אמרי שפר קלצ'קין לד

דאי זקפן במלוה בעלמא ולא כתב שט"ח עליהם, היה יכול לחזור ולגבות מהם אחר שיתן להם המעות, ומשום דלא הוי כמטלטלי דיתמי בעלמא, דהכא סמכא דעתיה על אותן המעות שנשארו ביד הלוקח באחריות, ודוקא כיון שכתב שט"ח על המעות, תו לא סמכה דעתיה על אותן המעות דהוי כמו שפרע לו, דשט"ח שנותן על עצמו הוי כפרעון כמ"ש בקדושין (ד' ט"ז) ובב"ב (דף יג), והדר הוי המעות כמטלטלי דעלמא: סימן ב

א) הב"י בחו"מ (פי' ל' סעי' ז') וז"ל אבל המרדכי כ' בפ"ב דיבמות ואף אם אין עדי כיעור שראו בב"א אלא אפי' בזא"ז כמאן דחזו בב"א דמי, ואע"ג דכיעור דחזא האי לא חזא האי קיי"ל בהלואה אחר הלואה דמצטרפין, ואע"ג דאמנה דמסהיד האי לא מסהיד האי מיהו אחד מנה מסהדי תרווייהו ה"נ תרווייהו אדבר כיעור מסהדי וכן משמע בירוש' פ"ק דסוטה נסתרה בע"א שחרית וע"א בין הערבים זה היה מעשה ושאל ר"א לחכמים ואמרו אין זה יחוד, או יבא כהדא אין מקבלין העדים אא"כ ראו שניהם כאחד ריב"ק אומר אפי' שניהם זא"ז אלמא דריב"ק אפי' בכה"ג אומר דמצטרפין וק"ל כוותיה כו' וע' באה"ע (סי' י"א) ובב"ש (ס"ק י"ג',) ודעת מהר"א ששון בתשובה דלא מתסרא זו על בעלה בעדות מיוחדת, והנודב"ק (תשובה ע"ב) הביא הוכחות לסתור דעת מהרא"ש וז"ל בסוף מס' גיטין פליגי ב"ש וב"ה בש"א לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר, ופריך בגמ' וב"ש האי דבר מאי עבד ליה נאמר כאן דבר ונאמר להלן ע"פ ב' עדים יקום דבר מה להלן בשני עדים אף כאן בשני עדים, והקשה בירוש' והובא שם בתוס' דמאי אצטריך לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה דהרי בלא"ה אסור להחזיר סוטתו, והנה הפסוק ע"פ ב' עדים יקים דבר איירי גם בעדות מיוחדת דקאי בד"מ אך בד"נ יש קרא אחרינא לפסול עדות מיוחדת ועוד דהרי מפסוק זה ילפינן דקם הוא לשבועה ועמ"ש התוס' במכות (ד' ו') דמהכא ילפינן להכשיר עדות מיוחדת מדקם לשבועה וא"כ בגירושין דילפי ב"ש גז"ש מפסוק זה ודאי דג"כ מהני עדות מיוחדת לגרשה, וא"כ מוכח שנאסרת לבעלה ע"פ עדות מיוחדת דאל"כ מאי מקשה בירוש' דלא לכתוב לא יוכל בעלה וכו' דבלא"ה אסורה משום סוטה, הרי אצטריך האי קרא למגרש את אשתו ע"פ עדות מיוחדת דאינה אסורה משום סוטה לדעת מהרא"ש ואסר לה קרא משום מחזיר גרושתו, הרי לך הוכחה עצומה לסתור דעת מהרא"ש עכ"ל, ועמ"ש בנוב"ת (תשובה יג)

