אמרי שפר קלצ'קין ס

וכן גבי צפרי מצורע לר"י בר יהודה דאשל"ע מה"ת בחולין יע"ש בדבריהם], לק"מ דשפיר הוי כהן בר זביחה כיון שאסור לו נבלה ובהמה שאינה זבוחה, וכמ"ש התוס' בחולין (דף כ) דהא דקאמר דסד"א הואיל ואשתרי מליקה תשתרי נמי נבלה נבלה לאו דוקא דנבלה לא הוי אלא כלומר טרפה וקרא נקט נבלה אגב טרפה, ואדרבה יתיישב בזה, מה דלא ניחא להו להתוס' לומר דסבר רבינא כמ"ד ישל"ע מה"ת והוי מליקה נבלה, דלפ"ז אא"ל כן מדהוי בר זביחה, וכן יתיישב קושיית הגאון ר"ח רפאפורט ז"ל דאי מותר להם נבלה לאו בשחיטה תליא להו מלתא ואסור להם בני מעיים והא נותנין להם הקיבה במתנות כהונה לאכילה, ולפמ"ש לק"מ, ובלא"ה לק"מ דדוקא ב"נ אין יודעין להבחין שבשחיטה אבד רגש החיים ואי אפשר גבייהו לעשות בזה הבדל וכל שהיא מפרכסת נחשב גבייהו אמה"ח, וכן מיושב לפום דפרש"י בשבת (דף יג) ד"ה ודרשן, דמשום דאשתרי מליקה בחטה"ע, גבייהו הוצרך להזהירם על מליקת חולין שהיא נבלה, ומבואר דנבלה בעלמא הוי אסור להו גם בלא קרא דיחזקאל, אמנם מלשון התוס' במנחות (שם) ד"ה הואיל שכתבו דאע"ג דלעיל פרכינן שכן מצותו בכך, אתא לאורויי לך דלא נטעי למילף מיניה, ולמאן דקאמר דאשל"ע מה"ת פירשתי בחולין, ומשמע מלשונם דאתי גם כמ"ד דישל"ע מה"ת ושהותר להם נבלה, וסד"א דבקדשים הוי גזה"כ כמ"ש ושחט את פר החטאת אשר לו, ודכיון דבקדשים כתיב לשון זביחה, הוי כהן בר זביחה גבייהו, שלא הותר להם אכילת הבשר בלא זביחה

אמנם כבר הקשה הדורש לציון דרוש א', דמהיכא תיתי נימא דאשתרי להו נבלה מדאשתרי מליקה הרי אכילת קדשים עשה הוא וכל עשה דוחה ל"ת ומנ"ל דאשתרי להו נבלה, דדחיה הוא דדחי עשה דאכילה לאו דנבלה כמו כל עשה שדוחה ל"ת, וכתב שמוכרח שהותר להם ולא משום דחיה דאל"כ הא אפשר לקיים שניהם שיאכלו כהנים רבים עד שיגיע לכל אחד פחות מכשיעור, למ"ד דח"ש מותר מן התורה, ולפום דקיי"ל דח"ש אסור מה"ת ליכא מקום לטעות כלל ע"ש, וזה רבות בשנים כתבתי בזה במ"ש הדול"צ בדרוש (ח) דלמ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת דלא הוי מליקה נבלה אלא טרפה מצד, שנשברה שדרה ומפרקת קודם שהגיע לסימנין, א"כ לבני ר' חייא דסברי דמצות מליקה מחזיר סימנין אחורי העורף א"כ אפי' טרפה לא הוי אלא דמסקינן שם דאף מחזיר סימנין, והברירה ביד הכהן דאי בעי עביד לה בהכשר גמור, וא"כ ליכא למימר טעם היתר מליקה משום דעשה דוחה ל"ת שהרי היה יכול לקיים שתיהן ואעפ"כ אשתרי טרפה לגבייהו שהותר להם לאכול גם כשמלק בלא החזרת סימנין, ומש"ה סד"א דתשתרי להו נמי טרפה בכל מקום, והוצרך יחזקאל להזהיר דטרפה לא יאכלו הכהנים, משא"כ למ"ד דישל"ע מה"ת דלא סד"א