה בנ"ח כדי כל החו"ב מהדרינן והקשה ע"ז הש"ך דלמא יש שטר מוקדם ויגבה מב"ח ואתי למיגבי בשטר זה מלקוחות וכתב לישב זו הקושיא בספר נתיבות המש' וז"ל כי היכי דגבי גט מהדרינן לה ולא חיישינן דלמא אתיא למיטרף מלקוחות משום דהלקוחות אסקי אדעתייהו לומר אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך משום דיחשבו הא דאהדרוה נהליה רבנן הוא משום דלא תעגן ותיתב ולא למיטרף מלקוחות ה"נ בשטר היכי שיש ללוה בנ"ח נמי אסקו לקוחות אדעתייהו למימר אייתי ראיה דיאמרו הא דאהדרוה נהליה רבנן למיגבי מבנ"ח ולא למיטרף ממשעבדי עכ"ל הנתיבות בשינוי לשון קצת. ובגמ' הנ"ל בדף י"ט ע"ב איתא מצא שובר בזמן שהאשה מודה יחזיר לבעל כו' וליחוש שמא כתבה לתן בניסן ולא נתנה עד תשרי כו' והקשה ע"ז הפלפולא חריפתא דמאי קושיא הוא זה דיאמרו הלקוחות לבעל אייתי ראיה כו' ותירץ דיחשבו הלקוחות דלמאי הלכתא אהדרוה נהליה רבנן כדלעיל דמחלק בין גט לשטר עכ"ל הפ"ח והקשיתי עליו דיהיה קשה על הפלפולא חריפתא הנ"ל דקושטא דיאמרו לבעל אייתי ראיה והא דאהדרוה נהליה רבנן כי היכי לא תגבה האשה עצמה כשתצטרך לגבות כתובתה דיראה השובר וכמו שפירשתי בשם הנתיבות הנ"ל דהלקוחות אסקי אדעתייהו למימר הא דאהדרוה ניהלך רבנן הוא כדי לגבות מבנ"ח ולא ממשעבדי ה"נ איכא למימר הכא בשובר דהלקוחות יאמרו לבעל אייתי ראיה אימת מטא שובר לידך דהא דאהדרוה ניהלך רבנן הוא כדי שלא תגבה האשה עצמה כתובתה ולא לענין לקוחות א"כ קמה קושית הפלפולא חריפתא הנ"ל על מקומה. ולפענ"ד נ"ל לישב קושית הפ"ח הנ"ל באופן אחר היינו דלא מהני טענת אייתי ראיה אימת מטא שטרא לידך רק שע"י זה הטענה יזכה המוחזק ויסייע הטענה לחזקת ממון כדאמרינן גבי גט דהלקוחות שקנו הפירות מן הבעל ומוחזקים בפירות