אמרי שפר קלצ'קין נו

דמי, אין דבריו מסיעין שם שע"ג מילין, תיפוק ליה דלא קראוהו ולא בשם, בן גזלן השם המורגל מגורשת ודאית ואע"ג דבדקיניה ופליט טעמא לא ניחא ליה הא דמייתי מכה מאי קאמר והא בעי' שמו ושמה רשע מכף מעול וחומץ שמואל דכל גיטין דמתניתין פסולין ופוסלין מן היטב דרשו. אפי' ראשון דהיינו גט שנכתב שלא לשם אשה, ותירצו בתוס' דשאני התם כו' אבל כריתות דס"ת דלא הוי כעין גט כלל אפי' ריח הגט אין בו, ולא ידענא מאי קושיא דהתם הא איפלגי בה כו' וק"ל כמ"ד דכלן אין פוסלין כו' וכיון שכן הכא איכא למימר דלפוסלה מן הכהונה ואפ"ה בעיא שמו ושמה עכ"ל, וקשה לתירוץ התוס', דהא קאמר בעינן שינה שמו כו', ומשום שחסר כתיבת השמות, ובזה איכא עכ"פ ריח הגט, וההכרח לומר דהתוס' מפרש כמ"ש דקאמר בעינן שינה כו' דכריתות דס"ת דלא הוי כעין גט, גרע משינה שמו כו', ואף רה"ג ליכא, אך גוף דברי הרשב"א מוקשין, דגם אי איכא ריח הגט לפסלה מן הכהונה, שפיר קאמר למאי ליחוש לה, דאי משום מי מילין ניחוש לבדוק אי פליט דאז הוי ספק גירושין (וכשיקדשנה אחר יחולו הקדושין מספק], הא אין מי מילין ע"ג מילין וא"כ ליכא שום ספק גירושין, ואי משום כריתות דאית בה הא בעינן כו' שמו ושמה, וא"כ בודאי אינה מגורשת והיא א"א בודאי [ולא תפסי בה קדושין], הגם שיש רה"ג לפסול לכהונה, וליכא למימר דדייק הרשב"א מדלא קאמר תיכף דהא בעינן שינה כו', וס"ל שיש בזה פסול מה"ת, ודמוכרח לומר דקאמר דממילא ל"ח דאקדים זוזא לספרא, ודממילא אף רה"ג ליכא, דז"א, דא"כ לא הו"ל להרשב"א להקשות מהא דלא הויא מגורשת ודאית אע"ג דבדקיניה ופליט כו', והו"ל להקשות מכח הדיוק דלא קאמר תיכף מטעם שלא כתב שמו ושמה

וכדי ליישב דברי הרשב"א, ההכרח לומר דס"ל דכיון דגם אי בדקיניה ופליט לא הויא מגורשת ודאית, ממילא א"צ לבדוק אי פליט, כיון שגם אחר הבדיקה לא יתברר לגמרי, וכמ"ש הנ"ב (חלק יו"ד תשו' נז) שלא כתב הרשב"א דאפי' היכא דאיכא ס"ס צריך לברר בבדיקה, אלא היכא שיכול לברר בבדיקה לגמרי, ולא היכא שגם אחר הבירור לא יתברר רק ספק אחד והספק השני א"א לברר יע"ש, ומדהוצרך לומר דאין מי מילין ע"ג מי מילין, הא לאו הכי היינו חוששין להצריך בדיקה, ע"כ היינו לענין לפסלה מן הכהונה, דבזה אפשר לומר שצריך לחשוש ולבדוק, משום שבשעה שנולד הספק היא עומדת בחזקת איסור לכל אדם, וממילא גם אחר מיתה דאיכא ס"ס לענין להנשא לכהן, אכתי כיון שנולד הספק גירושין בשעה שהיתה בחזק"א, י"ל שיש לחוש לברר לכתחלה, משא"כ לענין שיתפסו קדושי אחר, דאדרבה חזקת א"א מסייע שלא יתפשו