לומר דהואיל ואשתרי מליקה לגבייהו כו' כיון דלא משכחת מליקה כשירה כלל ושייך לומר דמצותה בכך ולא הותר להם נבלה וטרפה, רק דעשה דאכילת קדשים דחי ללאו דנבלה כיון דלא אפשר לקיים שניהם עכ"ד, ולכאורה יש להקשות, דהא גם למ"ד דיש שחיטה לעוף מן התורה, אכתי סד"א דהואיל ואשתרי מליקה לגבייהו אשתרי להו נמי טרפה, דלא שייך למימר דמצותה בכך, דהא אי בעי מחזיר סימנין אחורי העורף שלא תהא אלא נבלה לחוד, ואי בעי מולק בלא החזרת סימנין דהוי טרפה מצד שנשברה השדרה ומפרקת ואח"כ כשמולק בצפורן הויא נבלה ג"כ דאיסור נבלה חל על איסור טרפה וכמ"ש התוס' (דף לב ד"ה ורמינהו) וז"ל וא"ת נהי דנבלה הויא מ"מ לא פקע מינה איסור טריפות וחייב אף משום טריפות, וא"כ לענין לאו דטרפה ליכא למימר מטעם דחייה ודמצותה בכך, דהא אפשר לקיים את שניהם, אך באמת מיושב שפיר, די"ל דגבי עוף כשמולק בלא החזרת סימנין, אין איסור נבלה חל על איסור טרפה, וכהא דקאמר בחולין (דף ק) שאין איסור נבלה חל על איסור עוף טמא, והגם שהנו"ב תנינא נסתפק בחלק או"ח (סי' קכא) דיש מקום לומר שאיסור נבלה חל על איסור יוה"כ בנתנבלה ביוה"כ הואיל וחל על איסור אינה זבוחה, ושאני עוף טמא דלא שייך בו איסור אינה זבוחה, דזביחה לא נצטוינו אלא בטהורים יע"ש, אכתי הכא פשיטא דלא שייך לומר שיחול איסור נבלה על איסור טרפה מתוך שחל על איסור אינה זבוחה, דהכא בעוף קדשים ליכא איסור דאינה זבוחה, שלא נצטוינו בזביחה אלא בעוף חולין ולא בעוף של קדשים שמצותה במליקה, וגם כבר הביא בנוד"ב שם בהגהות הגאון בן המחבר, מ"ש התוס' במכות (דף טז) ובמעילה (דף טז) ד"ה אמר רב וז"ל ולוי אמר לך אע"ג דבעלמא אין איסור חל על, איסור הכא מודה דאחע"א דגלי קרא בנבלה דכתיב וחלב נבלה אכול לא תאכלהו התורה אמרה יבא איסור נבלה ויחול על איסור חלב וה"ה דחייל נמי איסור נבלה אטמאה כו' ע"ש, וכתב דדוקא בבהמה אמרי' כן דקרא מיירי בבהמה דהא חלב אינו נוהג אלא בבהמה, אבל בעוף דלא מיירי הך קרא דהא איסור חלב אין נוהג בעוף, הדרינן לכללא דאאחע"א יע"ש בדבריו, וא"כ פשיטא דבמליקת עוף אין איסור נבלה חל על איסור טרפה הקדום, כיון דבעוף לא גלי קרא שיבא איסור נבלה ויחול, וא"כ לא מיבעיא לפמ"ש הש"כ יו"ד סי' רלח ס"ק ה) בהא דאמר שבועה שלא אוכל נבלות וטריפות שאינו חייב משום שבועה, דנ"מ אף האידנא לענין חולה שמותר להאכילו נבלה וא"צ להתיר שבועתו, ומבואר דס"ל דהיכא דאאחע"א לא רביע עילויה האיסור השני כלל, והובא זה בפמ"ג או"ח בפתיחה כוללת בשיטת טעם כעיקר, דא"כ בודאי י"ל דמש"ה הברירה בידו שלא להחזיר הסימנין אחורי העורף קודם מליקה, משום דליכא בזה גריעות כלל, דהשתא ליכא אלא