אמרי שפר קלצ'קין מט

הלכה יד) שהאומר לחבירו כרם שלי במקום פלוני אני מוכר לך אע"פ שאין בו גפנים הגיעו והוא שיהיו קוראין אותו כרם כו' וכן כל הדברים האלו במקום שאין שם מנהג כמו שביארנו, אבל במקום שיש מנהג הלך אחר המנהג ואחר לשון רוב אנשי המקום הידועים להן, וכ"כ בש"ע (סי' ריח סעיף יט), וצ"ל דהיינו משום דהגם דקיי"ל כשמואל דא"ה בממון אחר הרוב, היינו דוקא בעלמא שאין ראיה מוכרחת מצד הלשון בעצמו לסייע להרוב, שהוא תלוי בהסכם אנשי המקום אי קורין לקטנה בשם חביתא, וכן במוכר שור לחבירו ונמצא נגחן ומוכר זרעונים לחבירו ולא צמחו וכה"ג, משא"כ הכא שגם הקורין בשם כרם אע"פ שאין בו גפנים, מסכימים על הנחת הלשון בעצם שנקרא כרם על שם הגפנים, ודסתם כרם הוי כרם ממש אלא שהורגלו לקרוא בשם כרם גם כשאין בו גפנים, וכן פרדס כשאין בו רמונים] וגם אצלם ע"פ הרוב מורה השם כר לכרם שיש בו גפנים, ומש"ה הלך אחר רוב אנשי המקום, שאם הרוב אין קורין בשם כרם אלא לכרם שיש בו גפנים, איכא תרי רובי, שגם המיעוט קורין בשם זה ע"פ הרוב שיש בו גפנים, וגם עדיף מתרי רובי, כיון שהכל מודין שהונח בעצם השם כרם על כרם שיש בו גפנים, אלא שנסתבב מזה לקרות כן גם כשאין בו גפנים, ומש"ה מהני להוציא מיד המוחזק, וכן כשא"ל בית כור אני מוכר לך כשאין בו אלא לתך, והוי כעין מ"ש הטור (סי' רכ) בשם הרמ"ה דדוקא במקום שקורין לבקר בקר ולצמד צמד אבל אם רוב ב"א קורין לצמד בקר אמרי' שהדמים מודיעין, וגם לשיטת הרשב"ם דאפי' אם הרוב קורין לצמד בקר אין הדמים מודיעין, אכתי י"ל דהכא עדיף וכמ"ש, ובזה מדוייק מה שכתב בכל מקום ברמב"ם וש"ע דהכל כמנהג המדינה כמ"ש (סי' רכ סעיף טו), ודוקא הכא כתב דהלך אחר רוב אנשי המקום

ויש להעיר בזה ממ"ש הריב"ש (תשו' תג) כשמכר הבני מעיים בששה פשיטין אם כשרה ואם טרפה ולבסוף נתברר הדבר שלא נשחטה כראוי, וכיון שנפסלה בשחיטתה נבלה היא ולא טרפה, דאכתי אזלינן בתר לישנא דאינשי שאין מדקדקין בין נפסלה בשחיטה או שדבר אחר גרם לה ליפסל, ודמי לבית כור עפר אני מוכר לך אע"פ שאין בו אלא לתך הגיעו שלא מכר לו אלא שמא כו', ועוד שאפי' נאמר שרוב ב"א אין קורין לזו טרפה, כל שהמעוט קורין לה טרפה יד המוכר על העליונה כיון שהוא מוחזק לפי שא"ה בממון אח"ה כו' כדאמר בב"ק (דף כז) כו' ואע"פ שלפי האמת כד לאו היינו חבית שהכדים קטנים מן החביות כדאמר בביצה (ד' טו) כו' אפ"ה כיון שהמוכר מוחזק יכול לומר לו כדים קטנים אתן לך ע"ש, ומוכח דא"ה אחה"ר גם היכא שהמיעוט מודין שהנחת הלשון בעצם הוי על טריפה ממש, וי"ל דשאני התם שאצל מיעוט האנשים אין דקדוק והבדל בלשון בין טריפה דעלמא להיכא שלא נשחטה כראוי וכוללין זה תמיד בקריאת שם טריפה, משא"כ גבי בית כור, שגם המיעוט קורין זה ברוב הפעמים בית כור ממש דוקא, ורק לפעמים מכוונים בזה לשמא בעלמא

