אמרי שפר קלצ'קין נ

עלה הלל הבבלי ויסדה [ופרש"י שמיום שגלה יכניה החרש והמסגר עמו היתה ישיבה מצויה בבבל, ולטעמיה (ד' מד). והתוס' לטעמייהו פי' שלמד משמעיה ואבטליון], חזרה ונשתכחה עלו ר' חייא ובניו ויסדוה, וע' קדושין (ד' עב), ועמ"ש הריטב"א ביומא (ד' נז) בשם תשו' הרמב"ם וז"ל דר' ירמיה לטעמיה דאמר במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי, משום דלא נהירי להון טעמי דמתנייתא כהלכה כמו דנהירין לרבנן דא"י, ור' זירא נמי בעי דלשתכח ליה טעמיה דבבלאי כו', מיהו לאו בכל הדורות היו כן אלא בימי רבה ורב יוסף ואביי ורבא, שהיו בורחין מפני הגזרות כדאיתא בפ' השוכר את הפועלים, ובחולין (ד' מו) ההוא פולמסא דאתא לפומבדיתא ערקו רבה ורב יוסף פגע בהו ר' זירא אמר להו עריקאי כו', ואמרי' במנחות (ד' קג) מ"ט לא קא מהדר מר א"ל היכי אהדר ליה דא"ר חנין והיו חייך תלואים לך מנגד זה הלוקח תבואה משנה לשנה כו' ולא תאמין בחייך זה הסומך על הפלטר וההוא גברא על פלטר סמך (ופרש"י ואין דעתי מיושב להשיב לו), וכ"ש לגזירות שיש בם סכנת נפשות, אבל אח"כ נתגברה התורה כ"ש בימי רב אשי דאמרי' מימות ר' ועד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד עכ"ל ולפ"ז המדינה בבל מסוגלת וטובה לתורה, בזמן שלא תקפו עליהם גזירות, וגם נראה לענ"ד מסוגיית הש"ס, דהא דקאמר דבבלאי אמרי שמעתא דמחשכן, היינו דוקא בעניני קדשים וטומאה וטהרה, הדברים שאינם נהוגין אלא בא"י ולא בבבל, ולא הרבו לעסוק זה בבבל ולא היו בקיאין בזה כולי האי, וכדקאמר לה בפסחים (שם) על הא דקאמר דשתילי תרומות שנטמאו ושתלן טהורין מלטמא ואסורין מלאכול כו' שאסורין לכהנים דאיפסלו להו בהיסח הדעת, דלא שמיע לכו הא דר' אושעיא מי החג שנטמאו כו' הקדישן ואח"כ השיקן טמאים כו' ה"נ אין זריעה לתרומה, וכן קאמר לה ביומא (ד' נז) לענין הזאת דם הפר ודם השעיר, וכן בזבחים (ד' ס) גבי שמעתתא דקדשים קלים נפסלין בפגימת המזבח, ובמנחות (ד' נב) גבי הקרבת חביתין, ובבכורות (ד' כה) גבי ברייתא דבעלי מומין אוסרין בכל שהוא שכולן אסורין למזבח, וכן בתמורה (ד' כא) גבי הפריש נקבה לאשם כו' קאמר משנינא שינויי דחיקי בבלאי כו' וכן בתמורה (ד' כט) בהא דמוקצה אסור לגבוה, קאמר ידע בהא לשנויי שמעתא ואי לא דסליק התם לא הוה ידע דארץ ישראל גרמה ליה, ובזבחים (דף ל) אפשר ידעין חברין בבלאה כזית כזית תנן כו', הרי דבכ"מ אמר זה הש"ס גבי דיני קדשים וטומאה וטהרה ההלכות הנהוגות רק בא"י, אבל בהלכות הנהוגות בחוץ לארץ לא מצינו בש"ס שיש גריעותא בשמעתא דבבלאי, ולא מצינו אלא שיש עדיפות בא"י דאוירא דארץ ישראל מחכים כמ"ש בב"ב (ד' קנח) וגם התם דקאמר הואיל והוחזקה נחלה באותו שבט, שייך זה טפי באיי] ובסנהדרין (דף ה) כתב בתד"ה דהכא, דבמלתא דאיסור והיתר בני א"י חכימי טפי, ומייתי מדקאמר בפסחים (ד' נא) דאנן כייפינן להו וע"ש בתוס' [אמנם בפרש"י כתב הטעם דאינהו סמיכי, ולא מטעם דחכימי, ופרש"י ותוס' לטעמייהו בסוכה (ד' מד) שהבאתי למעלה], ובגיטין (ד' עח) ובחולין (ד' מה) קאמר ידעין חברין בבלאי כו', ואדרבה הוי שם לשבח, וע' חולין (ד' פו), וע' פסחים (ד' פח) בהא דעולא איקלע לפומבדיתא קריבו ליה טירינא דתמרי כו' [וע' ב"ב (ד' קז) ובבכורות (דף יח) ], וע' חולין (ד' צה) אמר אית לי רב בבבל איזל איחזייה כו', ועמ"ש הש"מ בכתובות וד' עה) בשם הריב"ש, בהא דקאמר דחד מינן כי סליק להתם עדיף כי תרי מינייהו, משום דאוירא דא"י מחכים אבל אינם רגילין ללמוד בחריפות כמו בני בבל וטבע הארץ עדיף מן ההרגל, וכשבן בבל עולה לא"י ההרגל והטבע מסייעין אותו ועדיף טפי, והארכתי לבאר זה, כאשר איזה מבקרים מצאו תואנה לומר שהש"ס בעצמו מעיד דבבלאי אמרי שמעתא דמחשכי, ובפחזותם נואלו להשפיל כבוד הש"ס בבלי והמעיין יראה שלא נמצא המאמר הזה רק בעניני קדשים וטומאה, מה שאינו נוהג רק בא"י, גם דכיון שרבותינו שבבבל חבבו והוקירו את דברי רבותינו שבא"י, וכמ"ש דאנן כייפינן להו, מרבית הת"ח שבבבל הלכו לא"י לשמוע לקח בתורה והיו בקיאין בע"פ בכל השמועות והמימרות, וגם אותן שלא עלו לא"י, שמעו את דבריהן מפי העולין ויורדין לבבל, וכשסידר רב אשי הש"ס, כבר ידע מכל ההלכות והשמועות שנאמרו בא"י כמ"ש הרי"ף סוף עירובין דאמוראי הש"ס הוו בקיאי בש"ס דבני מערבא טפי מינן, והירושלמי כבר נסדר מקודם, ומה שלא בא בש"ס בבלי, הוא ע"פ רוב הדברים שלא נתקבל גם בא"י להלכה, וקיי"ל הלכה כבתראי, אף כי הראשונים היו גדולים יותר במעלה וכמ"ש בעירובין (ד' נג) לבן של ראשונים כפתחו של אולם כו', לפי שכבר ידעו האחרונים דברי הראשונים ויש לקבל הכרעת ופירוש האחרונים, וע' בהקדמת בעל המאור, והמשילו זה לננס ע"ג ענק, אשר יגבה בגדלו, ועכ"פ מבואר דגם לפום דקאמר שיש עדיפות בתלמוד א"י וכמ"ש במד"ר בראשית וזהב הארץ ההיא טוב, אין תורה כתורת א"י, אין גריעותא בבבל ואדרבה יש בה עדיפות גבי שאר הארצות כמפורש בפסחים (ד' פז) ודוכתי טובא, וא"כ הא דקאמר דבבל ובורסיף סימן רע לתורה, לא קאי על המדינה בכללה, אלא על הבא בחרבות העיר ההיא שהיו באין שם ליטול עפר לטיט, וע"ש דקאמר מאי בורסיף בור שאפי, ואולי היינו שהמקום בורסיף נקרא לפנים בימיהם בור שאפי, או על שם דמיונה לבור ששואפת מים בקרבה לפי שיושבת בעמק ומצולה כמ"ש בשבת (ד' קיג) ובתענית (דף י ודף כב) שיושבת בעמק ונטבעת במים

