אמרי שפר קלצ'קין לז

אחד, וא"כ לק"מ מהס"ד דבכורות דסד"א שבא לאוסרה בהנאה וללקות על בישולה, אבל השתא דידעי' דחלב שרי, לא יתכן לומר שכולל ענינים נפרדים, בזה בא הכתוב לאסור באכילה דהא בעי קרא להכי כיון דקודם הבישול היה מותר, ובזה א"צ קרא לאסור באכילה, ולא יתכן לומר דחד לא תבשל קאי רק על חלב וחד לא תבשל קאי על חלב ועל חלב, והשתא לא קשה מה שהקשו התוס' מהא דמרבה חלב ומתה בלא ריבויא, דשאני השתא דקרא מיירי בחלב ממילא כולל גם של מתה, וכן בשר כולל חלב דהוי ג"כ בשר

ויתכן עוד לפרש דמשני דרך בישול אסרה תורה, דילפי' מינה דהיינו דוקא בנותן טעם דדרך בישול הוא ליתן טעם, ואילו טעם חלב אינו חלוק כ"כ מבשר ושומן, וע' ש"כ יו"ד (סי' צ"ח ס"ק א) דדעת הראב"ן דחלב ובשר טעמם שוה, ויתיישב בזה מה שהקשה הגרע"א דהא משכחת דשרי בלא בישול במבשל בשר בחלב טהור דהא כל שומן דבהמה מיקרי חלב, אלא דעל הקרב אסרה תורה, וע' חולין (ד' מ"ט), ועפמ"ש י"ל דגם להי"מ לא מצי מיירי בחלב טהור שאינו נ"ט, דהא בכל הגדי יש שומן, ובין שומן לחלב טהור אין הבדל בטעם, וס"ל שבחלב טמא יש קצת הבדל בטעם כמ"ש בספרי (סי' יא) עלה דכריתות (ד' יז) שיש קצת הבדל נרגש לקפילא, אך ז"א דבתערובות ליכא למיקם אטעמא כמפורש בטוש"ע, ודוקא כשהן בפ"ע יש הבדל קצת נרגש לקפילא, ויש לבאר עוד בזה, דלכאו' קשה מאי פריך דנימא בחלב, דהא גם לפי המסורת יש לפרש הכי והכי בחלב ובחלב, ואין המסורת סותר להקרי, ושאני התם דמסורת משמע יראה כמו שנקרא בכ"מ, ועכצ"ל דפריך דגם הכא יש סברא לומר טפי לפי המסורת דהיינו בחלב, מדנאמר דהוי בחלב דתרווייהו היתרא והתערובות הוא שאוסרן והוי חידוש בעלמא, ומסתבר לומר דהיינו בחלב דהוי איסורא, כדי שלא יהא חידוש כ"כ, וא"כ לק"מ דנימא דמיירי בחלב טהור, דהדר ליכא שום סברא לומר כן יותר מדנאמר בחלב, וא"כ אין המסורת סותר להקרי, דגם לפי המסורת' הדבר שקול: סימן כב טבת שנת תרל"א שקלאב

סוגיא דבכורות (דף ו), אלא מעתה טעמא דרבנן מגמל גמל ור"ש מאת הגמל הא לאו הכי ה"א חלב דבהמה טמאה שרי מ"ש מהא דתניא הטמאין לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן, אצטריך סד"א הואיל דבהמה טהורה נמי חידוש הוא כו' הואיל וליכא מידי דאתי מחי ושרייה רחמנא והאי חלב כי אמה"ח הוא ושרי והלכך אפי' בבהמה טמאה לשתרי קמ"ל, וחלב דבהמה טהורה מנלן דשרי אילימא מדאסר רחמנא בב"ח הא לחודיה שרי ואימור חלב לחודיה אסור באכילה ומותר בהנאה כו', ויש להקשות דהא מדאתי גמל גמל לאסור חלבו מוכח דחלב טהורה שרי, וליכא לפרש דפריך הש"ס על הא דקאמר דסד"א הואיל דבהמה טהורה נמי חידוש הוא, דגם בבהמה טהורה מנלן דשרי, דז"א, דמאי פריך הש"ס, דהא י"ל דאצטריך קרא דגמל גמל דנשמע מינה דחלב טהורה שרי ושל טמאה אסור, עוד קשה מהא דקאמר בכתובות (ד' ס) יכול יהא חלב מהלכי שתים טמא ודין הוא ומה בהמה שהקלת במגעה החמרת בחלבה אדם שהחמרת במגעו אינו דין שתחמיר בחלבו ת"ל את הגמל כי מעלה גרה הוא הוא טמא ואין חלב מהלכי שתים טמא אלא טהור יכול אוציא את החלב שאינו שוה בכל ולא אוציא את הדם שהוא שוה בכל ת"ל הוא הוא טמא ואין דם מהלכי ב' טמא אלא טהור, והביאו בתוס' דבת"כ גרס בשר במקום דם וקאמר ת"ל זה, אוציא חלב שאינו שוה בכל פירוש דחלב בהמה טהורה מותר ולא אוציא את הבשר שהוא נוהג בכל שאף בבהמה טהורה אסור בשמה"ח כו', וא"כ קשה מאי פריך הש"ס חלב מנלן דשרי דהא מדאצטריך מיעוטא דהוא וזה ולא ילפינן מחלב, יש הכרח לומר דחלב אינו שוה בכל ודחלב בהמה טהורה שרי, והש"מ בכתובות שם הקשה דלמה לי קרא לאסור חלב בהמה טמאה, דהא מדאצטריך קרא למעט חלב מהלכי שתים מוכח דחלב טמאה אסור, והיה מקום ליישב זה, דלא מוכח דחלב טהורה שרי מדאצטריך מיעוטא דהוא וזה, דהא י"ל דאתי חד מיעוטא על בשר וחד מיעוטא על דם [ועמ"ש התוס' דסברא להתיר יותר בשר מדם משום דאין איסור בשר נוהג בכל אלא מחיים כו'], ודוקא בתר דילפינן דשרי חלב טהורה, ממילא י"ל דאתי חד מיעוטא על תלב וחד על בשר או על דם ומשום דאוציא חלב שאינו נוהג בכל כו', ומיושב ג"כ קושיית הש"מ, דאי לא הוי קרא לאסור חלב טמאה סד"א דלא בעי קרא למעט חלב מהלכי ב' ודאתי מיעוטא על בשר ועל דם, אך עדיין יקשה מה שהקשיתי דהא מוכח דחלב טהורה שרי מדאתי גמל גמל לאסור חלבו [ול"ל דסד"א דבלא קרא דאת הגמל סד"א דחד מיעוט לחלב וחד לבשר ודמוכח היתר חלב טהורה ואתי קרא דאת הגמל להורות דלא אתי מיעוטא לחלב, דאל"כ הא מוכת דחלב טמאה אסור ול"ל את הגמל, וכיון דלא אתי מיעוטא לחלב הדר י"ל דגם חלב טהורה אסור דז"א דאכתי מגמל גמל מוכת דשל טהורה שרי]