איסור טריפה, וכשיחזיר הסימנין יהא איסור נבילה, וגם אי נימא דנהי דאאחע"א לענין חיוב, מ"מ רביע עילויה האיסור השני וע' ביבמות (דף לב), אכתי שאני מליקה שמוכרח לאוכלו נבלה, דממילא אין קפידא במה שאין מחזיר הסימנין קודם מליקה, ושפיר דחי עשה לל"ת דליכא ב' לאוין נבלה וטרפה כיון דאאחע"א, והגם דמצינו פלוגתא בזבחים (דף לב) אי אמרינן דהואיל והותר זה האיסור אשתרי גם איסור אחר וע' נזיר (דף מח) דקאמר ולר' ישמעאל כ"ג והוא נזיר מנליה כיון דשרא רחמנא חד לאו גבי מת מצוה מה לי חד לאו מה לי תרי לאוין אחותו ל"ל ופירשו התוס' דבשלמא לר"ע כיון דצריך קרא להיכא דאית ביה קדושת כה"ג והוא נזיר ולא אמר מה לי חד לאו מה לי תרי לאוין ה"נ אצטריך קרא מיותר דאחותו כו' ע"ש, אכתי גם אליבא דר"ע שאני התם שיש שני לאוין גמורין דכה"ג ונזיר שחלין זה על זה או בבת אחת, משא"כ הכא שאין איסור נבלה חל לענין חיוב ומלקות על איסור טריפה במליקת עוף, ורביע עלה רק איסור בעלמא, ממילא כיון שמצותה בכך שתהא נבלה שמולק בצפורן, אין קפידא במה שאינו מחזיר סימנין וכמ"ש

וכן מוכת בהא דקאמר במנחות (דף ה) כשהוא אומר מן הבקר למטה שאין ת"ל אלא להוציא את הטריפה כו' מליקה תוכיח שכולה אסורה ואסורה להדיוט ומותרת לגבוה, מה למליקה שכן קדושתה אוסרתה כו', ופירשו התוס' דהיינו שקדושתה גורמת לה להיות מליקה ואינה מותרת בשחיטה כשאר חולין יע"ש, ומדלא קאמר הש"ס שאין קדושתה גורם לה שתהא טרפה דהא יכול לחזור סימנין אחורי העורף שלא תהא טרפה, ומ"מ הברירה בידו למלוק בלא החזרת סימנין, וא"כ מצינו טריפה שמותרת לגבוה, ההכרח לומר כמ"ש דכיון דקיי"ל דיש שחיטה לעוף מה"ת שקדושתה גורמת לה להיות נבלה במליקה, שוב ליכא נפקותא וגריעות במה שאינו מחזיר סימנין אחורי עורף ומשבר מקודם השדרה ומפרקת, והשתא מיושב שפיר דברי התוס' בחולין (דף כ) שכתבו דהא דקאמר גבי נבלה וטרפה לא יאכלו הכהנים דאצטריך סד"א הואיל ואשתרי מליקה גבייהו אשתרי נמי נבלה לאו דוקא דנבלה לא הוי אלא כלומר טרפה, והיינו משום דע"כ קאי אליבא דמ"ד אשל"ע מה"ת, דלמ"ד ישל"ע מה"ת לא שייך לומר דסד"א הואיל ואשתרי מליקה גבייהו כו', כיון דממילא לא משכחת מליקה כשרה והוי מצותה בכך, לפום דקיי"ל דח"ש מה"ת וגם לר"ל דח"ש שרי מה"ת, יש לחקור אי י"ל כמ"ש הדול"צ דאפשר לקיים שניהם שיאכל כל כהן פחות מכזית, ועמ"ש לעיל (סי' לא) בסוגיא דיומא (דף לט), ועמ"ש חותני הגאון ז"ל בברית יעקב (או"ח סי' ד) מהא דקאמר בזבחים (דף צז) אם פסולה היא תפסל כו', דמוכח דלא מקיים מצות, אכילת קדשים כשיאכל כאו"א פחות מכזית, וכן מוכח לענ"ד מהא דפריך בנזיר (דף כט לריש לקיש דאמר טעמא