אמרי שפר קלצ'קין פג

גרושה דלא שייך בהו ענין הזמה, הוי בכלל קרא דוהצדיקו כו', והדר איכא למילף רשע רשע]

ובלא"ה מיושב מה שהקשה כבודו על הא דפריך הש"ס דאי ס"ד הכחשה תחלת הזמה אמאי לוקין עדים שהוכחשו בנפש, אמאי לא מתרץ דמיירי כשהוכחשו ובא הרוג ברגליו קודם גמ"ד, די"ל דלא מצי מוקי הש"ס הכי, שגם אם היה מקום לומר גבי עדות דבן גרושה שלוקין כשהוזמו קודם גמ"ד, היינו כדפרש"י דמגז"ש רשע רשע לא ילפינן אלא עדים זוממין שהרשיעו הנידון ללקות או למיתה דהאי רשע רשע בנידונין כתיב, וממילא מבואר דעדים שהוכחשו בנפש שהרשיעו הנידון למיתה, הגם שהם הוכחשו ויש בהן רק מלקות דלא תענה, פשיטא דאיכא למילף מילפותא דרשע רשע כדיליף מזה חייבי מלקיות שאין לוקין אא"כ נגמר הדין תחלה על פיהם, ובזה יתיישב לשון פרש"י שכתב דלא ילפינן אלא עדים זוממין שהרשיעו הנידון ללקות או למיתה, והמהרש"א מחק מ"ש "או למיתה" וכן מחק זה בלשון התוס', ומשום שהוקשה להמהרש"א דהא לענין מיתה כבר יליף מקרא דנפש בנפש, ועפ"ז מיושב דכוונת פרש"י הוי לענין עדים שהוכחשו בנפש וכה"ג שהרשיעו הנידון למיתה, ודגבייהו ליכא אלא חיוב מלקות, ואצטריך גבייהו ילפותא וגז"ש, וא"ש, יתברך מאדון הברכות בכל מילי דמיטב כנפש הדו"ש אליהו קלאצקי: סימן לט

הפמ"ג יו"ד (סי' ק"י ס"ק יד) הקשה על הרמב"ם שפסק (פ"ח ממאכלות אסורות) דקבוע כמחצה על מחצה דמי, דהא קאמר בסנהדרין (דף עט) מאי טעמא דר"ש אמר קרא וארב לו וקם עליו עד שיתכוון לו, ורבנן אמרי דבי ר' ינאי פרט לזורק אבן כו' דהוה ליה קבוע וכל קבוע כמע"מ דמי, והקשו התוס' דר"ש דלית ליה הך דרשא מנליה דקבוע כמע"מ דמי, ואין לומר משום דמסקינן דר"ש כרבי דיליף נתינה נתינה ואייתר ליה וארב לו לכל קבוע כמע"מ דמי, דאכתי קשה לתנא דבי חזקיה אליבא דר"ש דשאינו מתכוין פטור גם מממון וע"כ דלא יליף נתינה נתינה, ועמ"ש התוס' בב"ק (דף מד) ובכתובות (דף טו) ובנדה (דף יח), וכיון שהרמב"ם פסק כתנא דבי חזקיה, מנליה דקבוע כמחצה על מחצה דמי

