אמרי שפר קלצ'קין לו

מיגו שחל על הבשר דהיתר, דסד"א דלא מיתסר הבשר מתחלת בישולו קודם שיתבשל כמאב"ד דכיון דילפינן טעם כעיקר מגיעולי נכרים או מנזיר סד"א דלא מיתסר מה"ת אלא טכ"ע של גוף האיסור ולא ממה שכל האיסור הוא רק שהוא כרוטב איסור, ועמ"ש הפמ"ג בגנת ורדים (כלל סה) דלפמ"ש הב"י דמש"ה אסור נ"ט בר נ"ט דחנ"נ בשאר איסורין ממילא לא מתסר אלא מדרבנן ע"ש והגם דלפי האמת קיי"ל דגם רוטב איסור אוסר טעמו ע"ש דטכפ"ק מה"ת, אכתי להס"ד שהיה פשוט הסברא דליכא מידי דאתי מחי ושרייה רחמנא, היה מקום לומר להס"ד דלא מתסר מה"ת הבשר דהיתר קודם שיתבשל כמאב"ד, ומשום שגם החלב אינו אמ"ה ממש אלא דהוי כרוטבו, וכן למ"ד דדם נעכר ונעשה חלב דסד"א דממילא אסור החלב לא סד"א שאסור כדם ממש דהא גם דם שבישלו אין עובר עליו ומכ"ש כשנשתנה לגמרי אלא דסד"א שאסור מה"ת אף שאין עובר עליו, [ועמ"ש העיטור בדם שבישלו דאיכא מ"ד דמיעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא, וביארו דכיון שהוא בא מדם ממילא נאסר משום שיוצא ונפלט מן האיסור ובטכע"ק שאסור ואינו לוקה], ולפמ"ש הנו"ב הוי להס"ד האיסור דאינה זבוחה דבעשה, ומש"ה סד"א דחל איסור בב"ח כשיתבשל כמאב"ד, משום דמעיקרא הוה מותר מה"ת להס"ד, והדר חל גם על החלב מטעם איסור כולל, משא"כ הכא גבי חלב דהוי גוף האיסור ובודאי נאסר מה"ת מתחלת בישולו, ואין מקום לטעות בזה, וממילא לא חל איסור בב"ח בשעה שיתבשל כמאב"ד, וגם עמ"ש הישע"י (סי' צט) דסברת חזי לאצטרופי מהני רק לומר דגם ח"ש כשאכלו חשיב אחשביה, ודמש"ה ח"ש ע"י תערובות אם מחשב ההיתר שהוא הרוב אינו אסור מה"ת, וחלב שאני דיליף מקרא דכל חלב ולא צריכין סברת אחשביה ממילא בחלב אסור ח"ש מה"ת אף ע"י תערובות עכ"ד, וא"כ גבי חלב פשיטא שנאסר מיד בתחלת בישול שנבלע טעם האיסור, ודוקא גבי אמ"ה ודם היה מקום לומר להס"ד שלא נאסר מתחלת בישולו מה"ת

ובלא"ה לק"מ דהתם אי לא היה לנו הוכחה להתיר חלב, היינו מוכרחין לומר להס"ד דגזה"כ שחל איסור בב"ח לענין הנאה, משא"כ הכא שאין הכרח לומר היפוך הקריאה ודהיינו חלב, דהא גם להמסורת מצי לומר הכי והכי, וא"כ פשיטא דמוכח ממ"ש דלא אסרה תורה אלא דרך בישול, דהיינו חלב דאילו חלב בלא"ה אסור אף קודם בישולו, ומהכ"ת נימא דגזה"כ לחדש שחל איסור בב"ח לענין הנאה כיון שאין דבר מכריח לזה

