אמרי שמואל א קא

ש"מ לוה והוריש אין ב"ד גובין לו מהן כמ"ד שיעבודא ל"ד ויהיה קשה למ"ד שיעבודא דאורייתא דלפי' ר"ת מוכרחין אנו לומר דכל פרכת הגמ' יהיה רק להוכיח כמ"ד מלוה ע"פ גובה מן היורשים כו' א"כ לא נוכל למידק ש"מ לוה והוריש כו' ולמ"ד דאינו גובה מן היורשים נמי לא מצי הגמ' להוכיח ממתני' ש"מ לוה והוריש אין ב"ד גובין לו מהן כיון דלמ"ד אינו גובה מן היורשין מוכרחין אנו לאוקמי מתני' כשעמד בדין משום דאל"כ יהיה קשה לאותו מ"ד קושית התוס' ד"ה ביתמי וכיון דמיירי כשעמד בדין א"כ אף אותו מ"ד מודה דגבי מיתמי. והשתא מיושב לן היטב קושית החמדת צבי הנ"ל שהקשה על התוס' ד"ה פרט לב"ד הדיוטות על מה שכ' התוס' ואע"ג דמתני' לא איירי בקנסות למ"ד תנא שור לרגלו ומבעה לשינו והקשה ע"ז הח"צ הנ"ל הלא אותו מ"ד הוא שמואל ושמואל הא ס"ל שיעבודא ל"ד וא"כ מצי סבר כקושית הגמ' ש"מ לוה ומכר נכסיו אין ב"ד גובין לו מהן וכפי' ר"ת כמ"ד שיעבודא ל"ד ולדידיה אין הכרח לאוקמי כתירוץ הגמ' פרט לב"ד הדיוטות. ולפי מה שפי' לק"מ דלא נוכל לומר דשמואל סובר כקושית הגמ' ש"מ לוה ומכר נכסיו אין ב"ד גובין לו מהן משום דמלוה ע"פ לא גבי מלקוחות ז"א כיון דלשמואל מיירי מתני' כשעמד בדין כדפי' התוס' ד"ה ביתמי וכיון דאיירי מתני' כשעמד בדין קושטא הוא דיגבה אף מלקוחות וליכא לאוכוחי ממתני' לשמואל דמלוה ע"פ לא גבי מלקוחות כקושית הגמ' ש"מ לוה כו' וע"כ מוכרחין אנו לומר דבפני ב"ד דמתני' אתי למעוטי כתירוץ הגמ' פרט לב"ד הדיוטות וא"כ יהיה קושית התוס' שפיר ואע"ג דמתני' לא איירי בקנסות למ"ד תנא שור לרגלו ומבעה לשינו והוא שמואל

ולכאורה היה נ"ל לישב קושית הח"צ הנ"ל באופן אחר דהנה בגיטין דף נ' ע"א בתוס' כתבו שם דרבא ס"ל שיעבודא דאורייתא וא"כ לדידיה יקשה קושית הגמ' ש"מ לוה כו' כפי' ר"ת דכתב דיקשה למ"ד שיעבודא דאורייתא וא"כ ע"כ סובר רבא דמתני' דבפני ב"ד אתי לאורויי פרט לב"ד הדיוטות וא"כ הקשו התוס' שפיר ואע"ג דמתני' לא איירי בקנסות למ"ד תנא שור לרגלו ומבעה לשינו דזהו רבא דקאמר הגמ' בדף ד' אלא אמר רבא תנא שור לרגלו ומבעה לשינו וזהו דוחק לומר דרבא אליבא דשמואל קאמר לה וליה לא ס"ל כן להכי מקשי התוס' שפיר כנ"ל

אבל באמת ליכא למימר הכי דהרי בדף כ"ג קאמר רבא קרא ומתני' מסייע ליה לר"י דאמר אשו משום חיציו וזהו מבואר עפ"י מה ששמעתי בשם הגאון רי"ד ז"ל דמ"ד אשו משום חיציו מוכרח לסבור דמבעה זה אדם משום דאם יסבור דמבעה זה השן א"כ הוי ליה למיכתב במתני' דארבעה אבות לא הרי האש כהרי האלו היינו לא הרי האש שמשלם ד"ד כהרי השור ומבעה שאין משלם ד' דברים דשן ורגל אינם משלמים ד' דברים דבמשנה קמא בתוס' בד"ה ולא זו"ז כו' כתבו הא דלא תני לא הרי האש כהרי אלו משום דלא היה יכול למצוא חומרא מה שיש באש ואין בשור ומבעה ואם המ"ד אשו משום חיציו יסבור דמבעה זה השן הרי יכול למצוא חומר כנ"ל אלא ע"כ מוכרחין אנו לומר כמאן דס"ל אשו משום חיציו מוכרח לסבור דמבעה זה אדם וא"כ מבעה נמי משלם ד"ד וא"כ רבא דסבר בדף כ"ג כר"י דאשו משום חיציו ע"כ דסובר מבעה זה אדם וא"כ האיך קאמר רבא בדף ד' אלא אמר רבא תנא שור לרגלו ומבעה לשינו א"כ תקשה דידיה אדידיה כמובן אלא ע"כ דהא דאמר רבא תנא שור: לרגלו ומבעה לשינו הוא רק אליבא. דשמואל וליה לא ס"ל וא"כ לא נוכל לומר דקושית התוס' שהקשו ואע"ג דמתני' לא איירי בקנסות יהא אליבא דרבא וכנ"ל כיון