ולע"ד יש מקום ליישב דעת מהרא"ש, לפום דקאמר בסוטה (דף ג) וק"ו לעדות הראשונה מעתה ומה עדות האחרונה דאוסרתה איסור עולם מתקיימת בעד אחד, עדות הראשונה שאין אוסרתה איסור עולם אינו דין שתתקיים בע"א ת"ל כי מצא בה ערות דבר ולהלן הוא אומר ע"פ ב' עדים או ע"פ ג' עדים יקום דבר מה דבר האמור להלן ע"פ ב' עדים אף כאן ע"פ שנים, האי מכי מצא ע"ד נפקא מבה נפקא בה ולא בקנוי בה ולא בסתירה, ה"נ קאמר ת"ל בה בה ולא בקינוי בה ולא בסתירה, וטומאה בעלמא בלא קנוי ובלא סתירה דלא מהימן ע"א מנלן נאמר כאן כי מצא בה ע"ד ונאמר להלן ע"פ ב' עדים או ע"פ ג' עדים יקום דבר מה דבר האמור להלן עדים שנים כו', ובתוד"ה נאמר כאן דבר הקשו וז"ל תימא ל"ל ג"ש, אפי' בלא ג"ש מהיכא תיתי ליה דליתהימן בה ע"א, מעדות אחרונה ליכא למילף דאיכא פירכא, וכדי ליישב קושיית התוס', י"ל דבעי למילף גז"ש דנאמר כאן דבר, כדי ליישב אף לר"א דאמר מקנא לה ע"פ ב' ומשקה ע"פ ע"א או ע"פ עצמו דסבר סתירה איתקש לטומאה דכתיב ונסתרה והיא נטמאה ונאסרת ע"פ ע"א. שנסתרה, והדר סד"א למילף מינה דליתהימן ע"א גם בטומאה בלא קו"ס, דדוקא מעדות אחרונה ליכא למילף דאיכא פרכא מה לעדות האחרונה שכן רגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה, אבל מסתירת ע"פ ע"א דליכא עדיין רגל"ד, שפיר איכא למילף שנאסרת ע"פ ע"א, והגם דאיכא למימר מה לעדות הראשונה שאין אוסרתה איסור עולם שאם תשתה ותמצא טהורה מותרת לבעלה איכא למימר עדות האחרונה תוכיח שאוסרתה איסור עולם ומתקיימת בע"א, וכשתאמר מה לעדות האחרונה שכן רגל"ד י"ל עדות ראשונה תוכיח ומש"ה מייתי הש"ס ילפותא דנאמר כאן כי מצא בה ע"ד כו' דממילא אף לר"א לא מהימן ע"א בטומאה בעלמא בלא קנוי וסתירה

ולפ"ז מבואר דלר"א דכל הילפותא דלא מהימן ע"א בטומאה הוי מגז"ש משום דנאמר להלן ע"פ ב' עדים או ע"פ ג' עדים יקום דבר, ממילא דמי לממון דהוי עדות גם בעדות מיוחדת, משא"כ לרבנן דקיי"ל דמשקה ע"פ שנים דא"ק בה ולא בקנוי בה ולא בסתירה, וכיון שצריך ב' עדים לסתירתה, תו ליכא למילף טומאה בלא קו"ס דתיהמן ע"א, דמעדות אחרונה ליכא למילף דאיכא פירכא, וא"צ למילף לענין זה גז"ש דדבר דבר מממון. וממילא שפיר י"ל דלא מהני עדות מיוחדת, ומשום דדמי קצת לד"נ, כיון דלא אתי ילפותא מממון. וא"כ שפיר פריך הירושלמי לב"ש דלא יגרש אשתו אא"כ מצא בה ע"ד. דכן ר"א סבר ג"כ כב"ש בזה, וכמ"ש בירושלמי הובא בתוס' סוטה (דף ג') ד"ה רי"ש, דאתיא דר"א כב"ש שלא יגרש אא"כ מצא בה ע"ד, מצא בה דברים כעורים לגרשה אינו יכול שלא מצא בה ערוה לקיימה אינו יכול שמצא בה דברים כעורים לפום כן הוא אומר וקנא את אשתו חובה (ומש"ה ס"ל נמי שמשקה ע"פ ע"א או ע"פ עצמו דמה לו לעשות כיון שיודע שאסורה עליו), ואליבא דר"א הא נאסרת על בעלה גם בעדות מיוחדת, וא"כ למה אצטריך קרא דלא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה. דהא בלא"ה אסור להחזיר סוטתו, ולעולם לדידן דלא ילפינן מממון, אלא דבלא"ה ידעינן דבעי ב' עדים,. שפיר י"ל כהרא"ש דלא מתסרא בעדות מיוחדת