ויתכן ליישב זה דכיון דאמר בחולין (ד' קב) דאין אמה"ח נוהג אלא בטהורין דיליף מלא תאכל הנפש עם הבשר כל שבשרו מותר אתה מצווה על אבריו וכל שאין בשרו מותר אי אתה מצווה על איבריו, ממילא י"ל דגם אי חלב בהמה טהורה אסורה דליכא מידי דאתי מחי ושרייה רחמנא, מ"מ היה מקום לומר דחלב בהמה טמאה קילא טפי לפי שבא החלב מהאברים שאין בהם דין אמה"ח, והגם שהחלב יהא מותר מ"מ כיון שאין בשרו מותר אי אתה מצווה על איבריו, וסד"א דאדרבה חלב טהורה חמירא טפי משום איסור אמה"ח שחמור טפי מאיסור טומאה כמבואר בגמ', וסד"א דאיסור טומאה ליכא ודהוי כחלב מהלכי ב' דשרי, והא דמוכיח הש"ס דחלב טהורה שרי מדכתיב זבת חלב, היינו בתר דילפינן מקרא דחלב בהמה טמאה אסור דתו ליכא לאוקי בחלב טמאה ומוכח דאיירי בחלב טהורה, והשתא ניחא דלא מוכח מדאתי קרא לאסור חלב הגמל, דגם להס"ד דאסור חלב טהורה אצטריך קרא לאסור חלב הגמל, ומתיישב ג"כ קושיית הש"מ, דאי לא הוי קרא לאסור חלב טמאה, היה מקום לטעות ולומר דחלב טמאה שרי משום שאין אמ"ה נוהג בטמאה. ודהא דאצטריך למעט חלב מהלכי שתים היינו משום דבשרו מותר מה"ת (לדעת התוס') וכיון שבשרו מותר אתה מצווה על אבריו, ומש"ה סד"א לאסור חלב מהלכי ב' [ועמ"ש הפמ"ג (סי' סב ס"ק ב) דגם למ"ד בשר אדם מותר מה"ת מ"מ נתמעט מאמה"ח דכל שאין דמו אסור כו', אך הכא דקיימינן להס"ד דלא ידעינן עדיין דדמו מותר, שפיר אצטריך למעט חלב מהלכי ב'], והגם דלפום הס"ד דחלב אסור מכ"ש שאסור בשרו, אכתי אצטריך מיעוטא להתיר חלב מצרית, וע' ב"ק (ד' י) תד"ה שהשור ומש"ש, והגם דקאמר בכתובות אדם שהחמרת במגעו כו', ופרש"י נדה, וע"כ דמיירי בישראל שנוהג בו מה"ת טומאת נדה וזיבה, אכתי להס"ד דהוי אמינא דחלב טמאה שרי ולא החמרת בחלבה תו לא היה ק"ו לאסור חלב מהלכי ב' אלא דס"ד לאסור משום שבא מן החי, וממילא אצטריך מיעוטא להתיר חלב מצרית, וגם לפום דקיי"ל דכל מת אסור בהנאה, מיושב כמ"ש לעיל, [והנה גם לר' יוחנן דיליף בשמה"ח מקרא דובשר בשדה טרפה ולא מקרא דלא תאכל הנפש עם הבשר, אכתי סד"א דחמיר טפי כשיש גם משום אמה"ח, דבזה הוי טפי חלב בכלל, משא"כ כדליכא רק משום איסור בשמה"ח, וע' חולין (ד' סד) תד"ה רקמה]

ובגוף דברי התוס' בב"ק שם, עמ"ש המל"מ (פי"ד מאבל) מהירוש' דשבת פ' המצניע וממ"ש בסנהדרין (דף יט) ובשבו"י (ח"ג ת' פט) והביא ממליצת הש"ס בסוכה (ד' מח) משכיה דההוא גברא משוינן ליה גודא כו', ויש להעיר קצת ממ"ש בב"ב (ד' נח) עבדא חד הוה לי פסקו לרישיה ופשטו למשכיה ואכלו בישריה וקא מלו ביה מיא ומשקו ביה לחברייא ופרש"י לבני הישיבה, והשכילה לומר לחברייא, למען יבינו כי בחידות ומליצות תדבר דבריה, ולא יטעו לתפוס הדברים כפשוטם שעשו זה רוצחים, דא"כ לא היו בני הישיבה שותין המים שמלאו בעור העבד, דעור המחיי