ובלא"ה לק"מ, דהנה כבר הקשה מהרי"ט אלגזי בבכורות שם דהאיכא קראי לאסור בב"ח באכילה לר' ישמעאל ג' לא תבשלו חד לאיסור אכילה כו' ומר מפיק איסור אכילה מקראי אחריני ואי איתא דחלב אסור לא אצטריך קרא לאיסור אכילה, ותירץ דלהס"ד היה מקום לטעות ולומר דאצטריכו קראי לדרשה אחריתי ע"ש, (וקצת י"ל דמה דדחי בב"ת בהנאה נמי אסור היינו דג"כ אצטריך קרא לאסור הבשר המותר, וכן לחצי זית בשר וחצי זית חלב (כקושיית הנ"ב ועמ"ש בספרי שם) ודכיון דמוסיף חומר איסור הנאה ממילא חייל איסור בב"ח דהוי כולל בחמור, ובעי קרא לאסור באכילה הבשר המותר, ועל החלב מהני חומר האיסור לענין הנאה, וקאמר דלר"ש משכחת למלקי על בשוליה כמ"ד מתוך שלוקה על בשולו לוקה על אכילתו דתו חייל נמי איסור בב"ח גם לענין אכילה] וכ"ז להס"ד דלא ידעינן מקרא להתיר תלב ממילא היינו מוכרחין לומר כן, אבל לפי האמת די"ל כפשוטו בחלב דהוי היתר אלא שיש מקום לטעות דמיירי בחלב, שפיר מכריע ההוכחה דדרך בישול אסרה תורה דשרי קודם בישול דהאיכא מקרא מיוחד לאיסור אכילה ומוכח דקודם בישול אף איסור אכילה ליכא, וכן מוכרח ממ"ש התוס' דקשה לפ"ז דחלב ומתה אסרינן בחלב למ"ד אתע"א וקאמר התם חלב ומתה לא צריכא קרא, ואי כוונת הי"מ דמפרשי לאפוקי חלב דבלא"ה אסור , ואאחע"א א"כ מאי מקשו התוס' על היש מפרשים ממ"ד איסור חע"א, כיון דהי"מ מפרשים דהכא אתי כמ"ד אאחע"א, אע"כ דמפרשי הי"מ דלאפוקי חלב דבלא"ה אסור ודמשמע להו דקודם בישול שרי הכל בין הגדי ובין החלב

