אמרי שפר קלצ'קין צב

באיש מצינו בסוטה (דף ט') ותאלצהו כו'. ומש"ה כשעושה מעצמו אפי' ע"י אונס חשיב לדעת דהא מתרצה תיכף אח"כ. וגם אינו קץ לגמרי מדיכול לעשות זה ועי' זבחים (דף קט"ז) עמ"ש ולא קמה וגו'. ודוקא כשלא עשה מעצמו חשיב שלא לדעת (ובתשו' גאונים בתראי (ת' לב) שבזה"ז שא"א לייבם לכ"ע כופין לחלוץ]

ועמ"ש חותני הגאון זצ"ל בברית יעקב (או"ח סי' ט"ו) עמ"ש התוס' בסוכה (דף ל') בהא דיליף מקרא דאין יוצא במצה של טבל דתיפוק ליה דהוי מצוה הבאה בעבירה. וכתב דאצטריך קרא כשכפאוהו פרסיים לאכול זה דתו ליכא עבירה וקמ"ל הדרש מלא תאכל עליו חמץ יצא זה שאיסורו משום בל תאכל טבל. וכיון דלולי האונס היתה אסורה משום טבל ולא חייל עלה איסורא דחמץ. אינו יוצא במצה זו אפי' היכא דכפוהו לאכול ע"ש שהאריך בזה. ולענ"ד ז"א, דכל מה דיצא כשאכל מצה ע"י כפיה היינו דכיון דאיכא מצוה גמר ונתרצה לזה [ועמ"ש הרמב"ם ספ"ב מגירושין דכיון שתשש יצרו ואמר רוצה אני כו'], ולא שייכה זה במצה של טבל דהויא מצה"ב, ולא יצא חובת מצה כשאוכלה ברצון. וכיון דליכא מצוה לאוכלה, תו ל"מ הכפייה, דל"ש לומר שרצונו בעצם לאכול כדי לקיים המצוה, כיון דאדרבה הויא מצה"ב

