אמרי שפר קלצ'קין מח

למצוה ולא לברכה בעלמא וא"כ קודם מתן תורה היה מצות פו"ר גם בנשים, וכמ"ש התוס' ריש חגיגה ד"ה לא תהו, דפרו ורבו אכולהו ב"נ כתיב אף לכנען וע' מל"מ פי' ממלכים [וע' יבמות (ד' צח) ומדרש רות בקרא דתשב אשה בית אמה שאין אב למצרי] ומש"ה בדור המבול הוזהרו ונענשו גם נשים ע"ז, ודוקא אחר סיני שנאמרה לישראל כו', איכא גילוי מילתא ממה שאמר הקב"ה ליעקב פרה ורבה כו' דדוקא איש מצווה על פו"ר, וממילא נשים אינן באיסור השח"ז, ועמו"ש התוס' בסנהדרין (ד' נט) ד"ה והא, דמי שמצווה על פו"ר מצווה על השח"ז, דממילא גם באיש שקיים פ"ו קיל טפי, אמנם הש"מ בכתובות (דף עב) הביא בשם הריב"ש עמ"ש שתהא ממלאה ונופצת כו' או משום שיש איסור בדבר דאע"ג דלא מפקדה אפו"ר אסור לה להשח"ז בעלה, והביא זה הגרע"א (תשו' עא) והקשה עמ"ש המ"א (סי' תרו) שכששמשה תוך ג' ליוה"כ תכבד ביתה בחמין [והביא ממ"ש בנדה (דף מב) וע' בתוס' דמוקי קרא שקינחה אח"כ. וע' שבת (ד' פו) והתם הוי בשבת וע' ד' מ' אם אפשר ברחיצה], באה"ע (סי' כה סעי' ב) שמותר של"כ אפי' אם מוציא זרע אם עושה באקראי, וע' פמ"א (ח"ב ת' קנח) דהיינו אפי' שלא במקום ביאה, הגם דהשח"ז בעלמא אסור אף באקראי, וגם לתירוץ ראשון של התוס' ביבמות (דף לד) היינו דוקא שלא במקום ביאה (והא דפריך ביומא (דף יח) והא ראב"י אומר כו', היינו משום דגם ע"י מוך אפשר שתתעבר וגם א"א שת"ח שכוונו לגדור עצמם שיהא להם פת בסלו, וע' סוכה (דף נב), יעשו ענין גנאי], וע' (סי' כג) בשם ת' הרא"ש שכשיש לה אוטם ברחם שפעמים דש בחוץ ולעולם זורה מבחוץ גרע ממשמשת במוך ע"ש דאילו לא היה זורה לעולם מבחוץ שרי כיון שלפעמים דש בפנים, והרמב"ם שאוסר לטעמיה (בפכ"א מא"ב) שכתב שלא ישא הקטנה שא"ר לילד מפני שמוציא ז"ל וכ"ש בביאה של"כ, אך בש"ע פסק דשרי ודליכא אלא משום ביטול פו"ר וע' ב"ש ס"ק ב', וכן פרש"י בנדה (דף יג) ד"ה דנסיבי קטנות דלאו בנות אולודי והוא ראוי להוליד נמצא בטל מפ"ו כל ימי קטנותה, וגם בזה ליכא איסורא, דומיא דקאמר בהדה שקשין כו' לישראל כספחת ומ"מ היו מקבלין אותן בימיהם, וכן מבואר דליכא איסורא מדקאמר דקטנה משמשת כדרכה ומן השמים ירחמו, ומה"ת מוסר בתו קטנה לאיש ורבנן תיקנו שניסת בעצמה, וע"ש בהא דת"ר המשיא סמוך לפרקן כו', ועמ"ש התוס' בנדה (דף מא) דבגדול וקטנה נכנס לבה"פ מתחלה במקום קליטה, ותו שייך טפי איסור השח"ז, מהיכא שאינה קולטת בשע"ת], וכבר נתבאר למעלה דבנ"ד דשכיחא היזקא אא"ל שתשמש כדרכה, ושלא אסרו לשמש במוך אלא היכא דל"ש היזקא ואפשר בלא מוך, וכן הביא בפ"ת (ס"ק ב) בשם תשו' הגאון חמדת שלמה שמתיר לתת מוך קודם תשמיש, היכא שמוכרחת לזה מפני הסכנה ובפרט בשימת כיס גומי למעלה ממקום שהשמש דש דכי אורחיה משמש], וע' מגילה (דף יג) תד"ה וטובלת ובט"א שם, והביא זה בח"ס יו"ד ות קעב) והוכרח לתרץ בדוחק, וע"פ האמור מיושב דשרי היכא דלא אפשר בע"א, וגם שעי"ז נצלתה מן העבירה שהיתה אנוסה כמ"ש במגילה (דף טו) עד עכשיו באונס כו' ועמ"ש התוס' בסנהדרין (דף עד), ואילו לא היה בעלה מצוי לה, היה חשש שתתרצה כמ"ש בכתובות (דף נא) ובתד"ה אסורה, וגם צדיקים צריכין לגדור עצמן כמ"ש ביבמות (דף לז) וסוף קדושין וסוכה דף נב), ומ"ש הח"ס שם מהא דמבואר ביבמות (דף יב) דאסור שימת מוך, כבר ביארתי דלענ"ד לא אסרו זה חכמים ואמרו שתשמש כדרכה, אלא במקום שאין הסכנה ברורה כ"כ, וכהא דהנך ג' נשים וכה"ג, דממילא סמכינן לומר שמן השמים ירחמו, וכמו שביארתי למעלה אות (ד)