ויש ליישב לענ"ד לפום דקאמר ביבמות (דף סא) דרשב"י אומר קברי מדינים אינן מטמאין באהל כו' כל הורג נפש וכל נוגע בחלל תתחטאו, דלמא איקטל חד מישראל, ורבנן לא נפקד ממנו איש ורשב"י לא נפקד ממנו איש לעבירה, וכתבו התו"י וז"ל י"מ דר"ש מוכיח מכאן דכל קבוע כמע"מ מדקאמר תתחטאו דלמא איקטל חד מישראל אע"ג דמדינים הוו רובא, אכן לא נהירא דלמסקנא אמר רבינא דממגע וממשא מי מעטינהו קרא, וא"כ הוצרכו חיטוי משום טומאת מגע ומשא יע"ש, ולכאורה י"ל דגם לרבינא הוי מ"ש וכל נוגע בחלל תתחטאו, משום דדלמא איקטל חד מישראל, דמש"ה הוצרכו הזאת שבעה, ועמ"ש הנימוק"י בב"מ (דף קיד) בשם ס' יראים דכיון שאין מטמאין באהל אין טומאתן אלא כטומאת נבלה ואין כהן מוזהר עליהן, וכבר נשאל בזה התשב"ץ (ח"ג ענין שכ"ג) למה הוצרכו להזות ג' וז' בשביל הרוגי מדין, והשיב שלא נתמעטו אלא מטומאת אהל ומבואר שם שיטתו שכהן מוזהר עליהן, וכשיטת החולקין על הס' יראים, ועמ"ש לעיל (סי' יג) בדברי המל"מ בזה, ולשיטת הספר יראים הא דכתיב תתחטאו והוצרכו הזאה, היינו משום דדלמא איקטל חד מישראל, ומה שהוצרך רבינא לומר שלא נתמעטו המדינים מטומאת מגע ומשא, היינו משום דלולי זאת לא היו חוששין בר"ה לחשש ספק טומאה דלמא איקטל חד מישראל, ודוקא לפי שכבר נטמא כל הנוגע בחלל טומאת ערב, שגם הנוגע בנבלה מטמא טומאת ערב, ממילא כבר הוזקק וירד לטומאה וכמ"ש בנזיר (דף סד) שחזקת טמא טמא כו' וע"ש בהא דא"ל אביי הא מחוסר הערב שמש, ועמ"ש הריטב"א במכות (דף ד) בהא דקאמר התם אוקי גברא אחזקתיה כו', וע' קדושין (דף עט) ומש"ש בענין חזקה העשויה להשתנות, ודהגם דשמשא ממילא ערבא, מ"מ כיון שכבר הוזקק וירד לטומאה, שוב יש לספק טפי בר"ה, דדלמא איקטל חד מישראל וצריכין הזאה ג' וז', וגם יש הכרח מגוף לשון הכתוב, שלא נתמעטו רק מטומאת אהל ולא מטומאת מגע ומשא, וכמ"ש הרמב"ם (פ"א מטו"מ הלכה יג) שאין המדיני מטמא באהל ודבר זה קבלה הוא והרי הוא אומר במלחמת מדין כל נוגע בחלל ולא הוזכר שם אוהל כו' ע"ש, וא"כ מוכח מלשון כל נוגע בחלל דהיינו בחלל כזה שמטמא רק במגע, ומ"מ כתיב תתחטאו משום דממילא שהוחזק בטומאה, חיישי' דלמא אקטל חד מישראל, וגם י"ל דדייק מ"ש כל הורג נפש וכל נוגע בחלל, דהורג נפש הוי גם כשאינו נוגע בחלל, ועי' נזיר (דף ד') דלמא גרי בהו [ובמפרש דגרד שחתך בהן] ולא נגע בהו, וגם כשהרג בחצים ובליסטראות (או בפשוטי כלי עץ) ולפי שההורג היה במערכת שדה הקרב ושמא האהיל על הרוג ישראל, וכל נוגע בחלל גם אחר ששקטה ואפסה מערכת הקרב, שאז יוכל להכיר ולהבחין שהוא פוגע בחלל מדיני ומ"מ מטמא במגע, ושפיר מוכיח רבינא דלא נתמעטו ממגע ומשא, וגם לפמ"ש הרמב"ם (פ"ה מטו"מ הלכה ג) וכי תעלה על דעתך שזה ירה חץ והרג או זרק אבן והרג נטמא ז' ימים, אלא הורג נפש בחרב וכיוצא בה שנטמא בנגיעתו בכלי שהרג בה כו' ע"ש. אכתי שפיר מוכיח רבינא שלא נתמעטו ממגע ומשא, ודהא דכתיב תתחטאו דלמא איקטל חד מישראל וכמ"ש מקודם, וכן מוכח מהא דקאמר בשבת (דף סב) א"ל משה לישראל שמא חזרתם לקלקולכם הראשון, א"ל לא נפקד ממנו איש, ואתיא כרשב"י דלא נפקד ממנו איש לעבירה. ולכאורה הויא היפוך המסקנא, דאליבא דרבינא י"ל גם אליבא דרשב"י שלא נפקד ולא נהרג איש מישראל, ומוכח כמ"ש דגם אליבא דרבינא, הא דכתיב תתחטאו היינו משום דדלמא איקטל חד מישראל, והשתא שפיר מיושב דנפקא ליה לר"ש דקבוע כמחצה על מחצה דמי, כמ"ש התו"י מדקאמר תתחטאו דלמא איקטל חד מישראל אע"ג דמדינים הוו רובא, ודוקא לרבנן דקברי מדינים מטמאין באהל בעי ילפותא אחרינא להא דכל קבוע כמחצה על מחצה, וכן מיושב דעת הרמב"ם דלפום דפסק שאין המדיני מטמא באהל, שפיר נפקא ליה דינא דכל קבוע כמחצה על מחצה [וע' במתני' דטהרות דשייך בזה ענין קבוע ותוס' פסחים דף ט ודף טו ד"ה חבית ומנחות דף כב ודוקא מטעם קבוע הוא כחלל וצריך חיטוי]