קדושי אחר, אין לחוש לברר לכתחלה שיש חשש תפיסת קדושין אם יקדשנה אחר, וכמ"ש הנו"ב שלא החמיר רשב"א לברר אנא באתיליד ריעותא מחיים שאז ליכא חזקת היתר, ואם נאמר כן, ההכרח לומר דהיכא שבשעה שנולד הספק עומדת בחזקת איסור, הגם שכל הספק אנו דנין על הזמן שימות ויופקע החזק"א, ע"מ צריך לברר כה"ג לכתחלה, הגם שלא יתברר הספק השני [וקודם דפליט משמע דאפי' רה"ג לא הוי ע' פרש"י ורשב"א], ודוחק לומר כן, ויותר י"ל בפשוט, דכיון שעדיין לא קידשה אחר, ואין אנו יודעין שיבא אחר ויקדשנה, אין לנו עתה תועלת וחשש שנצריך בדיקה, ודוקא אם הבעל הוא כהן, יש צורך בבדיקה דשמא אסורה לו שהיא ספק מגורשת, ושפיר מקשה הרשב"א דכיון דליכא למימר דקאמר נענין שנבדוק להתירה לעלמא, ושתהא ודאי מגורשת, דהא אפי' הוי על הנייר לא הויא מגורשת בודאי, מוכרחין לומר דקאמר שאין לחוש לבדוק ולברר שהיא ספק מגורשת, והיינו ע"כ כשהבעל כהן, מדיש צורך וחשש שנצריך עתה בדיקה, ושפיר מקשה דא"כ אסורה לו משום ריח הגט, ואין להקשות ע"ז דגם בבעל ישראל יש חשש שמא היא מגורשת ולא תוכל לדור עמו, דז"א, דהא במיוחדת לו ליכא איסורא וכמ"ש הרמב"ן שגם הרמב"ם מודה בזה, וכמ"ש הב"ש אה"ע (סי' כו ס"ק ב) ובמקנה שם, וע' גיטין (דף פח) רש"י ד"ה ואסרינן לה אגברא, דקאי באשת כהן שיצא קול שגירשה בעלה דחיישינן לקלא, ומשום דבאשת ישראל לא שייך לחוש לזה [וע' נב"ת אה"ע (ס' קלב) שהוכיח הגאון בן המחבר מהגירסא בדברי הרא"ש דפירוש אפי' הוא כהן, וביאר כוונתו דלא מיבעיא באשת ישראל חיישי' לקלא, כיון שאין בזה חומרא כל כך, שיש לה היתר לישב תחתיו אם יקדשנה שנית, (דלדעת הרא"ש יש איסור בזה, וז"א דהא כבר הביא הב"ש מ"ש הרא"ש בעצמו פ"ק דכתובות להדיא דליכא איסורא, וכן בת' הרא"ש כ' דוקא משום שבושה לטבול, גם דא"כ יקשה מאי פריך הש"ס מהא דא"ר אשי דכל קלא דבתר נשואין לא חיישינן לה, דמאי קושיא דדלמא מתני' איירי באשת ישראל ואזלינן לחומרא כיון שיש לה תקנה בקדושין, ורב אשי הא דקאמר דוקא דלא חיישינן לקלא במקום דליכא תקנה שתותר לבעלה, דמש"ה קאמר דבתר אירוסין חיישינן ומגרש ראשון ונושא שני, ומנליה להכריח דמיירי מתני' אף בא"כ ולהקשות, אע"כ דבאשת ישראל לא שייך כלל חשש בזה, וכמ"ש בפרש"י להדיא], וגם אם יש בזה איסור מדרבנן, לא שייך לחוש, כיון שגם אחר הבדיקה דפליט לא יהא אלא ספיקא דרבנן, ומש"ה מכריח הרשב"א דמיירי כשהבעל כהן, וקצ"ע דלפ"ז מאי קאמר הש"ס ורב יוסף מאי קמ"ל, דהא קמ"ל שאין בזה אף לריח הגט, וכן להפירוש דלעיל קמ"ל דל"ח שמא כתב הסופר לשמה, כיון