אמרי שפר קלצ'קין נג

ומש"ה גם המומחה בדבר אין לו לזיין, שיש לחוש ללעז גיטין האחרים, כיון שהגיטין שנכתבו בלא זיון נכתבו בדקדוק הראוי אף לכתחילה, וכן י"ל בההיא דגיטין (דף ה) שגם לכתחילה א"צ לעמוד על כל אות ופעמים שהשליח טרוד ואינו יכול להתעכב, ומש"ה אין להחמיר חומרא יתירה, שיש לחוש ללעז הגיטין שנכתבו בדקדוק הראוי, ובלא"ה אתי מ"ש הרא"ש ככ"ע, כדמסיק הג"פ בעצמו דבמאיס עלי דהוי שוא"ת ליכא חשש לעז, ושכ"כ הרשב"א דבחתם סופר ועד ליכא חשש לעז, דהרואה אומר דניחא ליה בעדים אלו ולא בסופר ע"ש, ועמ"ש המהרי"ט ח"ב אה"ע (תשו' ו) שכתב בקטנה שקדשה אביה ובאין להתגרש ונעשה האב שליח להולכה ובנוסח הגט כתוב אנת ארוסתי וז"ל מהר"ם לא רצה לשנות את המנהג כמו שכתב בתה"ד שאין לשנות שיש לחוש לגזירת ר"ת שנמצא מוציא לעז על הראשונים כו' עכ"ל, ואין הלשון מדוקדק דהא חשש שמוציא לעז כבר היה בימי הש"ס קודם תקנת ר"ת, וגזירת ר"ת ליכא אלא כשמערער שיש פסול בגט ולא כשאומר שצריך לשנות לכתחלה, ובתה"ד לא הזכיר בזה מגזירת ר"ת, ומ"ש שיש לחוש לגזירת ר"ת, כוונתו הוא על המערער וכמ"ש, וע"ש בפסקים (סי' מו) ובשו"ת (סי' רלב) מ"ש דמש"ה א"צ לזיין שאם נחמיר בזה, יפסלו גיטין הראשונים לגמרי