והשתא יש לפרש דגם הא דקאמר פתורה פתורתא פתורתא פתורה למאי נ"מ למקח וממכר ופרש"י שמתחלה היו קורין לגדול פתורה ולקטנה פתורתא ועכשיו נשתנו, יש נפקותא בידיעת השם הקדום, די"ל שנשאר מיעוט הקורין לגדול פתורה ולקטנה פתורתא, והיינו הולכין אחר רוב אנשי המקום אף להוציא מן המוחזק, וכגון שיש סיוע והוכחה לזה מן הדמים, דבזה הדמים מודיעין להרא"ה, וגם להרשב"ם י"ל כמ"ש, וקמ"ל הש"ס שמתחלה היו קורין לקטנה פתורתא, דממילא כשמכר לו פתורתא יכול המוכר לומר קטנה מכרתי לך, ואע"פ שהדמים מסייעין ללוקח שנתן לו דמי גדולה, אין מוציאין מן המוחזק, כיון שמסייע לזה מה שמתחלה היו הכל קורין כן לקטנה, ויכול לומר שאצלו לא נשתנה השם הקדום וכיון דמיעוטא גם עתה קורין כן, מסייע לזה השם הקדום [כעין חזקה קמייתא דמסייע למיעוטא], והשתא ניחא דהוי דומיא דשופרא חצוצרתא שיש לנו לילך אחר השם הקודם, דה"נ יש תועלת בידיעת השם הקודם, שכחמים שהולכין אחריו, וכן הא דבבל בורסיף שפיר יש לפרש כמ"ש דקמ"ל דלא מיפסל כשהזכיר בגט הכתוב בבבל קריאת השם הקדום

אמנם אכתי לא מוכח מלשון הש"ס שיכול לכתוב השם הקודם לחוד, דהא י"ל דקמ"ל דלא מיפסל כשהזכיר השם הקודם וכתב בגט בבל דמתקרי בורסיף, ודלכתחלה כותבין השם של עכשיו לחוד, דאם נפרש כוונת פרש"י שכתב שצריך לכתוב שם של עכשיו, דהיינו שצריך לכתוב גם השם של עכשיו, הדר אזדא לה מ"ש המהרי"ל להוכיח מזה בעיר שנתוסף בה נהר שאין לחוש ללעז גיטין הראשונים, דהא י"ל דשאני היכא שמזכיר שני השמות דליכא חשש לעז, שהרואה שבגיטין הראשונים נכתב רק שם אחר, יכיר מזה שנעשה שינוי והתחדשות, משא"כ בעיר שנתוסף בה נהר שיש לחוש ללעז גיטין הראשונים שיחשוב שגם מקודם היה בה נהר ולא נכתב בגט, ומוכת דמהרי"ל מפרש כוונת פרש"י שכותבין השם של עכשיו לחוד