שלא יהא גט כשר, ומש"ה גם ספק ריח הגט ליכא), וע' או"ז (סי' תשמה) די"ל דכשלא כתב שמו ושמה מדרבנן הוא דפסול, תדע דהא פריך נמי מעירו ועירה והא ודאי מדרבנן הוא אם לא נאמר דכדי נסבה וע' מרדכי ר"פ כל הגט (ול"ל דאגב אורחא קמ"ל דדוקא כשרואין שצוה לסופר לכתוב ולא כתב שם עירו הוי גט, אבל כשמוצא נייר כזה ומגרש בזה, ל"ת דאקדם זוזא לספרא, שאם כתב לשם גירושין היה מדקדק לכתוב כהוגן, דלא מסתבר לומר כן)

ועמ"ש הנו"ב תנינא (אה"ע ת' קיג) שהקשה עמ"ש הרא"ש (כלל מה סי' כז) וז"ל המקדש או המגרש אשה טוב הוא להזכיר שם אביה כדי לברר הדבר אם יש שני יוסף בן שמעון בעיר, ואם לא הזכיר רק שמה מגורשת, שסותר לע"ש בכלל הנ"ל (סי' כה) וז"ל שאין לפסלו בשביל שלא כתב שם אביה אלא שם כינויו כההיא דתנן בגיטין (דף פז) כתב חניכתו וחניכתה כשר וכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין ותנא בגמ' חניכת אבות בגיטין עד י' דורות פי' אם יש כנוי לאדם וכתבו אחד מזרעו בגט עד עשרה דורות ולא כתב שמו הגט כשר עכ"ל, ולא מכשר לה אלא לפי שכתב שם כינוי האב, והכריח מזה דבגט שהובא ע"י שליח, פסול כשלא הזכיר שם האב יע"ש, ולענ"ד יש ליישב, דגם כשהגט כשר כשלא הזכיר שם האב, הוצרך לאשמעינן שאין לפסלו כשכתב שם כינוי האב, דהיינו שבמקום שמו נכתב הכינוי, דסד"א דגרע טפי דהוי כשינה שם האב, שפעמים אינו ניכר שהוא כינוי, והרואה יטעה לחשוב שהוא שם האב, וע' תענית (דף כ) תוד"ה בחניכתו כגון ר"א אבן עזרא שכל בני משפחתו היו נקראין כך, והכינוי עזרא הוא שם ג"כ, ותוספת הסימן אבן היה רק בתושבי מדינות הערביים, שאבן הוא בן בלשון ערב, ופעמים נקראו בחניכה בלא הוספת שם אבן ובן בידוע, וא"כ משכחת שיבאו לטעות ולחשוב שהוא שם האב, ונהי דכשר כשלא הזכיר שם האב שהקורא ידע שלא נכתב שם האב [ולא יטעה לחשוב שהיא שתוקית דהוי מלתא דלא שכיחא] סד"א דהכא גרע טפי דהוי כשינה שם האב, וקמ"ל דאין זה שינוי כיון דמצינו במתני' דכתב חניכתו וחניכתה כשר, והדרך להזכיר לפעמים החניכה במקום השם, ועפ"ז יש מקום לחוש יותר כשלא נכתב שם הנהר, מהיכא שלא נכתב שם העיר, דכיון שנהגו לכתוב שם הנהר, יוכל הרואה לטעות ולחשוב שהיא עיר אחרת ששמה כשמה ושאין לה נהר, וצ"ע: סימן לג ר"ח כסליו שנת תרמ"ח, כבוד ידידי הרב הג' החריף ושנון כו' מו"ה יוסף אהרן נ"י ראבינאוויץ בעהמ"ח ס' פרי דור

קבלתי יקרת מכתבו, שכתב לחקור בענין תולעת שלא פירש, אי נימא דנהי דלא אסרתה התורה באיסורא דתולעת, יש בזה ענין אמ"ה שיאסר לב"נ, הדין פשוט שאין בזה משום