ובמהרי"ט (חלק ב' אה"ע תשו' יא) הביא להוכיח כפרש"י דהכא, דהעיר עצמה נקראת בבל כדכתיב הלא דא היא בבל רבתא וגו', וכתיב חומת בבל הרחבה, ובפ"ק דיומא (ד' י) דבבל כמשמעה, ובגיטין (ד' סה) מייתי כדאמרה התקבל ל גיטי במתא מחסיא וזימנין דמשכחת ליה בבבל אלמא שם העיר שלקראת בבל קאמר, דאילו כל המחוז והלא מתא מחסיא מכלל בבל היא לענין יוחסין ששם היו רוב ישראל והישיבות, וסיים במהרי"ט שאין התוס' חלוקים על דינו של פרש"י דבגיטין אזלינן בתר שמא דהשתא, אלא שיש לחלק בין היכא דנשתנה לגמרי להיכא דעדיין במקומה קורין לה זה השם ע"ש, וכבר ביארתי ליישב דברי התוס', וגם מההיא דגיטין (שם: ליכא קושיא, די"ל דהגם דמתא מחסיא היא מכלל בבל לענין יוחסין, מ"מ בלשון בני אדם לא נכללה כ"כ בשם זה וע' קדושין (דף עא) עד היכן היא בבל רב אמר עד נהר עזק ושמואל אמר עד נהר יואני (וע' ברכות ד' יז), והיינו דקאמר התם משקל כל היכא דמשכחת ליה שקלי מיניה, גיטא לא הוי עד דמטית למתא מחסיא, ומשום שלא קבעה עיר מיוחד אלא בכל המדינה, ומ"מ ילפינן מזה דה"ה כדאמרה דמשכחת ליה בעיר פלונית, מוכח שאינה מקפדת על המקום, ולכאורה יש מקום לפרש דס"ל לפרש"י שכותבין גם שם המדינה לסימן, וע' ברא"ש פ' השולח (סי' ז) וז"ל שצריך לכתוב שם העיר שהוא והיא ממנה פירוש בגליל מתא אנא פלוני דמיהודה, וביבמות (ד' קטז) אנדרולינאי נהרדעא וע"ש במלחמות דהיינו היכא דסגי קבא דנהרדעא, וממילא י"ל דדוקא בשם המדינה כותבין טפי שם של עכשיו, וגם ליכא בזה כל כך חשש לעז, לפי שא"צ לכתוב שם המדינה ואינו לעיכובא, משא"כ בכתיבת שם העיר דהוי טפי לעיכובא ויש לחוש טפי ללעז, אך ז"א דמלשון פרש"י מבואר דבבל בורסיף הוי שם העיר

ג) ולכאורה יש להוכיח בזה, מהא דקאמר הש"ס בבכורות (דף נה) ארבב"ח א"ר יוחנן אין ירדן אלא מבית יריחו ולמטה, למאי הלכתא אילימא לנודר, הלך אחר לשון בני אדם וכל היכא דקרו ליה ירדן איתסר ליה, וקשה אמאי לא קאמר הש"ס דנ"מ לגיטי נשים, שהגם שנקראת בפי כל בשם ירדן, מ"מ אין כותבין בגט מבית יריחו ולמעלה השם ירדן, משום דבאמת אין זה ירדן ובימי קדם היתה נקראת שם בשמות אחרים על שם הימים, וכבר נהגו בימי הש"ס לכתוב שם הנהר, כהא דשוירי מתא דעל רכיס נהרא, ומדלא מתרץ הש"ס הכי, מוכח מזה שכותבין בגט רק השם השגור עתה בפי כל, וא"צ להזכיר השם הקדום, ויש לדחות די"ל שהיה ידוע להש"ס שבחבל הירדן שמה לא נמצאו ערים נושבות מימי קדם, שלא נעקר הישוב בינתים, ובאותו הגליל נתחדשו ונתיישבו ערים מחדש, וא"כ צריך לכתוב רק השם של עכשיו, גם דא"כ יקשה דהו"ל לר' יוחנן לפרש קריאת