ב)' והנה התוס' הקשו על פרש"י, דבבל הוא שם המדינה ולא שם העיר כדקאמר בקדושין (ד' עא), ודלא אשכחן שום דוכתא עיר ששמה בבל כו', ובודאי כוונת התוס' הוא דהגם שמפורש בכתוב דקרא שם העיר בבל, מ"מ בימי הש"ס כבר נחרבה העיר בבל העתיקה, וע' ברכות (ד' נז) ראה בבל אומר כו' מר בריה דרבינא כי הוה מטי לבבל הוה שקיל עפרא בסודריה ושדי לברא לקיים מה שנאמר וטאטאתיה במטאטא השמד א"ר אשי כו', הרי שבימי רב אשי בעל המימרא בשבת (שם), כבר היתה העיר בבל חרבה ושממה כחזון נביאי ה' (ישעיה יג) והיתה בבל וגו' כמהפכת אלהים את סדום ואת עמורה לא תשב לנצח וגו', וגם בימינו אלה נראה שרידי חרבות היכליה וארמנותיה [מפאת נגב מהעיר בגדד בקרבת עיר היללא על נהר פרת) אשר היו למשואות נצח ותהי למעי מפלה, וזה מ"ש התוס' דלא אשכחן בשום דוכתא בימי האמוראים עיר ששמה בבל אלא מדינת בבל, והא דאמר בברכות (ד' נט) הרואה פרת אגישרא דבבל כו', י"ל שהיה הגשר בקרבת מקום חרבות בבל העתיקה, וכן מבואר בב"ק (ד' פג) דאמר ר"נ בבל כעיר הסמוכה לספר דמי תרגמא נהרדעא, ופרש"י בבל שם המדינה ועיר אחת שבה נקראת נהרדעא ואותה העיר סמוכה לספר, וע' עירובין (ד' מה) בפרש"י ד"ה תרגמא, אי זו היא עיר בבבל דהוי סמוכה לספר, ומוכח מזה דבימי ר"נ לא נמצא עיר ששמה בבל, דאס"ד שנמצא בזמנו עיר ששמה בבל, לא היה אומר בלשונו דבבל כעיר הסמוכה לספר דמי, שיבאו לטעות ולפרש דבריו כמשמעו דקאי על עיר בבל ממש, והא דקאמר בסנהדרין (ד' קט) בבל ובורסיף סימן רע לתורה, ופרש"י שמשכחין הלימוד מפני שעומדים באויר המגדל, יש לומר דקאי על מי שבא בחרבות בבל העתיקה, וכדפרש"י בברכות (ד' נז) ד"ה מקום שנוטלין ממנו עפר, שנוטלין משם עפר לטיט, ואותו מקים אין בו ישוב ולא זרע ולא נטיעה, ולכאורה י"ל דקאי על מדינת בבל בכלל וכדקאמר בפסחים (ד' לד) דבבלאי משום דיתבי בארעא דחשוכא אמריתון שמעתתא דמחשכו, וכן קאמר בסנהדרין (ד' כד) במחשכים הושיבני אמר ר' ירמיה זה תלמודה של בבל, אך באמת לא יתכן לומר כן, דהא קאמר בסוכה (ד' מד) דלכון אמרי דלהון היא ופרש"י שהיה אומר ר' יוחנן לבני א"ו סבור הייתי שתורה שלכם שלא גליתם מארצכם, אבל ראיתי שהיא של בני בבל שאע"פ שגלו עמדה להם חכמת החרש והמסגר כו' שגבורים היו במלחמתה של תורה אלמא ס"ל לר' יוחנן דלא נשתכחה תורה בגלות בבל. ואין לומר דהתוס' הכא בשבת (ד' לו) לטעמייהו דמפרשי בסוכה שם דלא כפרש"י יע"ש, וממילא י"ל שכל מדינת בבל רע לתורה, דז"א דהא רב יוסף הוא דקא"ל דבבל ובורסיף סימן רע לתורה ורב יוסף קאמר בשבת (ד' קמה) הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל, אלו ת"ח שבבבל שעושין ציצין ופרחין לתורה, וע"ש דקאמר שת"ח שבבבל מצויינין לפי שאינן בני מקומן, וע' פסחים (דף פז) לא הגלה הקב"ה את ישראל לבבל אלא כו' מפני שקרוב לשונם ללשון תורה ופרש"י ולא תשתכח תורה מהן מהר וע' סוכה (ד' כ) שבתחלה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה חזרה ונשתכחה