ואחתום בברכה ה' ירים קרנו בכבוד כנפשו ונפש ידידו הדורש שלומו והצלחתו אליהו באאמ"ו הרב הה"ג ר' נפתלי הירין נ"י קלאצקי. סימן ל לידידי הרב הג' הנ"ל. א' יתרו תרנ"ב

בדבר אשר דרש כבודו ממני להודיעו חות דעתי בענין כתיבת שם עירו מינצק, ובפי א"י נקראת מינסק, ונהגו לכתוב שמה בגיטין, מינצק דמתקריא מינסק, וזה כמו ט"ו שנה יצאה הפקודה לקרות שם העיר נאוואמינסק וכותבין כן בבתי הפקודות ובבתי המשפט, וכן נקרא שם התחנה אצל מסלת הברזל שמה ורק בחותם הפאצט נשאר זכר השם הקדום מינסק ווארשאווסקי' וקצת מא"י גם מהמון קוראים אותה נאוואמינסק וכן נקראת בפי קצת מבנ"י, ובהערים הרחוקות יודעין רק מהשם נאוואמינסק, והאריך כ"ת בקונטרסו, שיש לכתוב עתה בגיטין הנכתבים שמה, דמתקריא נאוואמינסק, וכשלא יכתבו זה, יש לחוש שבגיטין הנשלחין משם לעירות רחוקות כמו אדעסא, כשיראו שכתוב בגט רק שם מינסק, יטעו לחשוב שהיא עיר הפלך מינסק או עיר אחרת, והביא מ"ש הח"ס חלק ששי תשו' מ"א, דאם אחר שנכתבו בה כמה גיטין הסכימו ע"פ הפקודה וכה"ג לשנות שם העיר, נעקר שם הראשון לגמרי, ואם עדיין מקריא פורתא בשם הראשון, נעשה עכ"פ השם הראשון טפל להשם השני שהוא עיקר, וכמ"ש בתשו' מהרי"ל הובא בב"י לענין עיר שנתוסף בה נהר, שהרי נעשה בה מעשה חדש ליחסה אחר הנהר ההוא, משא"כ כשלא נמנו לשנות שם העיר ורק מכח מבטא הלשון משתנית קריאתה בכל דור ודור, בזה אין לשנות מהכתוב בגיטין הקדמונים כיון שלא נשתנה בהסכמה רק ממילא נשתנה מבטאה, והוכיח זה מהא דקאמר הש"ס בשבת (דף לו) בבל בורסיף בורסיף בבל למאי נ"מ לגיטי נשים, וקשה מאי קמ"ל רב אשי, דהלא דבר ידוע לכל בני המדינות הקרובות שכך נקראת עתה, אלא דהא קמ"ל, דסד"א דחילוף שם בבל בבורסיף נעשה במקרה ולא בהסכמה, וא"כ אין לשנות מטופסי גיטין הקדמונים, קמ"ל דהוקבע כך בהסכמה לעקור שם בבל ולקבוע שם בורסיף ויש לכתוב בגיטין השם החדש

לענ"ד דברי הגאון ח"ס בביאור המימרא דרב אשי אינו מספיק וכמו שביארתי בספרי אבן הראשה (סי' כח) דמלשון הש"ס מבואר להיפוך, דהא אר"ח הני תלת מילי אשתני שמייהו כו' שופרא חצוצרתא למאי נ"מ לשופר של ר"ה, והיינו שאין תוקעין אלא באותה שעה קורין חצוצרות והוא שופר, וכן הא דערבה צפצפה כו' הובלילא בי כסי כו' הוי ג"כ כן, ודומיא דהכי אמר רב אשי אף אנו נאמר בבל בורסיף כו' וכמו דהתם אזלינן בתר השם הקודם, ה"נ קמ"ל רב, אשי שאין פסול בגט אם כתב השם הקודם, וכמ"ש בתשו' ב"י שאם לא נעקר ישוב היהודים מהעיר בינתים בין הזמן שנשתנה שם העיר, א"צ לשנות בגיטין ממה שהיו רגילין לכתוב דלא נקרא זה נשתקע שם ראשון, כיון שבכל הגיטין כותבין שם הראשון, וקמ"ל רב אשי שלא נעקר הישוב בינתים ולא מיפסל אם כתב השם הקדום, וביארתי בזה כוונת פרש"י דנ"מ לענין שינה שם עירו פסול, וקמ"ל דהכא אין חשש פסול אם כתב בבורסי בבל לפי שהיתה נקראת כן מקודם, וסיים בלשונו שצריך לכתוב השם של עכשיו, למימרא דלכתחלה כותבין השם של עכשיו, ודמוכח מזה כדעת מהרד"ך דגם כשלא נעקר הישוב בינתים כותבין לכתחלה השם של עכשיו, וביארתי בזה מ"ש המהרי"ל בעיר שנתוסף בה נהר כו', ע"ש בספרי שם, ואין להקשות על פירושי זה, מהא דאמר שם פתורה פתורתא פתורתא פתורה למאי נ"מ למקח וממכר, דבזה ודאי אין הכוונה שהולכין אחר השם הקדום אלא כפי מה שנקרא עתה בלשון בנ"א, דלק"מ, דה"נ י"ל שלפעמים הולכין גם אחר קריאת השם הקדום כמ"ש בב"ק (דף כז) דרובא קרו לה לכדא כדא כו' ואיכא נמי דקרו לחביתא כדא כו' קמ"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב, וביד המוכר לתת לו איזו שירצה ואפי' התנה חבית נותן לו כד שהיא קטנה, ועמ"ש הרמב"ם הלכות מכירה (פכ"ח