ובנ"ד לא נתבטל השם הקודם אלא שנתוסף בה התואר מינסק חדש "נאוואמינסק'" וע' עירובין (דף נט) וסוף ערכין ובקדושין (דף עו) גבי עיר חדשה וערכי הישנה, ולא נתבטל השם אלא שנתוסף שם לוי, וגם עתה בפי מרבית ההמון נקראת בשם הקדום, ובכמה קהלות כותבין בגיטין שם העיר בשינוי ממה שקורין אותן בכל העולם, כאשר בג"נ נכתב בשמות הקדומים, כמפורש בט"ג בהרבה שמות עיירות וע' פ"ת (סי' קכח ס"ק יא) בשם הכנ"י דהשתא אין לחוש אפי' לכתחילה להזכיר כפי מה שקורין העיר במקום נתינה, והרואים יבינו דמסתמא היה כן השם הקדום, כאשר הרבה ערים נכתבין בשינוי מקריאתם, וגם מסתבר שאין דומה שם העיר לשם הבעל והאשה, שאין השם שבמקום נתינה טפל להשם שבמקום כתיבה, אבל שם העיר תלוי רק כפי מה שנקראת באותה עיר עצמה, דהיינו מקום כתיבה. ובזה יש ליישב מה שנהגו בענין כתיבת שם העיר שלא להשגיח כלל על מה שנקראת במקום הנתינה, ומ"ש בשו"ע וז"ל אם יש לעיר ב' שמות כותבין מתא פלונית דמתקריא פלונית כו' וה"ה אם יש לנהר שני שמות, ואם יש להן שם אחד במקום הכתיבה ושם אחר במקום הנתינה דינו כמו בשמות הבעל, וע"ל סי' קכ"ט, ואם יש לעיר ב' שמות א' נקרא בפי ישראל כו' ע"ש, יש לפרש דמ"ש ואם יש להן שם א' במקום הכתיבה כו' קאי על שם הנהרות דסליק מינה, וכגון שאותו נהר של מקום הכתיבה הולך ושוטף גם במקום הנתינה, ושם נקרא בשם אחר) וכעין מה שהביא הנו"ב קמא (תשו' פז) בהנהר דונאי נכתב בקצת מקומות טונא, ובעיר יאמפלא כותבין שם הנהר הארין ובעיר אוסטרהא כותבין שם הנהר הורינא והכל נהר אחד והמה סמוכין זה לזה כמו חמש פרסאות ע"ש, ובזה אין שם הנהר שבמקום נתינה טפל לשם הנהר שבמקום כתיבה, כיון שגם במקום נתינה שוטף אותו הנהר בעצמו [וע' ע"א ודף מז) לדברונא דמיא קא סגיד ופרש"י לקלוח של נהר והילוכו השתחוה והרי כל הנהר נעבד] משא"כ גבי שם העיר, שלא נמצא העיר רק במקומה היינו במקום כתיבה, ובמקום נתינה לא נמצא העיר שבמקום כתיבה, י"ל דהעיקר הוי קריאתה במקומה, ולא מה שנקראת במרחקים, ומדוייק מ"ש ואם יש לעיר ב' שמות א' נקרא כו', שהזכיר כאן תיבת לעיר, דמשום שמדבר מקודם מענין שם הנהרות, הוצרך לפרש דהשתא מדבר משמות הערים, כן יש מקום לענ"ד ליישב מה שנהגו בכתיבת גיטין שלא להשגיח על קריאת שם העיר במקום הנתינה, וגם אם לא נאמר לחלק כן, אכתי כבר כתב הפ"ת בשם הכנסת יחזקאל דעתה שכותבין בהרשאה בכל מקום שתמצאנה, מקום הכתיבה עיקר, ובנ"ד שכבר נכתבו בה גיטין בשם הקדום, גם אחר שנשתנה שמה בבתי הפקודות, אין לשנות שמה בגיטין, שיש מקום לחוש ללעז גיטין הראשונים

ו) ומ"ש כבודו, שמדינא א"צ לכתוב מינצק דמתקריא מינסק לפמ"ש בתשו' מהרי"ט בנהר ארדא שכתב ארטא דכיון שהש"ס אין מקפיד בין ד' לטי"ת אין קפידא בזה, וכן סאפורה שכתב זאפורה כשר כיון שהש"ס אינו מקפיד בין ס' לזיין כמו נסקרין בסקירה אחת ולפעמים אמר נזקרין בזקירה, וכן איתא בתה"ד (סי' רלא) בשם יחיאל מיכל, וא"כ ה"ה מינצק ומינסק, שגם צ' וסמ"ך מתחלפים כמו יצחק ישחק וצחוק ושחוק בשי"ן שמאלית ואצטלית אסטלית, וכוסס קוסס קוצץ, סמר צמר פסל פצל וע' בערוך, ובלשון הכתוב עלס עלץ, וכתב לדקדק מהא דאמר ביומא (דף לט) והיו קורין אותו בן חמצן כו' מאי קרא פלטני מיד רשע מכף מעול וחומץ, דמהדר לאשכוחי קרא, הגם דהשם חמסן מפורסם בש"ס ולשון הכתוב [וא"כ י"ל דמש"ה נקרא בן חמצן ולא בר חמצן], משום דהכא לא יהיב דמי ואינו בכלל חמסן דיהיב דמי, וכתב מע"ל דמינצק ומינסק דמי ליצחק איסק שאפי' לכתחילה אין צריך לכוחבו, וסגי לכתוב נאוואמינסק לעשות היכר והבדל בין מינסק הגדולה עיר הפלך