אמנם יתכן לומר דכוונת הי"מ דגם למ"ד אחע"א הכא בודאי אינו חל על איסור חלב משום דהוי קל על חמור דחלב הוי בכרת, והגם שכתבו התוס' בשבועות (דף כה) ד"ה מיגו דחיילא שבועה אאיסור תלב דקיל הואיל והותר מכללו כדאמר בחולין (דף קג) יבא איסור נבלה ויחול על איסור חלב, ובחולין (דף קטו) ד"ה כה"כ הקשו התוס' מה לכולהו שכן לא הותר מכללן נאמר בבב"ח שהותר מכללו אצל בהמה טמאה, ותירצו דאין זה קרוי הותר מכללו, דדוקא חלב דכתיב כל חלב דמשמע אפילו דחיה והדר הותר חלב חיה חשיב הותר מכללו, משא"כ בב"ח דלא כתיב כל ע"ש, אכתי כבר כתבו התוס' (דף קיג) ד"ה ושאני, דאי לאו גדי לא הוה ילפי' שיחול איסור בב"ח על איסור חלב מהא דיבא איסור נבילה ויחול על איסור תלב, דשאני נבלה דמטמאה וביבמות (דף לג) ד"ה אמר כתבו התוס' דמש"ה חל נבילה על חלב משום דחלב הותר מכללו ועוד דיש חומרא בנבילה שכן מטמאה, הרי דבלא"ה הוי חשיב קל על חמור, וגם דמ"ש התוס' דבב"ח לא חשיב הותר מכללו, י"ל דהיינו דוקא מה שהותר אצל בהמה טמאה וחלב בהמ"ט, [משום דמעיקרא אינו כולל איסור בטמאה], משא"כ לר"ע דחיה ועוף ג"כ אינו מה"ת ולא נאסר רק בהמה טהורה, חשיב בב"ח הותר מכללו, ובלא"ה אין הכרח לומר דהי"מ ס"ל כהתוס' [והא דלא פריך דמה לכולהו שכן לא הותרו מכללן י"ל משום דהני נמי הותרו מכללן דחמץ בפסח נמי הותר של עכו"ם לרב אחא בר יעקב אליבא דר' יהודה (דלפרש"י בפסחים ד' כ"ט בדין הוא דאפי' באכילה נמי מותר ודמשכחת שלא זכה בו האוכלו] וכן ערלה יש היתר לאיסורו ע' פסתים (דף מד) קדושין (דף לח) וכן יש היתר לחמץ אחה"פ מה"ת, ולא חמירי טפי בזה מבב"ח] וממילא בב"ח גבי תלב ששניהם מותרין בשל חיה לא קילא חלב טפי ואדרבה הוי קל על חמור דחלב בכרת, והגם דבב"ח אסור בהנאה כבר כ' רמב"ם בפי' המשנה דכדאין אחע"א אין גדר בב"ח וחל עליו ושרי בהנאה. ומפרשי הי"מ דאתי ככ"ע משום דהכא דאי אין בב"ת חל על איסור חלב דהוי קל על תמור, וע"ז הקשו התוס' דהא חזינן דלמ"ד אחע"א אסרינן חלב ומתה בחלב. [וכמ"ש די"ל דס"ל דגם בב"ח הוי הותר מכללו מוכח ממ"ש בחולין (ד' קכ) דקאמר מאי ניהו אילימא תלב בהמה לגבוה כו', הרי דס"ד לומר שחשיב הותר מכללו מה שהותר לגבוה, וע' ד' ק"מ ד"ה למעוטי, ועמ"ש הנ"ב מהד"ת יו"ד (ת' מד) דלמ"ד אאחע"א אין איסור שה"נ חל על חלב לר"י דל"א כולל הכא שיש בשוה"נ צד הקל שאינו בכרת], ועפמ"ש בלא"ה א"ש הסוגיא דבכורות, דנהי דהכא לא יחול על איסור תלב, התם יחול איסור בב"ח על חלב להס"ד שיש בזה איסור משום דאתי מחי או משום דדם נעכר כו' כיון דגם להס"ד ליכא אלא איסור בעלמא כציר ורוטב, וע"ז האיסור הקל יחול איסור בב"ח בפרט דהוי איסור כולל, וי"ל ג"כ כמ"ש, דבבכורות מתרץ דבעי לא תבשל גם לאיסור אכילה לאסור הבשר, ועל החלב מתחדש איסור בב"ח לענין הנאה, ומשום דקודם בישול הבשר מותר לגמרי, משא"כ הכא דהוי גוף האיסור וטכע"ק ונאסר מתחלת בשולו קודם שיתבשל כמאב"ד דרך בישולו, כבר נאסר גם הבשר מקודם, ולא מצי אתי לא תבשל לאיסור, אכילה וכמ"ש, וא"כ י"ל דר"א בר איקא ס"ל דיליף איסור אכילה מקרא מיוחד, והקשו ע"ז התוס' דהא למ"ד אתע"א אמרי' דחלב ומתה בכלל, הרי דא"צ שיהא מותר באכילה גם החלב קודם הבישול

ויתכן עוד ליישב שיטת הי"מ, שבאו לבאר כוונת הש"ס דפריך הרי יראה יראה דכי הדדי נינהו ופליגי כו' כדרך שבא לראות כך בא ליראות כו' ודרשינן תרווייה מקרא ומסורת, וה"נ מאן לימא דלא נדרוש חלב אמו כהמסורת, ואין הקושיא דנימא דלא מיתסר אלא בחלב ולא בחלב, דז"א דהא דרשינן תרווייהו והקרי הוי בחלב, אלא דפריך הש"ס דנימא דהכתוב כולל שניהם איסור בישול בחלב ובחלב, ומתרץ דדרך בישול אסרה תורה דבלא בישול שרי. ולאפוקי חלב דבלא"ה אסור, ודכיון דמיירי קרא בבישול בחלב שכל איסורו הוא ע"י הבישול, לא יתכן לומר שכולל בחד לישנא גם בישול בחלב שבזה כבר נאסר החלב וכן הגדי בתחלת בישול ולא הוו באופן