ועמ"ש הב"ש (סימן קס"ה ס"ק ד) דאם היה לו אשה בעת שנפלה לפניו ליבום והיתה אסורה עליו מחמת תקנת ר"ג י"ל דגרע טפי דאין היתר לאיסור זה. משא"כ כשנדרה הנאה מיבמה בחיי בעלה, כיון דמהני התרה, מותרת לו כשמצאה היתר לנדרה, הגם שהיתה אסורה לו בעת שנפלה לפניו. ותמה ע"ז חה"ג זצ"ל בבר"י חלק אה"ע (תשובה א), דהא כתבו התוס' והרא"ש ריש יבמות דמש"ה כשהיתה נדה בעת שנפלה ליבמה, שריא ליה כשתטהר, ולא אמרינן דכיון שנאסרה שעה אחת אסורה עליו עולמית, משום דאף בימי נדתה בת חליצה היא ואם בא עליה היבם קנאה כדאמר בפסחים (דף עב), וא"כ ה"נ כיון דכשיש לו אשה, בת חליצה היא ואם בא עליה יבם קנאה, לא נאסרה עליו עולמית. ולענ"ד יש ליישב דברי הב"ש. דהנה התוס' כתבו וז"ל, אלה"ק דנדה תאסר ליבם אע"פ שמטהרת אח"כ כמו אחות אשתו שאין מתיבמת אפי' מתה אשתו אח"כ, דלא דמי דאחות אשה ושאר עריות האיסור עומד על היבם טפי משאר בנ"א. אבל נדה לכ"ע אסירא, ואפי' בנדתה משמע דבת יבום היא דקאמר ר' יוחנן אשתו נדה בעל חייב יבמתו נדה בעל פטור ופריך עלה מ"ש יבמתו דקעביד מצוה כו' משמע דקני לה כו' עכ"ל, ומשמע מלשונם דמ"ש דבת יבום היא, נמשך עמ"ש למעלה, ומפרש מ"ש מקודם דשאני נדה שאין איסורה עומד טפי על היבם משאר בנ"א, ואילו היינו אומרין דלא קני לה כשבעל יבמתו נדה, היינו אומרין שאיסורה עומד טפי על היבם. דכשבא עליה אחר קנאה הגם דהויא ביאת איסור וכמ"ש התוס' ביבמות (דף נז), ועמ"ש בספרי אבן הראשה (סי' כ"ח), ועי' קדושין (דף כב) אלא מעתה ש"כ תקנה בביאה כו'. ועמ"ש המקנה קדושין (דף נ"א) דכיון דבקדושי ביאה בח"ל ל"ש לומר דהוי קשאמל"ב, איתקש לזה ק"כ. ולענ"ד י"ל כמ"ש הנ"ב דתפסי קדושי ביאה, לפי שהיה יכול להיות הקנין בהיתר בקדושי כסף ושטר. והשתא אי נימא דלענין ק"כ הוי קדושין שאמל"ב, לא משכחת קנין דהיתר, וגם קדושי ביאה לא יחולו, ושפיר כ' התוס' שם בקדושין. ועכ"פ אין לחלק בין ק"כ לקדושי ביאה ותופסין בנדה [וגם למ"ד אין חופה לפסולות עכ"פ מהני לעשותה אירוסין דזה אפשר בהיתר בק"כ ושטר]. והיה מקום לומר דמ"מ יבם לא קנאה, לפי שאין לו קנין אחר בה אלא בביאה ולא משכחת לגבי יבם קנין דהיתר בימי נדתה (ומאמר דאיסורא לא קני ע' ד' כ"ט). גם דיבום הוי ביאת מצוה. וכל שהוא בעבירה ולא מצוה י"ל דלא חשיבא יבום ולא קנאה, וממילא היה איסור נדה עומד טפי על היבם משאר בנ"א. לזה הוצרכו התוס' לומר דאפי' בנדתה בת יבום היא וקני לה בדיעבד, וממילא אין איסורה עומד טפי על היבם משאר בנ"א, והוא נמשך למ"ש התוס' מקודם, ושפיר כתב הב"ש במי שהיתה לו אשה בעת שנפלה לפניו ליבום. די"ל דכיון שנאסרה לו שעה אחת אסורה עליו עולמית, כיון דהכא האיסור מיוחד להיבם שיש לו אשה אחרת, ומותרת לאדם אחר פנוי, ולא דמי לנדה דלכ"ע אסורה. וגם כבר כ' עוד התוס' דשאני נדה דלבעלה נמי צריכה להמתין כו' ע"ש. ובכ"ז דברי הב"ש צ"ע. ובפרט האידנא עי' ב"ש (סי' א' ס"ק כ"א) שאינו אלא מנהג שנהגו להחמיר ע"ש. והנה הרא"ש כתב וז"ל אבל נדה אסורה לכל ואע"ג דלאו בת יבום היא בעת נדתה חליצתה חליצה ולא דמי לחליצת מעוברת דלא שמה חליצה לר"ל משום דאינה עולה ליבום, דשאני נדה שעומדת לטבול כו' אבל מעוברת שמא תלד. ועוד דאף אם בא עליה בנדתה קנאה כו' הלכך מקריא שפיר עולה ליבום עכ"ל. ולכאורה מוקשה למאי הוצרך לומר דהויא עולה ליבום וחליצתה חליצה, תיפוק ליה דבת יבום היא שאם בא עליה בנדתה קנאה, ואולי י"ל דס"ל דלא מוכח מההיא דיבמתו נדה בעל פטור. אלא דקנאה כשלא ידע שהיא נדה ושגג וטעה וסבר לעשות מצוה (והוי מה"ב בשוגג ועי' תו' נדרים דף י') משא"כ כשידע שהיא נדה דהויא ביאת איסור במזיד [וגם בביאת איסור דעלמא לא מוכח מהתוס' (דף נז) אלא דביאה קונה בפסולות כשלא ידע שפסולה לו. ושפיר הקשו דנימא תאמר בחופה שאף אחר שתלמוד שקונה אין קונה בפסולות אף בכה"ג, כדמוכח ממ"ש אלא דקני לה כשהיא ארוסה ואסתתרה ונכנסה לחופה ולא נבעלה וש"מ יש חופה לפסולות, ולא דחי דמיירי שבשעה שהכניסה לחופה לא ידע שנסתרה. וכעין מ"ש התוד"ה ונקה, דנוקמה כגון היכא דכשבא עליה לא ידע עדיין שנסתרה], וא"כ לאו בת יבום היא, לזה הוצרך הרא"ש לומר דלא דמיא לאחות אשה משום דחליצתה חליצה, ומשום דמקריא שפיר עולה ליבום, כיון שאם בא עליה ולא ידע שהיא נדה קנאה. ושאני ביאת מעוברת דאף כשלא ידע שהיא מעוברת לא שמה ביאה ומש"ה א"ע לחליצה, וס"ל להרא"ש דכיון שבהיותה נדה היא אסורה לכ"ע, וגם בת חליצה היא, ל"ש למילף מאחות אשה, ואולי גם התוס' קצרו בלשונם וכיונו לזה. אך יותר משמע דס"ל דמוכח דבת יבום היא וקנאה, ודממילא אין איסורה עומד טפי על היבם וכמ"ש. ולכאורה יקשה לר"ל, הא דאם אין ולד של קיימא יקיים, דהא לא היתה ראויה בשעת נפילה, ואיהו ס"ל דתגלי מלתא למפרע ל"א, ול"ל דהוי דרכי נועם. שגם לאחר אסורה להנשא כל זמן עיבורה, דז"א, דלאחר צריכה להמתין רק מטעם הבחנה, וי"א דהוי רק מדרבנן, ול"ל דיליף מקרא דובן אין לו עיין עליו. ומשמע ליה מזה שאם תפיל מתיבמת אח"כ, דא"כ קשה דנילף מזה דאמרי' בזה תגלי מלתא למפרע, וגם אזדא לפ"ז קושיית התוס' אמאי פטור מן הקרבן דלפ"ז יש הוכחה מהכתוב, דלא חשיבה בשעת נפילה אשת אח שלא במקום מצוה. ומ"ש התוס' דהוי כקטן כו', הארכתי בזה במק"א: סימן מה לאחי הגעלה מ' משה הירש נ"י

