אמרי שמואל א קד

כל הנזק וא"כ יוכל הניזק לקחת את הקטן בלא שומא כיון דלא שוה כדי כל נזקו וא"כ הוי שפיר הילך ולפי דבריו יתיישבו כל הנ"ל

והנה גם התומים אית ליה דבשוורים אמרינן הילך ודחה ראיית הש"ך וראית התומים מתוס' ד"ה לימא כו' וא"ת אמאי לא מוקי לה כר"ג דאמר בפרק שבועת הדיינים טענו חיטים והודה לו בשעורים פטור ור"ג מחייב והקשה התומים הא אפילו אי נוקי כר"ג לא יתיישב מתני' דאמאי קטני הממע"ה ישבע מיבעי ליה דהא ר"ג מחייב שבועה אלא ע"כ משום דהוי הילך והילך פטור משבועה כן מדייק התומים מהתוס' דהתוס' סברי דבשוורים אמרינן הילך. אך לפע"ד יש לדחות ראיית התומים באופן אחר דכיון דסובר ר"ג טענו חיטים והודה לו בשעורים חייב א"כ לא דריש מקרא דכי הוא זה למודה ממין הטענה וא"כ אייתר ליה חד קרא למידרש מיניה להעדאת עדים דפטור ועיין זאת היטב בב"מ דף ה' דהא בהא תליא ומתני' מיירי שיש עדים שהזיק את אחד ולפחות הקטן כדפי' לעיל בשם המהרש"א ז"ל דריש הפרה ולפי שיטת הלחם משנה שהבאתי לעיל וא"כ יהיה פטור משבועה אף לר"ג ושפיר מצינן לאוקמי מתני' כר"ג ולפענ"ד אזלא לה ראיית התומים: ב"מ

מס' ב"מ דף י"ד ע"ב בתוס' ד"ה תריץ כו' כו' וא"ת אדרבא לוכח מהכא דלא משתעבד מדלא טריף ב"ח ממשעבדי דטריף לוקח עכ"ל ולפענ"ד צל"ע קושיתם דדלמא מיירי הברייתא בזה האופן כגון ראובן שמכר שדה לשמעון ואזל שמעון ומכרה ללוי ואתא ב"ח דראובן וטרף מלוי דהרי לקח שיעבודו וא"כ חוזר לוי וטרף משמעון וגובה הקרן מנכסים משועבדים והשבח מנכסים בנ"ח אבל ראובן אין לו נכסים ולא יהיה קשה מידי קושית התוס' כמובן

שם דף י"ט כתב הרא"ש הא דבעינן כרוכים ולא סגי במנין לחוד משום דאם לא היו כרוכים מתיאשים הבעלים משום דסוברים דלא נפלו בהדי הדדי ולא יהיה בהם שום סימן מנין ולא יכריז המוצא עכ"ל הרי שמעינן מדבריו דבשטרות שייך יאוש ובספר אורים ותומים סימן ס"ה מבאר דברי הרא"ש הנ"ל באיזה אופן שייך יאוש ומבאר שם דלא שייך יאוש אלא בשטר שיש בו שיעבוד נכסים אבל בשטר שאין בו שיעבוד נכסים לא מתיאש דסבור הלוי יודה לי אבל בשטר שיש בו אחריות שיעבוד נכסים הרי פסקינן דלא יחזיר מטעם קנוניא וא"כ כשאין בו סימן בשטר שיש בו אחריות מתיאש וזהו מבואר בכמה מקומות ואף בתומים הנ"ל דבשטר אחד לא שייך סימן ואף ביש בו סימן אין מחזירין משום דתרוייהו המלוה והלוה ידעו הסי' וא"כ חיישינן בשטר אחד שמא עשו קנוניא המלוה והלוה והגיד הלוה להמלוה הסימן כי היכי דיטרוף ממשעבדי רק הא דפסקינן דבשלשה שטרות מחזירין ע"י סימן הוא משום דיש הוכחה ממי נפל דבשלשה הלוין מהא' יש הוכחה דנפל מהמלוה או אפכא יש הוכחה דנפל מהלוה. ולפי זה יקשה הגמ' בדף ז' גבי הא דפליגי שם בשנים אדוקין בשטר מר סבר חולקין ומר סבר יתקיים השטר בחותמיו ולפי מה שכ' יקשה האיך מהדרינן להמלוה השטר והלא המלוה היה מיאש כשאבדה וא"כ האיך מהדרינן ליה השטר והלא יגבה בו ממשעבדי שלא כדין ואין לומר דהא דמהדרינן ליה השטר הוא כדי לגבות בו מבנ"ח ז"א דבסוף ע"ב שם קאמר הגמ' שטר דאית ביה זמן גבי ממשעבדי. ונ"ל לישב לפענ"ד משום דהא דאמרינן דהמוצא דבר חשוב אין בו סימן הרי אלו של מוצאו היינו משום דכיון שהוא דבר חשוב אזי בוודאי כבר משמש האובד ולא מצא וכיון שאין בה סימן מסתמא נתיאש האובד