אין דבריו נכונים בזה, דבודאי לכתחילה יש לכתוב שם העיר בדקדוק, וכן מצינו בב"ק (דף קטז) מאן דתנא מציקין לא משתבש דכתיב במצור ובמצוק, מאן דתנא מסיקין לא משתבש כו' יחסניניה סקאה, ומדהוצרך להביא מקרא אחר ומתרגומו ולא קאמר דלא משתבש לפי שהן ממבטא ומוצא אחד, מוכח שאינו מתחלף מסמ"ך לצד"י, וכן קאמר בריש ע"א מאן דתנא אידיהן לא משתבש מאן דתנא עידיהן לא משתבש כו' מ"ד עידיהן מהכא כו', ע"ש, וכן בעירובין (דף נג) מאן דתנא מאברין אבר אבר, מאן דתנא מעברין כו', [וע' ביצה דף לו וסוכה דף נ], ומה שכתבו שהאותיות ממוצא אחד מתחלפין, אין הכוונה בזה לומר שאותו דבר בעצמו נקרא פעם בס' ופעם בצד"י וכדומה, ורק הכוונה בזה שבהיותם ממוצא אחד יש להם קריבות ודמיון בענינם, וכמו שביארתי בספרי אבן הראשה (דרוש ה) כי כאשר שם כל דבר בלה"ק יורה על תכונתו וענינו, כשהשמות קרובין במבטאם יש להם יחם ודמיון בתכונת הדברים הקרואים, ובכ"ז יש איזה הבדל ביניהם, וגם בין השם עלס ועלץ יש הבדל קצת ע' מנחוח (דף סו) נתעלסה באהבים כו' ונעלה ונשמח כו' ע"ש בפרש"י ובבכורות (דף נז) פרש"י ד"ה והכתיב, והיא תאוונית חומרית, ועלץ הוא שמחה בעונג נפשי ושכלי, וע' בעירובין (דף נ"ג) עלץ כו' ואמרי לה מסכתא [וגם לל"ק הוי כן וע' פרש"י ד"ה עירנית] וכמ"ש עלץ לבי בה', וכן יש הבדל בין צחוק לשחוק ע' מדרש וילקוט גבי ותרא שרה את בן הגר וגו' אין מצחק אלא ג"ע כדכתיב בא אלי העבד העברי וגו' לצחק בי ועמ"ש בקרא דוהנה יצחק מצחק וגו', וכן לשון צמר כמין צמרמורות אוחזין אותה (נדה דף סג) שהביא בערוך שהוא מלשון סמר מפחדך בשרי, ולבי סחרחר תרגומו סמרמר, ג"כ יש הבדל ביניהם, שצמרמרות הוא סימור עם קדחת וכאב כמ"ש מההיא דחולין (דף נא) צמרא בעלמא הוא דנקט להו, ופרש"י חמימות, וע' שבת (דף סז) אשתא צמירתא ובע"ז (דף כט) ובערוך פירש שהיא כאב, והביא שם מהא דפסחים (דף נה) דאכתי לא פרח צימרא מינה, ובב"ק דף ם) דצמרא צמורי שמחמם בנשימה, וצמיותא הוא ענין קדחת אשר גופו ירעד ויסמר, וירגיש חום בנשמה וכל הגוף ומחולל צמאון, וכן הא דב"ק (כב) זקירה אינו דומה לגמרי לסקירה וע' בכורות (נח), וכן כל השמות הנרדפין אף שיש להם יחס ודמיון, יש הבדל קצת ביניהם, ועכ"פ בענין כתיבת שם בגיטין הוי שינוי מצד"י לסמ"ך, ויש בזה יותר הבדל מההפרש בין הברת הד' לטי"ת שאינו אלא בחוזק הרגשת המבטא, ואין זה דומה ליצחק איסק שאינו אלא קיצור השם, וידוע לכל שעיקר השם הוא יצחק דמפורש בתורה, ופשיטא שיש לכתוב בגט מינצק דמתקריא מינסק, שיש בזה הבדל ניכר במבטא: סימן לא

ומ"ש כבודו לדקדק בהא דקאמר ביומא (דף לט) דמייתי קראי שמסתעף מזה השם חמצן, משום שאין דומה לחמסן דיהיב