מה שהקשה במכתבו על מה שכתבתי בספרי אבן הראשה (סי' י"ד) ליישב הא דפרש"י בסוכה (דף מח) שהיין והמים מגולין פסולין לגבי מזבח כו' שאינו מנסך מים כשיעור שהרי הארס משלים לשיעורן, ולא מתסר בלא"ה למזבח משום דבעי ממשקה ישראל מן המותר לישראל. די"ל דגם אליבא דרבנן אינו אלא חשש בעלמא שלפעמים עובר הארס דרך המסננת ולא שכיחא היזקא, ואין לחוש לזה במקום מצוה כיון דל"ש היזקא ושומר מצוה לא ידע רע, והוי מן המותר לישראל במקום מצוה. ותמה דהא בירושלמי שם קאמר טעם הפסול משום דכתיב ממשקה ישראל וכו'

הנני להשיבו דאין מזה שום קושיא על פרש"י, ושפיר כתבתי ליישב פרש"י, דהנה בירושלמי שם איתא תנא ר"י דרומיא קומי ר' יונה שהמים והיין המגולין פסולין ע"ג המזבח, מ"ט ושה אחד מן הצאן מן המאתים ממשקה ישראל מדבר שהוא מותר לישראל, עד כדון מים יין א"ר שובתיי המשמח אלקים ואנשים, ופירש בקה"ע דפריך יין מ"ט אסור הא אפשר למעבריה במסננת