ב) ומ"ש כדיליף דבר דבר מממון מהני גם בעדות מיוחדת, ל"ל דשאני ממון דקם ע"א לשבועה, דלק"מ דה"נ קם ע"א לטומאה שאחר קו"ם, דכמו"כ מצינו בב"ק (ד' ע"ד) דכי אתי ע"א מצטרף בהדיה מיחייב ופרש"י דהלכה כר"י בן קרחה ומהני עדות מיוחדת גם בקנס הגם דבקנס אין ע"א מחייב שבועה כמ"ש בירושלמי [וכדמוכח מדלא הוי מחוייב שבועה וא"י לשבע לפי שהוא חשוד משלם. וכמ"ש בגליון הגרע"א שם]. ועמ"ש התוס' ב"ק (ד' מו), וצ"ל דכל שמצינו בממון חיוב שבועה, גם בקנס מהני עדות מיוחדת. וא"כ ה"נ כיון דמשכחת דקם ע"א אחר קו"ס, ממילא מהני עדות מיוחדת, ועפ"ז יתיישב קושיית הפנ"י דלמאי אצטריך בסוף גיטין גז"ש דדבר דבר. כיון דבכל איסורין שבתורה היכא דאתחזק איסורא אין עד א' נאמן, ועפמ"ש י"ל דאליבא דרבנן דקיי"ל דמשקה ע"פ שנים, גם בלא גז"ש היינו אומרין שצריך שנים דוקא, וממילא לא הוה מהני עדות מיוחדת. דסד"א דלאסור אשה על בעלה דמי לד"נ. וכמו שיש סוברין כן. ואצטריך גז"ש לומר דמהני עדות מיוחדת דומיא דממון, ואליביה דב"ש הוי כל הילפותא דבעי שנים מגז"ש דדבר דבר מממון. ולב"ה להכי כתיב ערות דבר דמשמע הכי ומשמע הכי, הגם דבלא"ה ידעינן דשני עדים דוקא, בעי גז"ש לענין עדות מיוחדת

ועפ"ז י"ל דתליא במחלוקת הראשונים. דהר"נ גיטין פ' התקבל גבי אומר לשלוחו צא וקדש אסור בכל הנשים שבעולם. כתב בשם הרמב"ן דאילו באות קרובות ואמרו לא קדשנו שליח מותר בהן דע"א נאמן באיסורין וכ"ש הכא דלא איתחזק איסורא וחששא בעלמא היא. והר"נ הקשה וכתב דאי מדינא אסור בכל הנשים שבעולם ולאו משום קנסא לחוד, האיך הוא מותר בעדות ע"א הו"ל דשב"ע ואינו פחות משנים אע"ג דלא אתחזק איסורא, שהרי אפילו לאיסור אמרו כן גבי אשתו זינתה בע"א אינה נאסרת לרבא. ובתשו' הגרע"א (סימן קכד) ביאר הא דקאמר בריש גיטין ולרבה דאמר לפי שאין בקיאין לשמה ליבעי תרי כו' הכא דאתחזק איסורא דא"א הוי דשב"ע ואין דשב"ע פחות משנים רוב בקיאין הן ואפי' לר"מ דתייש למיעוטא כו', דקאמר ואפי' לר"מ, הא לרבנן מהני רוב בקיאין ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקת א"א משום