ועפמ"ש יתכן לבאר הא דמייתי ביבמות שם, תניא וכן היה רשב"י אומר קברי מדינים אינן מטמאין באהל, דלכאורה אין לזה המימרא קשר ויחס להמימרא הקודמת, ולא מיירי הש"ס כלל מהך ענינא (ובימי חרפי ביארתי המשך הענינים דכיון דר"ש יליף דכשרה לכהונה מדכתיב החיו לכם והרי פנחס עמהם, ס"ל כמ"ד בזבחים (דף קא) שכבר נתכהן פנחס משהרג לזמרי, ממילא מוכח מדקטליה פנחס לבלעם כמ"ש בסנהדרין (דף קו) דמדינים אין מטמאין, ומצאתי שקדמני בזה הגאון דורש לציון דרוש ט' והביא שם מ"ש הב"י (סי' שע"ב) בשם ההג"מ דאף במגע ומשא אין מטמאין, ודבריו מוקשין דא"כ לא אתיא כמסקנא, וגם ההגהות מיימוני מסיק שמטמאין במגע ומשא כשינויא דרבינא, ויותר י"ל כמ"ש הנימוק"י דכיון שאין מטמאין באהל אין כהן מוזהר אף על טומאת מגען ומשאן, וגם י"ל לפום דפרש"י בסנהדרין שם ד"ה כד קטל יתיה פנחס, דאפי' קטליה אחר, כל המלחמה נקראת על שמו, וי"ל שבא ליישב זה למ"ד שכבר נתכהן אז פנחס, ולא נגע בעצמו, דמ"מ א"א שלא האהיל כיון שהיה מנהל מערכת שדה המלחמה], ועפמ"ש י"ל דשייכה להא דקאמר מקודם, כיוצא בדבר אתה אומר וימצאו מיושבי יבש גלעד ארבע מאות נערה בתולה אשר לא ידעו איש, מנא ידעי אר"נ הושיבום ע"פ חבית של יין כו' ונעברינהו לפני ציץ כו' לרצון להם כתיב לרצון ולא לפורענות א"ה במדין נמי, להם כתיב לרצון ולא לפורענות ולמדינים כו', ולכאורה קשה דכיון שזה אינו בירור גמור ע' כתובות (דף ו) שיש בקיאין בהטייה ובחגיגה (דף יד), וכן יש להיפוך מוכת עץ וכה"ג (וע' כתובות (דף י) דדלמא לא קים ליה כו'. אך התם היינו לפי שלא ראה אופן